דוריס

בא לי לקרוא לך מרגרט...נורא מתאים לך. כתבתי לך תשובה למטה..אבל כנראה לא ראית... אני מתאמצת ושולחת לך אותה שוב: שלום שלום, התחת, הירכיים...אולי די כבר?! את צריכה להיות בריאה וחזקה מותק שלי בפקודה. פיפל הוא אף פעם לא נעים! אני סבלתי אימים בכל השלושה וגם לא יצא מזה גורנישט!!! ראיתי את התשובה שלך למטה...גם אני 'תגעגעתי אלייך.... העבודות? נשארו 2 אטומיות (ואני לא פיזיקאית ולא מבינה באטומים)..... הנסיונות הטבעיים בינתיים לא מניבים תוצאות כבקשתי אבל זה לוקח זמן עד שה"חמינאדוס" מתחילות לקחת אחריות על העוול שהן גורמות לי....3 חודשים עד חצי שנה כך אומרים...אז בזמן הזה אני קצת בדיכאון (ואני שקרנית, כי זה בכלל לא קצת. אני בדיכאון המחץ. והיו לי עכשיו שבועיים של בכי ומחשבות קטלניות ומכאיבות) חם לי ובא לי כבר שיקרה משהו טוב ומרענן בחיי. כי אני כל הזמן בלופים סביב הפאסימיות המזעזעת הזאת. מה שלום גברת סוניה המדקרת? (אני בטוחה שגם היא הייתה אתכם בנופש, הא....) קרוקודייל דנדי 8!

חככתי בדעתי לא מעט איך להתחיל את התשובה הזו. את, עם חוש ההסוואה שלך... מה קרוקודייל דנדי 8? את סופרת את ההפריות? יפתי, בשום פנים ואופן את לא תגדירי את עצמך לפי הטיפולים המחוריינים הללו! וקרוקודייל דנדי הוא שם חיבה, אל תקלקלי לי אותו. את אדם שלם ומלא! ואם הטיפולים האלה הכניסו אותך לבלבלה עם עצמך-אנא, בכל לשון של בקשה, פליז, פליז, פליזזזזזזזז, תרימי טלפון! את רואה מתי אני קמה לתחייה ואלו ממש לא השעות שלך. אז תתקשרי. הטיפולים משתלטים עלינו, נכון, אבל הם לא מגדירים אותנו. הם לא! לא. ל א !!!!!!!!!!!! ברור? ומה הדיכאון, יקרה שלי? אצלי לימודים יכולים לעשות את זה. אני טיפוס שנלחץ מלימודים (ותודה לאבא שהביאני עד הלום...). עומס בלימודים או במטלות יכול לשנות פרופורציות של דברים. במיוחד אם הדברים הם טיפולי פוריות. ואם אני ממש לא בכיוון- תגידי לי. בואי נחשוב רגע ברגוע, הרי הוואבוס עברו שיפצור רציני. הרופאים אופטימיים ומעלה. את צעירה ויפה, בעלך אוהב ואהוב. יש לכם את כל הסיבות להאמין שבעוד שלושה חודשים עד שישה חודשים תוכלו סוף סוף לבנות את משפחתכם, כולל מליון הילדים שתכננת לכם. אז אחרי מסע כומתה של שנים חצי שנה מזופטת תכניס אותך לדיכאון? מה פתאום! אני יודעת שקל להגיד, אבל אולי תנסי להפסיק לנסות לעשות את זה טיבעי ופשוט תעשו את זה בטבעי? כלומר, ברור לי שאי אפשר לא לכוון לביוץ. זה נהיה רפלקס אצלנו. אבל אולי תמצאי דרך להנות מהסקס יותר מבחינת מה שהוא. סקס. אהבה עם בן זוגך היקר? דרך אגב, גם אני מחפשת את הדרך הזו ולפעמים יש לי את זה ולפעמים לא. לא פשוט... דנדו'ש, קחי אוויר, דיכאון של שבועיים זה המון. זה יותר מדיי. תעשי את מה שעוזר לך ותתני למישהו שיעזור לך. אם צריך אגיע עד אלייך וארים אותך מהשערות. שבועיים זה טו מאץ' להיות בתוך החרא. עכשיו תעשי לי טובה אישית ותתקשרי. או, קיי? אוהבת אותך ותמיד מאחורייך. תרגישי נוח להתרסק עליי. דורה.