לבד בבית

איך אתן מסתדרות עם העבודה בתקופת הטיפול? אני עובדת בעבודה גמישה 3 פעמים בשבוע ויכולה לתאם את הגעתי לימים נוחים לי, כך שבאופן כללי זה ממש נפלא. רק ש... עם נטילת ההורמונים כל הגוף שלי נחלש ומתעייף, נפשי עייפה עוד יותר ומצב הרוח שלי על הפנים. בימים כאלו אני מבקשת מהבוס שלי להחליף יום והוא מבין אותי ובשמחה עוזר, רק שכשאני בבית.... לבד.... זה לא ממש מקל על התחושות. נוסף לכך אני גם לא עושה שום דבר יעיל בבית. וכמובן שזה גורם למצב רוחי להיות גרוע עוד יותר. מישהי מזדהה עם תחושותיי? יום טוב לכן, שושנית

היי שושנית ! גם אני עכשיו בבית משתעממת שלשום היתה ההחזרה ובעלי מתעקש שאני לא ילך לעבודה אבל אני רוצה כבר מחר לחזור אני משתעממת. שלך רינת

השעמום הוא לא הבעיה שלי. מצב הרוח הנוראי - הוא זה שמפריע לי כל כך. ההורמונים גורמים לי לדכאון ולעצבים.

היי שושנית, כל-כך קל לי להזדהות איתך, עם העייפות ומצבי הרוח. בבקרים הייתי קמה עייפה, חסרת אנרגיה, ובשעות מאוחרות.דבר שממש אינו אופיני לי. אפילו כוח להליכות הערב שאני כ"כ אוהבת לא היה לי. ובספרים לקריאה שמונחים ליד המיטה כלל לא יכולתי להתרכז. פעמים רבות הייתי מודיעה לבעלי "להזהר ממני" כי יש לי חשק לריב איתו.והיו מקרים שלא הייתי מספיקה להודיע ואז הוא נאלץ לספוג (תודה לאל שדי מהר הוא הבין שאסור להתיחס למריבות החד צדדיות שלי, ואין טעם לנסות להבין מה הסיבה למריבה). הידיעה שהטיפולים גורמים לכך עזרה לי להתמודד. זו לא אני אלה ההורמונים :). ולכל התהליך יש מטרה טובה. שיהיה בהצלחה יקירה.

אנ שמחה לדעת שיש עוד נשים שמרגישות כמוני. זה ממש מעודד. גם בעלי כבר יודע שכשאני מתעצבנת מהר, מייללת, עצובה ודכאונית זה לא תלוי בי, אלו ההורמונים. זה כמובן מאד עוזר. אבל עדיין הקושי הגדול קיים בלהתמודד עם עצמי, עם העצבנות הזו שאין לה תרופה ורק נותר לי לחכות שהזמן יעשה את שלו... ביי ותודה שושנית

היי שושנית, אני עובדת שבוע די מלא אבל אחראית על הלו"ז שלי, כך שבזמני טיפולים אני קצת משנה ומזיזה דברים. מעבר לזה הגוף נחלש אבל לא תמיד זה משפיע על הכוחות שלי, יש דוקא את הרגעים של העייפות הרגשית שלא תמיד מסונכרנים לטיפולים (או למשהו ברור) ואז אני נוטה לרבוץ בבית ומרגישה כמו שתארת בדיוק.... אז אני ממעטת בזה. באופן כללי אני טיפוס אופטימי, ואני משתדלת לעשות כל יום משהו שכיף לי איתו, וזה לרוב עוזר:)

היי אני ממש מזדה איתך רק בהבדל קטן אני לא יכולה לקחת חופש כמעט בכלל. עבודה לא מאפשרת (אני עובדת בבית כל היום) אחרי ההחזרה האחרונה הרופא ביקש ממני לשכב שלושה ימים אחרי יום וחצי כבר הייתי על הרגליים כי לא היתה לי ביררה. לפעמים אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ והמריבות עם בעלי הן הפרוק היחיד, לצערי הוא לא ממש מבין איך זה עובד ולפעמים הוא ממש מתייאש. בין טיפול לטיפול יש הפסקה ורק אחרי חודש הגוף והנפש מתחילים לחזור למה שהיה, בזמן הטיפול (ועוד הרבה אחרי) הטעמים משתנים שעות השינה והעייפות הקיצונית. כן זה באמת עוזר לראות שיש עוד שזה משפיע עליהן כי לפעמים אני חושבת שאני משתגעת. תודה לך בהצלחה