כמה אמונות מעצבנות שיש לי בוקר

קודם כל נתחיל מזה שלפני 18 שנה שנרשמתי למכבי שגרתי בתל-אביב אמרה לי שם פקידה: "תעשי מכבי מגן, אם תזדקקי להפריות טוב שיהיה לך". בזמנו לא היה לי מושג מה זה בכלל. נראה לי שהיא פשוט קיללה אותי. והנה אני באמת בהפריות ובאמת משתמשת במכבי מגן בשביל זה. אבל בלי שום קשר יכולתי לעשות את זה מבלי שהיא תגיד לי שאצטרך הפריות אפילו לא הייתי נשואה אז ולא הכרתי את בעלי עדיין. דבר נוסף שרציתי לספר זה שלפני כמה זמן הייתה לי שיחת טלפון עם איזושהי נומרולוגית והיא אמרה לי שלא מתאים כרגע לנסות להכנס להיריון שאני צריכה להשקיע בקריירה ורק אחר כך בהיריון. ואני לקחתי את זה מאוד קשה כי אני לא רוצה בגילי כבר לחכות להיריון מה גם שלינור מספיק גדולה והכמיהה שלי לעוד ילד גדולה כפליים. תמיד אפשר לפתח קריירה. נכון שמאוד הייתי רוצה שינוי והתפתחות אבל לא במחיר של אין היריון. אולי שניהם ביחד היה מספק אותי. אבל אולי יש משהו בדבריה?????????? *סתם אמונה תפלה - השנה רשמתי את לינור לגן שיש בו שני מטפלות מקסימות בסביבות גיל 50 שאין להם ילדים משלהן. לאחת יש ילדה בת 6 מתרומת ביצית והשניה לא התחתנה בכלל ואין לה כלום. הן מקסימות והגן נהדר ולינור מאושרת. אבל אולי אולי זה שהעברתי אותה לגן שם עשה לי נאחס. בטח תגידו כמה שטויות אני מדברת על הבוקר. אבל רציתי לפרוק את מה שיש לי על הלב. חוץ מזה שמאז אתמול אני לא מפסיקה לבכות, אומנם לסירוגין אבל אני מרגישה שאני לא מתפקדת טוב. ועוד משהו שרציתי להגיד זה שאני ממש ממש מודאגת. לינור הייתה עובר בלוסציסטי מוקפא ויש לי חשש שאני צריכה להגיע רק לעובר כזה שייקלט וטריים אפילו איכותיים לא יעשו את העבודה. ומה יהיה אם לא יהיו לי בלוציסטים ולא יהיו לי מוקפאים. אני בדיככככככככככככככ ביי לי

את נוזפת בעצמך דרך אמונות שקשורות לעולם טיפולי הפוריות וזה לא פייר כלפייך ולא פייר כלפי מטופלות אחרות. מאד מבינה שהכאב שלך מדבר, אין ספק, אבל אל תעשי את זה לעצמך. אל תעמידי את עצמך במקום נענש. (אומר את האמת, כשכתבת על הגננות, חשבתי על עצמי בתור מטופלת שנים ארוכות ו-מה?! גם עליי אפשר לחשוב שאני מביאה מזל נאחס?. פגע בי ברמה מסוימת, למרות שאין לי ספק שלא התכוונת) אני מקווה שהכאב יעבור כדי שתחושת העונש שרודפת אותך תתפוגג ומהר כי היא פוגעת. נטע

אני מאוד מצטערת אם דבריי פגעו בך אך כנראה שהוצאת אותם מהקשרם. לא חשבתי ואני לא חושבת שהגננות עשו לי מזל נאחס אלא זה קשור לגן הקודם שהבת שלי הייתה בו. הם כל כך רצו שהיא תשאר שם ואני לא רציתי מהסיבות שלי ופשוט חשבתי לתומי שאולי זה שלא השארתי אותה שם השפיע על מה שאני עוברת. אבל אילו מחשבות שלי ורגשות שלי ואת לא צריכה לקחת את זה למקום אישי. תמיד אנחנו יכולות לחשוב על אנשים שהם גורמים לנו נאחס או נהפוך הוא לרגשות טובים. ומצער אותי שאת שופטת אותי על דבריי.

אני יודעת, כשרואים שחור, הכל אפור שחור מסביב, וכאילו מחפשים כמעט לראות מה עוד תורם לקארמה הרעה מסביב. אבל אל תתני לשום נומרולוגיה ושום אנרגיות רעות לקלקל לך את הדרך להצלחה יקירתי! חפשי נומרולוגית שתראה לך רק את הדרך החיובית.... אני בטוחה שהגננות של לינור רק ירעיפו עליה יותר אהבה מאחרות שלא עברו קשיים בחייהן וזכו לילדים בקלות בלתי נסבלת... תני לדמעות לפרוק את כל העצב. הן ישטפו הכל החוצה. אנחנו פה להזכיר לך כשהן יגמרו שהיום כבר יום חדש. ומחר בטוח כבר תחזור האופטימיות. את בדרך לכבוש עוד יעד ממוש. זה קצת לוקח זמן. זה הכל. נשיקות }}}{{{

יש גם ימים שהמחשבות בראש רצות וצצות ומפריעות ועולות כל מיני מחשבות מטרידות במיוחד אחרי שקיבלת אתמול שלילי זה טבעי שיעלו לך כל מיני מחשבות. אני מאמינה שדברים יסתדרו ויבואו על מקומם בקרוב כל המחשבות שלך הם זכותך לחשוב ולהרגיש כמובן שזה לא בריא כי זה מטריד אותך, אבל תוך כמה ימים זה יעבור לך. גם לי עולות כל מיני מחשבות ותהיות ונזכרת בדברים שאמרו לי וזה מטריד אבל לרוב במחשבות האלו עוזבות תוך יום יומיים וכשהמצב רוח רע אז זה צף. את אישה טובה ומלאת כוונות טובות, תני לדמעות לרדת הילד הבא שלך יבוא לא משנה אם יהיה ממוקפאים או שבדרך אחרת הוא יהיה!!!!!!

אני יודעת שהחלטת להתנתק אבל אני בכל זאת מקווה שאת אולי מקבלת את התגובות למייל. אני רוצה לספר לך סיפור טרי על חברה טובה של חברה שלי שעשתה מספר לה קטן של תרומת ביציות שלא צלחו (כל סיבוב כזה עלה להם המון כסף ונסיעות לחו"ל) והיא הלכה למגדת עתידות לפני הנסיעה האחרונה שאמרה לה שאין לה בשביל מה לנסוע כי לפי ה שהיא רואה היא לה תכנס השנה להריון. הם בכל זאת נסעו אבל ברגשות כבדים כאילו שהם מוותרים מראש וברור להם שאין סיכוי שזה יעבוד ודווקא הפעם זה עבד! היא בהריון בשבועות הראשונים. אני לא מוכנה ללכת לשמוע שום קוראות בקפה למינהן בדיוק בגלל השטויות האלה שמכניסים לנו לראש. מנסיון אישי שלי הן לא יודעות כלום אף פעם, תמיד טועות. ההרגשה הזו שלך של לבכות כל היום היתה לי בדיוק לפני חודשיים כשההפרייה הראשונה נכשלה והרגשתי שכל החודש רק בכיתי ולא הייתי מסוגלת להתרכז בכלום. אני ההוכחה קטנה לזה שההרגשה הזו עוברת ויש רגעים קטנים של תקווה. תזכרי שהכוח שלך בא מבפנים את רק צריכה להחליט שאת מסתכלת קדימה במעט אופטימיות. זה קרה לך בעבר וזה יקרה לך שוב. מחבקת אותך חיבוק גדול((())) מקווה שאת מקבלת אותו.