טיפולים, הזרעות ונקודת מבט של גבר

שלום לכולם. סתם נתקפתי בדכדוך. בפורומים באינטרנט אני רואה שאלות על שאלות של נשים, ולא מצאתי הרבה גברים שמדברים. אנחנו כבר מומחים בתוצאות, במספרים ובערכים. סתם מתוסכל - הבעיה היא בזרע שלי... וכל חודש עוברים זאת מחדש. אשתי המסכנה כל פעם נופלת מחדש. והנה הזרעה ... ואולי עכשיו. אמן ואמן. סתם צריך להוציא את העצב החוצה - את מה שבפנים. אני פתוח ואשתי פחות. לכן אנחנו לא מדברים על זה עם אחרים. אני הייתי מעדיף שלתף אחרים - שאוכל להוציא את זה החוצה אבל אשתי היא אדם פרטי מאוד, ולכן זה לא ממש נכון. לא מצפה לתגובות של - תדבר, תשתף. אין לי צורך בתגובות שכאלה. סתם רוצה להוציא את זה החוצה, וזה מה שאני עושה עכשיו. מה שעצוב לי שאני זה שגורם למצב הקשה של אשתי, אני זה שגורם לה לממש את אמהיותה. זה יבוא בסוף, אני יודע - אבל נורא קשה, וסתם מתסכל. זהו. ושיהיה לכולם(ן) במזל והצלחה.

קודם כל רוצה לברך אותך על זה שמצאת איפה אתה יכול לאוורר את הרגשות. זה מאד חשוב. כמו אשתך, גם אני לא רציתי לשתף אנשים ובעיקר כאלו שאני מכירה. היה לי בזה קושי גדול בתחילת הטיפולים. לא רציתי רחמים, לא רציתי להרגיש חריגה, לא רציתי להתחיל להסביר לכל אחד, הייתי עסוקה בלעכל את המצב ובהתמודדות עימו. אבל מצאתי את הפורום הזה והוא איפשר לי קבוצת תמיכה מדהימה, ומאגר מידע שלא יאמן מנשים שעברו את מה שהתחלתי לעבור. האנונימיות של האינטרנט מבורכת. אחרי המון זמן, שמכל הלב- אני מקווה שלא תעברו, הרגשתי בטוחה יותר ושיתפתי אנשים בסביבתי. להפתעתי זה הקל עליי מאד ובדיעבד זו היתה אחת ההחלטות הכי נכונות שעשיתי בשנים של הטיפולים. מעניין אותי מאד לדעת איך זה שעם בעיית זרע ידועה רק עכשיו אתם ניגשים להזרעות. למה זה בעצם? ואם הופנתם להזרעות סביר להניח שבעיית הזרע לא חמורה ויש לכם יופי של סיכוי להקלט להריון! אני מבינה מדבריך שאתה מרגיש אשם בחוסר מימוש האמהות של אישתך. זה כואב. איך אישתך מתייחסת לזה? חשוב מאד מאד מאד להשתדל לעבור את זה יחד. וגם אם לא מדברים עם אחרים על התהליך- כן לדבר בינכם!! לשתף. לחלוק את הנטל והקושי והכאב. אני דיי בספק אם גם אישתך רואה את הדברים כך. שאתה מונע ממנה להיות אמא. ואחרון חביב- כן. אתה צודק. לגמריי לגמריי. זה יבוא! בעיית זרע היא מהפתירות ביותר בתחום הפריון. כמו שאמרת- זה קשה. זה מאד קשה אפילו, אבל זה פתיר. אתה מוזמן להשאר איתנו. בהצלחה!!!!!!! דורה.

תודה לך דורה. מאוד חיממת את הלב בדברי התמיכה שלך. קשה לי לדבר על מה שאני מרגיש עם אשתי. זה מצחיק. אנחנו אמורים לעבור את זה ביחד אבל כשאני מתחיל לפסר לה מה שאני מרגיש אני מקבל את התשובה של - לגוף שלי דוחפים מכשירים לא לגוף שלך. היא צודקת, אובייטיבית - אבל מה לעשות שגם אני מרגיש שקשה לי, שגם אני מתוסכל כל חודש מחדש. שגם אני הייתי מייחל שהדברים היו שונים. בכל מקרה - אנחנו מאמינים שדברים יסתדרו להם בקרוב מאוד מאוד.

דע לך שבן זוגי יקירי שיווע למצוא פורום כזה שיכול היה לפרוק בו את מה שעבר ועדיין עובר... רק שקצת קשה לו עם העברית... אצלנו, הבעיה היתה שהוא קשר את צינורית הזרע לאחר שלא רצה יותר ילדים עם גרושתו כשחי בחו"ל. שם זה מאד מקובל. הוא לא חלם גם בסיוטים הכי גרועים, שכשירצה עוד ילדים, תצטרך זוגתו לעבור את מדורי הגהנום האלו... היה לו מאד מאד מאד קשה לחשוב שהוא זה שגורם לסבל למי שהוא הכי אוהב. עזר לנו מאד שדווקא כן שיתפנו אחד את השני, כל הזמן ניסיתי להוריד ממנו את לקיחת כל האחריות למצב, כי שנינו בסירה הזו, לטוב ולרע, לא? פעם אחד הוא הגורם לבעיה, ובפעם הבאה זה השני? או לא? מה זה בעצם משנה? כל כך חשובה התמיכה ההדדית. הלוואי שיכולתי לעזור לכם בזה. אני מאד מבינה את מה שאתה עובר. יודעת שזה קשה מאד מאד. אבל, כמו שדורה כבר כתבה לך, הדבר הכי חיובי פה הוא שלבעית זרע יש פתרונות ומהקלים יותר. מאחלת לכם שהדרך תהיה הכי קצרה שאפשר, אתה מאד מאד מאד מוזמן להיות פה איתנו, אפילו שכולנו בנות. דווקא כי כולנו בנות... תן לנו קצת זווית אחרת. שיהיה יום נפלא, נועה.

שוב תודה על העזרה והתמיכה. חבל שבעלים/בני זוג אחרים לא מצטרפים לפורומים האלה. אנחנו נשואים מספר שנים ומסיבות שונות אשתי לא רצתה להביא ילידם לעולם. מאז שהחלטנו להביא ילד לעולם חלפה למעלה משנה. עניין בעיית הזרע לא היתה ידוע אלא אך לפני חודשיים לאחר שאשתי פנתה לגיניקולוג שלה והוא הפנה אותי לבדיקה. הגיניקולוג אמר שמדובר בבעית זרע, ומורפולוגיה של 2% בלבד וזו הבעייה אבל אמר שניתן להתגבר על זה עם הזרעות ואם לא אח"כ בIVF. התלחנו עכשיו בהזרעה - הראשונה היתה שבוע שעבר, אז אנחנו ממש בתחילת הדרך. הפורומים האלה הם כר תומך, אבל מצד שני מבהיל לאור מה שאני קורא, הזרעות חוזרות ונשנות וIVFים שנכשלים. לא שאני לא מודע לצרות אבל מי רוצה שזה יזעק לו חזרה מול הפרצוף. מצד שני אנחנו כל הזמן מנחמים את עצמנו שהבעיה ידועה וניתן לפתור אותה באמצעים אחרים. שוב כולם מסביבי בהריון - היום שמעתי על שני חברים נוספים. דרך אגב יש אנשים ממש לא רגישים ואפילו בארוע חברי שהיינו בו שבוע שעבר אמר לי מישהו "נכנסים מקדימה ולא מאחור". ברור שברמת הרציונאל זו שטות אבל זה דוקר בלב... זהו בינתיים. ושוב תודה.