האם להתחיל??

הפסקתי גלולות לפני כשנה מתוך רצון להכנס להריון, ומאז לא קיבלתי. פרוברה, אסטרוגן ואיקוקלימין לא הביאו את הביוץ המיוחל וכעת הרופא אמר שהשלב הבא הוא זריקות להשראת ביוץ. ההורמונים שכבר קיבלתי השפיעו עלי- מצבי רוח ורגישות יתר ויחד עם זאת הלחץ הנפשי. אני בסטאג' עכשיו לעוד 3 חודשים ואחרי זה תקופה של לימודים לבחינות לשכה ולכן אני מתלבטת מאוד אם להתחיל עכשיו עם הזריקות וכל השאר או לחכות עוד חצי שנה ואז לעשות זאת בתקופה רגועה יותר בחיי. אשמח לעצה ממשהי שעברה את השלב הזה- האם באמת קשה לתפקד כרגיל ובתקופות שהן גם ככה לחוצות, או שכדאי לחכות לזמן רגוע אבל להמשיך להיות בחוסר וודאות לגבי היכולת להיכנס להריון. יש לציין שאני עוד מעט בת 28. תודה...

ברוכה הבאה. וכמו תמיד כולנו נאחל לך שהות קצרה במחיצתנו מכל הסיבות הנכונות, כמובן. האם להתחיל? ובכן, רק את יכולה לענות לעצמך על השאלה הזו. אם אין ביוץ סביר שלא יהיה הריון. אבל יחד עם זאת, חייבת לציין, שתמיד קורים ניסים. אז השאלה היא אם את יכולה לחכות במשך חצי שנה מתוך הנחה שכנראה בזמן הזה לא תקלטי להריון, או שאת יכולה לעבור טיפולי פוריות שעלולים להמשך במשך כל התקופה אבל גם יכולים, בתקווה גדולה שכך יקרה, להסתיים במהרה בהריון. הטיפולים בהחלט מוסיפים הרבה מאד מתח ולחץ לחיים. במשך כל תקופת הטיפולים הארוכה שעברתי היתה חצי שנה שלקחתי לי חופשה מהם. בחצי השנה הזו החיים שלי היו רגועים הרבה יותר, ולמרות שבכל חודש כיוונתי את קיום יחסי המין לביוץ (אצלי היה ביוץ) ובכל חודש התאכזבתי כשקיבלתי מחזור- זה לא דומה למתח ולעומס בזמן טיפולים. כשצריך בנוסף לעומס הריגשי גם לרוץ כל הזמן למרפאה למעקב זקיקים ובדיקות דם ושאיבות והחזרות והחלטות... עוד נקודה חשובה לדעתי היא גילך הצעיר שמאפשר לך לקחת חצי שנה בלי חשש לירידה ברזרווה השחלתית. אז אולי בעצם אני נוטה להציע לך לקחת את הזמן? עושה רושם שכן. אבל לא באופן חד משמעי. זה תלוי לגמריי במה יהיה קשה לך יותר- לדעת שבמשך חצי שנה יש סיכוי מאד מאד נמוך שתקלטי להריון או לדעת שאת עומדת לפני תקופה לחוצה מאד שהטיפולים יוסיפו לה עוד לחץ. ובכל מקרה- כדאי מאד לשאול את הרופא המטפל אם לדעתו אין בעייה לדחות את המשך הטיפולים. בהצלחה! דורה.