הייייייי

היי בנות ניסיתי להתעדכן קצת אבל קשה השירשורים הפכו לרבים וארוכים. רוצה להתיעעץ איתכן על משהו. כל עיניין הטיפולים הרחיק אותי לגמרי מהחברות. כולן אמהות ואני התרחקתי כי קשה לי וכבר לא מוצאת מכנה משותף, אך יש לי חברה אחת שעדיין מתקשרת יותר מהשאר ורוצה שניפגש ואני מתחמקת כל הזמן כי אני יודעת שברגע שניפגש היא תשאל שאלות על מה קורה איתי? ואני כבר לא אוכל להתחמק אצטרך לספר לה על הטיפולים. מצד אחד יכול להיות טוב כי לא אצטרך להשקיע מאמצים על התחמקויות כי היא תדע ונקווה שגם תבין, למרות שאני בספק עם מישהי שלא עברה את זה יכולה בכלל להבין אבל לפחות היא תבין את ההתחמקויות מצד שני קשה לי עם זה שיודעים עלי פרטים כאלו אישיים לא רוצה שירחמו עלי למרות שאני יודעת שזוהי לא בושה להיות בטיפולים אבל בכל זאת אני לא מדברת על כך עם אף אחד חוץ מבעלי ובזמן האחרון עם גיסתי אבל חוץ מזה אני לא משתפת אף אחד ויש ימים שאני רוצה לצרוח וכבר מתפוצצת מזה אבל פוחדת שאצטער עם ידעו לא כ"כ יודעת להסביר את ההרגשה שלי. קיצור היום חברה שלי מתעקשת שניפגש ואני מתחמקת אך רוצה להיפגש אבל זה יוביל לכך שאספר לה אני מפחדת שאצטער מה אתן חושבות לספר? מצטערת על החפירה על הבוקר ומעניין עם בכלל יש כאן מישהי?

קודם כל תודה על תשובתך. אז את כן פוליציסטית או לא? אני מרגישה שאני באמת במצוקה גדולה (בחוויה שלי, גם אם אתן לא מבינות אותי) אני כן מקבלת את המחזור אחת לחודש ואפילו הערכה זיהתה ביוץ אז לכן אני לא מבינה מה לא בסדר. קבעתי תור לסונר תלת מימד ומשם אראה איך אמשיך, רק החוסר ודאות הזה הורג אותי. לגבי מה שכתבת - ממש הזדהיתי עם מה שרשמת ! אני מרגישה שממש התרחקתי מחברות שילדו (ויש לצערי הרבה כאלה אצלנו ) יש לי חברה שהיא הייתה הראשונה שסיפרתי לה שהפסקתי גלולות מאז החתונה (שנה) וכל פעם היא שואלת: מה עם הניסיונית שלכם ואני מתחמקת. כאילו, לא הבנת את הרמז? אני לא עונה לה, אני אומרת לה: אנחנו לא ממש מנסים ושואלת את עצמי אם היא מבינה אבל בקטע הזה היא לא יותר מידי לוחצת. זה קשה כי מצד אחד אני מתה לספר, קשה לי לשמור, מצד שני אני כן שומרת בינתיים את זה לעצמי, זה שלי ושל בעלי, לא עניינו של אף אחד. אני חושבת שאספר למישהי אחת שזאת דודה של בעלי. אני מבינה שאת מספרת לגיסתך. יפה, איך את מרגישה עם זה? תגידי, חמותך שואלת אתכם משהו ? אני ממש מבינה את מה שרשמת אונה! זה מצחיק, אני אספר לך משהו. מחר חברה שלי רוצה שניפגש, זאת חברה שסיפרתי לה ממש בגדול שאנחנו בבדיקות (לא פירטתי) אני ממש מתלבטת אם להיפגש איתה, כי אני יודעת שאם ניפגש אני אספר לה אז אני רוצה להימנע אבל מה יהיה, אני לעד אימנע מלהיפגש איתה? אני אני רק מקווה שאחזיק את עצמי ואסתום את פי... כי אני באמת לא רוצה לספר. מה דעתך ?

תראי, לגבי הפולי, היה רופא שאמר לי מראה פולי אך הוא רופא נשים ולא פוריות. לאחר מכן הייתי אצל ברקוביץ הידוע בפורום הזה והוא אמר לי ולבעלי שאנחנו לא מוסברים ושאני מבייצת כל חודש אז לא יכול להיות פולי נכון? והרופאה הנוכחית שלי לא ציינה בכלל את העניין. לגבייך את מקבלת מחזור אחת לחודש ולא אחת לכמה חודשים לפי דעתי זה סימן טוב ושאת כן מבייצת אך אולי כן יש מבנה של שחלה גדולה עם ריבוי זקיקים אבל הכי חשוב שיש זקיק שמבייץ אחת לחודש אני לא רוצה לבלבל אותך כי אני לא ממש מבינה אני מאמינה ששאר הבדיקות יתנו לך תמונה ברורה יותר לגבי המצב ואני מאמינה שהכל בסדר אצלך ושזה רק עיניין של זמן והכל יסתדר לך בקרוב. אז לגבי החברות, תראי אני לא יודעת כמה זמן את נשואה? אני התחנתי הראשונה מהחברות ולא ניסיתי בשנה וחצי הראשונות של הנישואים דבר שאני מתייסרת עליו עד היום אבל זה כבר נושא אחר, אז בהתחלה כשהפסקתי גלולות כולם ידעו כי כולנו (כל החברות ניסינו יחדיו ודיברנו על זה) ואני לא ידעתי שזה יקח זמן כך שעל הניסיונות החברות יודעות הן כבר ילדו מאז ואני מתארת לעצמי שהו מתארות לעצמן שאני עדיין מנסה. הרבה זמן התנתקי ולא נתתי להן את האפשרות לשאול את השאלה המעצבנת הזאת, נו מה איתכם? והיו פעמים שגם התחמקתי עם התשובה יש זמן ואנחנו לא ממש מנסים אבל כמו שאמרת כמה עוד אוכל להתחמק? אם לא בא לך לספר אני חושבת שאת עדיין יכולה להתחמק עם תשובות כאלו שמשתמעות לשני כיוונים כמו, אני לא לחוצה על זה עכשיו או יש זמן. לצערי אצלי זה כבר מתארך הרבה זמן ואין לי כבר את האפשרות וגם לא את הכוח להתחמק אז אצלי זה ברור שכשברגע שאפגש איתה אצטרך לספר או להמשיך להתחמק. דןדן זה ממש קשה כל הקטע הזה של ההתחמקות מחברות כי עדיין יש את הרצון לחלוק ואת הצורך בחברות אז זה תלוי עד כמה אתן קרובות? כמה את חושבת שהיא תבין? יש לה ילדים לחברה הזאת? נראה לי שיותר קל לספר לחברה רווקה (אצלי כולן נשואות) את יכולה רק להגיד שאתם עובדים על זה ולהגיד לה שלא בא לך לדבר על זה. את כל הדברים שרשמתי לך אני לא יכולה לעשות כי כבר עשיתי ואני עדיין בהתלבטות עם לספר או להתחמק ולא להיפגש איתה. יוו איזה חפירה נתתי פה מקווה שהבנת משהו ושעזרתי.

אני זוכרת בטיפולים הראשונים שלי מאד לא רציתי לשתף. בהתחלה לא סיפרתי לאף אחד, אח"כ סיפרתי לחברה הכי טובה, ואח"כ לעוד אחת ועוד שתיים. עם כל חברה נוספת ששיתפתי חיי הפכו לקלים הרבה יותר. לא מצאתי אצל אף אחת מהן רחמים. רק אמפטיה ורגישות. הן כולן תמיד דאגו לי, התקשרו והתעניינו מה המצב ואיך מתקדמים. בימים שהיה לי קשה פיזית אחרי הטיפולים היו באות לארח לי לחברה. הן אפשרו לי לשפוך את הלב ולהרגיש הכי לא לבד בעולם. חלקן אמהות וחלקן אז היו רווקות. דווקא אחת הרווקות היא זו שמלווה אותנו עד היום כמעט לכל טיפול, ונשארת עם בעלי בזמן שהוא מורדם אם אני צריכה להיות עם קטנטוני. את עלולה להיות מופתעת כמה חברות טובות יכולות להתעלות ולהקל על החיים. ואם הן בוגרות ובאמת באות ממקום של חברות עמוקה, הן יתעניינו, ירצו לדעת, ורק יעזרו. אני הייתי מנסה לתת לפחות לאחת מהן צ'אנס. ואם היא זו שמתעקשת תני לה הזדמנות. מה הכי גרוע שיכול לקרות? אוני'לה, ואם בא לך ספרי לנו מה קורה? מה את מתכננת לעתיד? נשיקות ממוש!

לגבי החברות קשה לי כי כולן אמהות לתינוקות הלוואי והיתה לי חברה רווקה. החברה הזאת לא יודעת עם היא תבין אבל עם אספר למישהי מהחברות אז זה יהיה לה אבל אני מאוד חוששת שהיא תדבר על זה עם שאר החברות או שהיא תרחם עלי או שאפרוץ בבכי כי זה מה שקורה לי כשאני מדברת על הנושא. אולי אשמע בעצתך ואתן לה להזדמנות, אחשוב על כך. עכשיו לגבי העתיד, תראי זה היה כימי שני שלי לכן נשלחתי לעשות כל מיני בדיקות. אני לא מתכננת טיפולים בחודשים הקרובים עד אחרי הבדיקות ועד אחרי שאטפל בנפש שלי. עברתי תקופה מאוד אפורה ובכלל בטיפול הייתי כ"כ למטה בכיתי המון הייתי בלחץ אדיר ואני רוצה לטפל בנפש וגם בגוף, ולחזור לעצמי מבחינת משקל עליתי בטיפולים האלו אוף פעם הייתי ממש רזונת היום אני בכלל לא שמנה גם לא מלאה אבל הגוף השתנה בטיפולים הבטן יצאה ואני רוצה להיפטר ממה שהעליתי. זהו, מה איתך? מה השלב הבא אצלך?