שלב המלחמה בראש

בדרך כלל לוקח לי איזה שבוע להגיע לשלב הזה, שאני קוראת לו שלב המלחמה בראש, ואני בטוחה שכולן יודעות על מה אני מדברת. אבל החודש, אני רק יומיים לאחר ההחזרה, וכבר מתחילים הסרטים. אני חשה כאבים כמו כאבי מחזר. וזה ממש מוזר לי כל-כך מוקדם... רציתי לשאול שאלה כדי להרגיע את עצמי- מתי העוברים נקלטים ברחם? ביום ההחזרה? או רק אחר כך? איפה הם בדיוק - בתוך הרירית? על הרירית? סליחה על הבורות אבל אני פשוט מנסה לדמיין את הרחם שלי ולטייל בה קצת עם העוברים. אוף הראש המחשבות, כבר אין לי כוח לזה... רוצה לישון שבוע וחצי עד לבטא...

דמיון מודרך זה אחלה לדעתי. לקחת את העוברים לטיול וללוות אותם בדיוק בכל המהלכים שהם צריכים לעשות. אז יומיים אחרי ההחזרה הם עדיין מרחפים להם ברחם. בתוך יומיים בערך הם יתחילו להשתרש ברירית, כלומר- ישקעו להם בכיף ברירית הטובה והמזינה וישלחו התחלה של סיסים לתוך השלייה להאחז בה. ותוך כדי, כמובן, כל הזמן הם ממשיכים לגדול ולגדול ולהיות יפים ודומים יותר ויותר לאמא המתוקה. ((-: מחזיקה לכם אצבעות לבטא מקסימה!!!! &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&& דורה. (ד.א. סליחה על הקרציתיות, רחם זו מילה בזכר, ושוב סליחה).

אני זוכרת את השלב הזה.... הרגשתי שאני משתגעת!!!! תראי - אין לי תרגילים שיכולים להרגיע אותך... תנסי למצוא תעסוקה שתסיח את דעתך. ותדעי שהכלל הכי חשוב זה לא להניח הנחות - כל הסימנים שאת חווה יכולים להיות סימני הריון או סימני מחזור ולכן אני מפצירה בך לא להניח הנחות! שיהיה המון בהצלחה מחזיקה לך אצבעות

מלחמת התשה, אני יודעת... אבל כדי לצאת מהמלחה הזאת בשניה שהיא מתחילה לכי לסרט, קחי משהו טוב ב DVD, צאי עם חברה לקפה, תתקשרי למישהו שלא דיברת איתו ים של זמן ותמיד את דוחה, לכי לבקר חברים. בעיקרון העוברים מוחזרים לחלל הרחם, שם הם אמורים למצוא לעצמם מקום טוב על הרירית להשתרש בו. בד"כ ההשתרשות מתבצעת ביום החמישי לחייהם. את יודעת מה? טיול מודרך ברחם עם דיבור צפוף אל החברה שלך, והסבר מדויק מה הם צריכים לעשות שם גם יכול להיות הסחה טובה מהמלחמה! לילה טוב וחלומות פז!

אני כל כך כל כך מבינה מה את עוברת אבל את רק יומיים אחרי החזרה אז במקום לחשוב שלילי תחשבי שהעוברים היפים שלך פשוט בדיוק משתרשים אצלך שם ברחם והכל מתקדם לפי התוכנית. שולחת לך חיבוק גדול ותנסי באמת פשוט לנוח (ובטוח לישון טוב עד הבטא שתהיה חיובית)

באמת תודה לכולן. זה כל כך כל כך קשה, לי בכל אופן, אבל בטח לכולן. ולפעמים צריך לשמוע כמה מילים טובות ואופטימיות ברגעים הקשים. זה באמת מאד עוזר לי ותומך בי. אני מרגישה די לבד בעסק הזה. כמובן שבעלי תומך, והבן שלי נותן לי המון כוחות להמשיך הלאה, אבל זה לא מספיק לי לצערי, אני נוטה לרדת מטה לחשכה וצריכה איזו קרן אור קטנטנה אי שם. שוב תודה. תוהה האם באמת הכל בראש?