שיתוף אחרים

אני ובעלי נשואים מס' שנים ומצויים כשנתיים בטיפולי פיריון. החלטנו לא לשתף את המשפחה בנושא זה מאחר ואנחנו לא רוצים שיציקו לנו כל הזמן או שירחמו או שינדבו מידע לא לעניין. אך ההרגשה שלי מאוד קשה בעניין, בייחוד מקרה שקרה לי עם אח שלי שטען שאני בחורה סגורה ולא מספרת כלום ויותר מכך הוא הסיק שאני בטיפולי פיריון וסיפר את זה לאחרים ואני לעומת זאת הכחשתי זאת. אין לי כל רצון שהוא יספר זאת לאשתו או למשפחה שלה וחוץ מזה מה קשה לו כל-כך להבין שאני רוצה לשמור על אינטימיות. קשה לי עם זה כי מצד אחד שאני עוברת טיפולים ולא מרגישה טוב אני רוצה שיבינו את זה שאני לא יכולה לבוא לאירועים או לעזור להורים ומצד שני אין לי חשק שכל המשפחה שלי תדע על זה והסיפור יתחיל להתגלגל מאחד לשני. בכלל אני מצטערת שרמזתי לכמה מקרוביי שאני עוברת טיפולים. רק רציתי לשפוך את הלב, כי אני אחרי טיפול ומחכה לתשובה ולא רוצה שהדכאון ישתלט עליי בגללם או בגלל מישהו אחר. אני רוצה שיעזבו אותי בשקט.

היי מטופלת! בהתחלה הייתי לא ממש כמוך כי לדעתי זה קצת מוגזם כל ההסתרה הזאת אני חושבת שאת מוציאה קצת את הדברים מפרופרציה חביבתי אף אחד לא מרחם עלינו להפך הם יכולים לעזור לך ותאמיני לי שאם את תספרי להם ותגידי להם שאת נמצאת כרגע בטיפולים ואת מעדיפה שזה לא התפרסם תאמיני לי שהם לא רוצים לרעתך וילכו לספר בכל חוצות העיר הם יכבדו את ההחלטה שלך ואתתראי שנפשית יהיה לך יותר קל כי את עכשיו כל הזמן לחוצה ומנסה איך להסתיר את עניין הפוריות במקום להיות רגועה ועסוקה בעיקר את מתעסקת בטפל חמודה אנכנו בשנות ה2000 ואנשים מאד מודעים לעניין הפוריות ואף אחד לא צריך לדעת מה הבעיה תעשי כמוני אני אומרת שזה לחץ נפשי ובגלל זה לא צריך להלחיץ אותי אז לא לדבר איתי על זה. מקווה שעזרתי לך אפילו קצת שיהיה לך המון בהצלחה

שלום לך! אני גם חושבת שזה הרבה יותר קל ארי שמספרים, וכך יכולים יותר להבין אותנו במיוחד נשים , ותתפלאי לשמוע שיש עוד הרבה שעוברות טיפולים, תאמיני לי שהאנרגיה הנפשית שאת משקיעה להסתיר היא הרבה יותר גדולה ומשפיעה לא טוב. היום אנישים הרבה יותר פתוחים, מודעים ומבינים, בסוף כולנו נהיה אמהות - מגיע לנו ואסור לותר, יש עליות וירידות ובסוף ננצח. שיהיה לך המון בהצלחה, קבלי חיזוקים, ועידודים ממני. סיגלית

אני דוקא כן כמוך, מעדיפה שכמה שפחות אנשים ידעו על העניין. רק אבא שלי יודע, וגם זה אחרי שקרה מקרה ורציתי לשמח אותו שידע שאני לפחות 'עובדת' על ילדים. אבל מה, יש לי שתי חברות קרובות מאד שהן כן מלוות אותי לאורך כל הדרך. מציעה לך להקשיב למה שליבך אומר לך (וליבי שלי אוהב פרטיות ולא כל העולם וחבריו עם כל עליה וירידה ואכזבה וכו'), וכדי בכל זאת להקל, כדי לא להיות לבד, בחרי לך אחד או שניים, משפחה או חברים שיהיו איתך בעניין. וחוץ, בהצלחה ענקית בבטא, מתי? ואיך ולמה הגעת עד הלום, אם בא לך כמובן לספר... נועה.

מטופלת יקרה, אני מאמינה שבאופן אינטואטיבי אנחנו יודעות מה הכי נכון לנו בכל שלב. אם את בחורה סגורה, או בחורה פתוחה שלא מתאים לה לשתף זה היינו הך. מה שחשוב הוא שאת מתמודדת איך שנכון לך כרגע, ואת זו שצריכה לישון עם עצמך בלילה. לגבי ה"אחרים", נכון שלעיתים הסתרת המידע עלולה לפגוע באחרים משמעותיים, שציפו שנשתף אותנו. וזה מחיר לשלם. כמו שלשתף אחרים ולחיות תחת זכוכית מגדלת והתערבות בלתי פוסקת זה גם מחיר. את היחידה שיכולה לקבוע איזה מחירים את מוכנה לשלם ועבור מה. לגבי שמועות שהתחילו לרוץ, אני מניחה שלאחר כמה שנות נישואין ללא ילדים השמועות היו רצות בכל מקרה. בזה את לא יכולה לשלוט, זה הטבע האנושי. את כן יכולה לשלוט בצד שלך ולהחליט עם מה מתאים לך לשתף פעולה ומה מבחינתך הוא "עד כאן". תגובה מרוחקת תגרום לאנשים בסופו של דבר להפסיק לשאול, גם אם ימשיכו לתהות על כך בינם לבין עצמם. אני בטוחה שזה גם מתוך דאגה ולא רק סקרנות. שיהיה בהצלחה ובקלות, בתקווה שבקרוב תוכלי להזים את כל השמועות מהסיבות הנכונות;)

היי מטופלת, באופן כללי כאשר אני התחלתי את הטיפול גם אני הייתי בראש של להסתיר ושזו בושה ילד מהפריה, אבל אני יכולה לומר לך בגילוי לב שאחרי שנכנסתי לפורום הזה הבנתי כמה בנות עושות את ההפריות ושאני לא לבד וכיום כשאני מדברת על זה עם אנשים אז תמיד יש להם דוגמאות על קרובי משפחה שעשו את ההפריות. מה שאני באמת רוצה לומר זה שתרגישי בנוח אם את רוצה לשתף תשתפי ואם לא אז אל תשתפי אבל תצאי מנקודת הנחה שהמון המון נשים עוברות את זה וזה דבר מאוד שכיח ככה שאין מה להתבייש. ב ה צ ל ח ה !

מטופלת יקרה, אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך. בתחילת דרכנו, בעלי ואני שיחקנו כרגיל, ואם מישהו אמר משהו שקשור לילדים היינו עושים מזה בדיחה, וממשיכים הלאה. כשהטיפולים הפכו לרצופים יותר, והיו קורים מקרים רבים בהם היינו צריכים להמציא תרוצים למה אין לי כוחות / לא מרגישה טוב / מצבי רוח גרועים וכו', היינו מוצאים את עצמנו משקיעים כוחות רבים בהסתרה. לאט ובהדרגה שיחררתי את עצמי. לא שאני מפרסמת היום את הענין בעיתונים, אלא ששיתפתי בענין בכלליות כמה מבני המשפחה וחברה אחת. אני רוצה שתדעי שזה הרבה יותר קל. (אני אפילו מרשה לעצמי להשתמש בענין בשעת הצורך.... גם כשאני לא חייבת.... מה יש ? למה שלא נזכה בפריבילגיות עקב מצבנו?....) מאז ששיתפתי אחרים במצבי, אני מרגישה הקלה עצומה. אך.... אל תחשבי שזה רק טוב. הידיעה שאנשים אחרים יודעים... לא מוסיפה הרבה. אין מה לעשות. אין דבר בעולם שהוא רק טוב. ענין מורכב. אני חושבת שלספר שאת מטופלת אך לא לפרט, זהו שביל האמצע פחות או יותר. בהצלחה, ותרגישי טוב שושנית