לניני או ילדת-האוקיינוס

היי- חברה שלי סיפרה לי שהיא בהריון, ואני יודעת שנושא זה עלה בפורום ע"י בנות רבות, והנה זה גם תוקף אותי: קנאה וחוסר שקט. אני אומרת לעצמי שזה טבעי לקנא וכל הבולשיט הזה וזה לא ממש משפר לי את ההרגשה. זו חברה שעברה טיפולי פוריות ועכשיו היא נקלטה טבעי.ישר עלו בי הדהודי קולות שאומרים שאני מנסה טבעי, מטופלת מכל כיוון אפשרי ולא ממש מצליח לי. תחושת הכישלון הזו והמרדף אחרי נחלה פרטית ולגטימית משלי...כשאחרות מקבלות א הזכות הזו.. החודש גם אני ניסיתי להרות טבעי. מהביוץ ועד רגעים אלה (אני ביום ה-22) אני מרגישה רצוף מחושים, התכווציות ותחושות לחץ בבטן (גם רגישות גדולה בחזה). אתמול בערב והבוקר עשיתי בדיקות ביתיות שיצאו שלילי.שוב בזבוז כסף, אחרי שהבטחתי לעצמי לא לקנות יותר ת'בדיקות האלה.שוב המחשבות מתקיפות אותי על הכלא הזה בו נגזר עליי לשהות ללא יכולת להרות. חשבתי שהצלחתי הפעם, באמת היו לי תחושות חזקות, אבל כנראה שאלה תחושות של המחזור שקרה ובא, שלא מסוגל להיפרד ממני. אני מבואסת נורא, מרגישה בריצפה.. גם אבא שלי בבי"ח, אני נמצאת איתו הרבה והמראות הם קשים מנשוא. זה מה שאני אמורה לעבור?? רק לתת עזרה ותמיכה כל החיים שלי מבלי לקבל את הזכויות הטבעיות שלי כאדם השואף להיבנות ולהתפתח?? לפעמים אני מצטערת שנולדתי.. קשה לי דניאל.

אני אמנם לא ניני, ולא ילדת, אבל חייבת קצת להרים ולעודד.... יקירתי, אין לי ספק שהכל קשה מנשוא, בעיקר כשיש עוד מטלות לא פשוטות בחיים. אבל לפעמים צריך אולי להרפות, לעשות איזה מן LET GO שכזה. לנסות ולהחזיר חיים רגילים ואחרים, ולא לתת לנסיונות האלה להשתלט על כל פינה בחיים. המילים שאת כותבת מאד חזקות, מאד עמוקות, כואבות. עם כל האהבה והתמיכה שיש פה בפורום שלנו, אני לא בטוחה שתמיד תקבלי כאן את המענה לכל מכאוב. אין לי עצות חכמות לתת לך, כי אני יודעת שניסית הרבה. אבל אולי ישנן עוד דרכים שבהן עוד לא הלכת ואני מתכוונת כדי לעזור לגוף ולנפש להתאושש, ולשאת את כובד המשא והמסע הזה? אולי את חלילה וחס מצטערת לפעמים שנולדת, אבל תהיי בטוחה שאנחנו ממש ממש לא מצטערות שהיכרנו אותך, ואני מרשה לעצמי לנקוב ברבות, כי אני יודעת שזו דעת כולן. יש לך משפחה שבטח ובטח שמחה שאת איתה, בעל אוהב שמן הסתם רוצה רק בשמחתך וטובתך. אז אולי נצליח לשכנע אותך, שבכל זאת יש בשביל מה להוולד, בעיקר במקום כזה שכולנו מייחלות לעשיה הזאת - יצירת חיים חדשים? שולחת איחולי החלמה גדולים לאביך, והרבה אהבה, שתנחם ותרגיע, שלך, נועה.

תודה תודה תודה. מעריכה את האיכפתיות והתמיכה. אני סתם בתקופה קצת לא נורמאלית וכותבת כאן מתוך הכאוס המסחרר. בטוחה שאהיה בסדר כשהפחד יעבור קצת. באהבה דניאל.

אהובתי היקרה((())) מה אני יכולה להגיד לך בלי שישמע לעוס?... את באמת עוברת תקופה כל כך קשה בכל מובן שהוא ובתקופות כאלה האור בקצה המנהרה נראה חלום רחוק. על הקנאה אני יכולה רק לחזור על מה שאת יודעת: זה לא רק טבעי, זה נכון וזה בריא. לא להרגיש קנאה, לתת לדברים לעבור לידך, היה אומר שאת מנותקת, ולמרות שזה נשמע רעיון לא רע לפעמים, יש לזה מחיר כבד. יקירה שלי, זה באמת עושה גוש בבטן, ומעלה את הייסורים פי כמה לראות את הנס הזה קורה בקלות אצל אחרות, עם כל הידיעה שעוד מעט זה יקרה גם אצלך. על אביך רציתי לשאול מה שלומו? יש מישהו שעוזר לך? אני עברתי פעמיים דברים מאד קשים עם אבא שלי, שאליו אני מאד מאד קשורה. אני שולחת לך חיבוק חם מפה, ורוצה רק להגיד, שזו תקופה כזו, אבל זה עובר, דברים נכנסים לשגרה, ודברים מסתדרים, והחיים ממשיכים, גם כשזה נראה בלתי אפשרי...(((()))) את חזקה, וגם לך מותר לפעמים לגעת ברצפה}{ ואת, את תהיי אמא, האמא הכי שווה שיש, ותוכלי לספר לגוזלים שלך כמה חיכית להם, וכמה היה שווה לחכות בדיוק בדיוק בדיוק להם}{}{}{ את מוזמנת לכתוב לי למייל, נשיקות}{ nninni"walla.co.il (שטרודל במקום מרכאות)