זה לא מה שחשבתי

אני ובעלי נשואים כבר הרבה שנים. בהתחלה לא רצינו ילדים מכל מיני סיבות וגם מהסיבה שרציתי להגשים את חלומי בלימודים. לצערי, הדרך בעולם הקריירה הייתה קשה ולא כמו שחשבתי. כשכירה לא הסתדרתי וכעצמאית אני צריכה לשרוד. אני כל הזמן מתוחה בגלל זה וחוששת שכאילו בזבזתי זמן לשווא. אני בת 35 ועדיין לא הריתי. אנחנו כבר שנתיים מטופלים ולא מוסברים. הבעיה שההרגשה הקשה שלי בענייני עבודה מלווה אותי גם בטיפולים ואני מרגישה נורא כזה. מצבי הרוח שלי די משתנים בין אופטימיות רגעית לפסימיות גמורה. אני מרגישה כל-כך מבולבלת. אני יודעת שאני בעלת פוטנציאל ויכולות, אבל כרגע קשה לי וכל דבר קטן מרגיז אותי. איך אפשר להקל על התחושות הנוראיות האילו? אשמח אם תגיבו.

הקושי שלך מאד מאד ברור... לפעמים אנחנו נקלעים לבורות שקשה לצאת מהם...נראה לי שאת בשלב הקריאה לעזרה, לכן נראה לי שאולי טיפול פסיכולוגי יעזור, או כל טיפול שבו תוכלי להניח את הכובד שאיכשהו התערם על כתפייך. מצב נפשי משפיע ישירות על הגוף לפעמים, לכן אולי תנסי להתחיל לראות מה מקל עלייך ועל הגוף שלך...ספורט? דיקור? תחביב, ויטמינים??? אולי תכתבי את הקושי שלך לעצמך? תנסי לברר עם עצמך, מה את רוצה ובאיזה דרכים תוכלי להשיג את מבוקשך??? את קצת בפלונטר אבל שלא בלתי אפשרי להתיר... קחי נשימה עמוקה ונסי לפרוץ עם עצמך דרך חדשה פנימה.... מאמינה שאת יכולה.. הכל אפשרי!!! את חזקה!!! וכאן, בפורום תוכלי להתחיל לפרוק... מקווה שעזרתי קצת, באהבה דניאל.

מצטרפת לכל מילותיה של דניאל בעלי ואני מנסים כבר שנתיים וחצי להרות בטיפולי IVF ותאמיני כל מה שאת מרגישה גם אני הרגשתי בהתחלה, זה כל כך קשה שלפעמים מרגישים שאין אויר לנשימה ביום שגיליתי את הפורום הזה הכל השתנה לגמרי מצאתי מקום לפרוק את כאבי ואין מילים בפי שיוכולו להודות מספיק לכל הבנות כאן בנוסף לקחתי על עצמי את הרפלקסולוגיה (עיסוי דרך כפות הרגלים) וזה משפר את הרגשתי בכל פעם יותר ויותר בנוסף אני יכולה גם לשלוח לך חיבוק ענק לעידוד ותזכרי שאנחנו כאן בשבילך בכל עת נשיקות והמון הצלחה בקרוב מאד ריקי

הי בייבי, מה שכתבת נגע לליבי. רוצה עצה? נסי להפריד תחומים. אפילו שקשה. אני עשיתי זאת באחד הטיפולים כשבעלי היה לחוץ מאד מהעבודה שלו, וכשהוא לחוץ זה אוטומטית משפיע גם עלי. ישבתי וכתבתי על נייר את הדברים שמכבידים עלי בנקודות. הפרדתי את אלו שיש לי שליטה עליהם ואת אלו שלא. במבט שני, אחרי שרואים את הדברים כתובים זה כבר לא נראה גדול כל כך. הכרחתי את עצמי לאסוף את כל כוחותי ולהקדיש אותם רק לענין הפוריות. היה קשה, אבל התוצאות היו שוות. הייתי רגועה יותר. בקשר למצבי הרוח, ההורמונים עוזרים לנו להיות סופר רגישות, וכל דבר קטן מעורר סערה. מוכר מאד. תרגישי טוב, ותזכרי כל הזמן שהזמן יעשה את שלו... בהצלחה! שושנית

שלום לך בייבי, מצבי הרוח אופיניים לכל מי שנמצאת בטיפולים, אבל נראה שאצלך לבילבול יש מקור נוסף שמכביד על המצב, והוא תחושות קשות ולא פתורות שיש לך לגבי העבודה שלך. את מאוכזבת מזה שהקריירה לא נתנה לך תמורה הולמת להשקעה, ובמקביל חוששת כי היא פגעה בסיכוייך להרות בשל הזמן היקר שהשקעת בה. אני כמובן לא יכולה להוות תחליף לייעוץ רציני, בין אם של גורם מקצועי או של חברה טובה שמכירה אותך, אבל דווקא יש לי עצה עבורך, שתשמע לך אולי מוזרה אבל עבורי היא מהווה תרופת פלא לכל תקופה בחיים בה אני מרגישה מדוכאת ומבולבלת, ובעיקר תקועה, ודרך אגב, גיליתי אותה זמן קצר לפני שהריתי, ומי יודע מה היתה תרומתה, אם היתה... אז ככה: את קונה מחברת שורות רגילה (קטנה כמו שהיו לנו בביה"ס), הכי פשוטה. את שמה אותה ליד המיטה עם עט, ומכוונת את השעון שיצלצל 20 דקות יותר מוקדם ממה שאת אמורה לקום בבוקר בד"כ. ברגע בו את מתעוררת בבוקר, את כותבת 3 עמודים בדיוק, לא משנה על מה - כל מה שעולה לך בראש. זה לא תרגיל בכתיבה יוצרת, ומה שאת כותבת ממש לא צריך להיות מוצלח או "יפה". להיפך, תני לכל הג'יפה להעלות ולצאת החוצה - כל התסכולים, האכזבות, הדברים המעצבנים, הקטנוניים, הרציניים, הבעיות, המטלות, הריב עם בן הזוג, ההריון של השכנה... הכל. אל תקראי את מה שכתבת, ותוודאי שאף אחד אחר לא יכול לקרוא... למחרת בבוקר, שוב - 3 עמודים על הבוקר. לא פחות, לא יותר. כתיבה מהירה וזורמת, אם פתאום נתקעת כי אין לך מה לכתוב תכתבי "אוף, אין לי מה לכתוב", העיקר שלא תפסיקי לכתוב עד שתגיעי לסוף העמוד השלישי, ואז תפסיקי. אני מוכנה להשבע לך שאחרי שבוע תתחילי לראות תוצאות. תרגישי קלה יותר, מפוקסת יותר, תביני יותר מה את רוצה, מה מפריע לך, יעלו לך רעיונות חדשים לכל מיני דברים, ותתמלאי אופטימיות. אל תפסיקי - תהפכי לך את זה להרגל ותראי איך החיים מקבלים תפנית חיובית... זה לא יפתור לך את הבעיות, אבל בהחלט יחזק את יכולת ההתמודדות שלך איתן. בהצלחה יקירתי!

קראתי את התשובה שכתבת לבייבי, והייתי חייבת להגיד שאת מ-ד-ה-י-מ-ה!!! כל כך חכמה וכותבת בצורה פשוטה ובהירה (טוב, 3 עמודים בכל בוקר... יש תוצאות...(-:), התשובה שלך נתנה לי טיפ איך להתמודד עם הקשיים, מצבי הרוח..... כל הכבוד לך!!! ברשותך אני אאמץ את הרעיון, ואפצח בקריירת כתיבה, נראה לי שיש לי הרבה מה לכתוב... תמשיכי ככה לחזק ולעודד. תבורכי את ומנהלות הפורום הנוספות. לילה טוב. לירז.

היי בייבי, ברוכה הבאה! אני בטוחה שתקבלי כאן המון עזרה והמון עצות טובות, אני יכולה להגיד לך ששני דברים עיקריים עוזרים לי. האחד הוא באמת המקום המופלא הזה, שמאפשר לשפוך לשתף ולהשתתף ברגע העצב והשמחה (ששזורים פה יחד לשמחתי). השני הוא הטיפול שאני נמצאת בו, ללא קשר לטיפולי הפוריות, שעוזר לעבד ולהתמודד עם החיים בכלל. אני מקווה שהשהיה יחד פה תסייע מעט, והלאה תמצאי את הדרך הכי מתאימה לך. מחזיקה לך אצבעות להריון קרוב&&&&&&

הי, ליבי איתך... זה באמת לא קל. וכל המחשבות עם קריירה וילדים, האם אחד בא על חשבון השני... אני יכולה לומר לך על עצמי שהחלטתי לא לחשוב יותר מדי. לעשות את מה שצריך לעשות וזהו. קל להגיד, קשה (מאוד) לעשות, אבל אני מנסה לא לבלבל את עצמי יותר מדי. בנוסף, יכולה מאוד להמליץ לך על דיקור, או טיפול אלטרנטיבי אחר שעוזר לך. אני מרגישה שזה מאוד עוזר לי לאזן את הקושיהפיזי ואת מצבי הרוח המטורפים. בהצלחה... נועה ב'