חזרתי מהרופא ואני מרגישה לחץ אטומי

היי בנות יקרות, קודם כל עדיין לא קיבלתי אז תחזיקו לי אצבעות לאיזשהו סיכוי כלשהו!!! הלכתי לרופא היום על מנת לקבל פרוטוקול לIVF. הרופא שלי החליט משום להתחיל בפעם הראשונה בפרוטוקול ארוך, כי לדעתו יש לזה יותר סיכויים- מה אתן אומרות? הוא ביקש ממני לרשום את תוכנית הפרוטוקול ומעומס הזריקות והלחץ הנפשי שהרגשתי היה לי קצת קשה לעקוב אחריו והוא היה כזה קר וענייני. הרי בטח הוא מכתיב את זה כל יום. אבל לי, לי זו הפעם הראשונה שאני עושה זאת. מה הוא לא מבין זאת? ואם שאלתי משהו שוב אז מה. טוב, לא יודעת איך לי חשק לדבר על זה כבר. זה רק עושה לי רע. לא יודעת פתאום כנראה ירד לי האסימון והבנתי לעומק את המשמעות של מטופלת פיריון. למרות כל מה שעברתי עד היום. אין ספק שהלחץ גדול, אבל זה שאתן פה תמיד בשביל לשמוע, לייעוץ, לחלוק. זה הצד הטוב של כל הסיפור. אני אעדכן בקשר למחזור. בינתיים לא לשכוח להתפלל בשבילי שהיריון יחליף את המחזור הקרוב. ואת כל תוכנית הזריקות המגעילה אני אזרוק לפח. כתבתי פה מגילה נראה לי. אבל הלחץ שנכנסתי אליו והפחד מIVF פתאום נהיה גדול עליי. תודה מכל הלב על ההקשבה והתמיכה. תבורכו כולכן ותגשימו את משאלות ליבכן.

שולחת לך חיבוק ענק ריקי

איך איך לא נבין לליבך??? אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו באסותא.... ההלם, הרשימות, ההסברים, השאלות.... מרגישים כאילו נופלים לתהום עמוקה מאד בלי תחתית. מה שבאמת הציל אותי זה המידע הזמין באינטרנט ומעל הכל - הפורום הזה. לאחר כמה ימי חיפושים, קריאה והעמקה בחומר, הבנתי את כל התהליך, את מטרת כל חומר, כיוון כל מזרק מניאק, וזה עזר לעכל לפחות את הצד הטכני. (אני מאלה שחייבות לדעת בפירוט מה עומד מאחורי כל מפלצת ושמה כדור/תמיסה/מזרק) מה שלא נהיה קל, זה הידיעה הרגשית למה אנחנו נכנסות... מבטיחה לך יקירתי שנעשה את כל שניתן כדי להקל, לעזור לעכל, להקשיב ולשתף, לחבק ולתמוך... אלה התרופות היחידות שידועות לי כעוזרות וללא תופעות לוואי :-)... ה-ל-ו-ו-א-י שהמחזור לאאאאאא יגיע, ותזרקי לפח את כל מה שכתבת, ולא תדעי עוד מזרק לעולם! שולחת לך חיבוקים וחיוכים, אולי זה קצת יעזור? נועה.

אני מבינה בדיוק על מה את מדברת. היו לי רופאים כאלה. תקשיבי: אם הוא רופא טוב, שאת סומכת עליו ומכירה סיפורים טובים עליו, הייתי ממליצה לך להחליק את זה איכשהו בתאים האפורים. פשוט לקבל את הקור הזה ולהתרכז במקצועיות של הרופא שלך. בעניין הפחד מהIVF אין ספק שזה בא בגלים, שפתאום קולטים באיזו קלחת אנו נמצאות. אבל כמו שאת כותבת לי הרבה פעמים, תנשמי עמוק, לנסות להתרכז בצדדים החיוביים של החיים ולפנות את נפשך למקומות המרגיעים. אני יודעת שזה נשמע אמורפי, אבל זה עובד. זה תהליך ארוך, מייגע, סוחט ושמעלה הרבה חרדות. נסי להסתכל על כל זה מן הצד ולאבחן איך את יכולה לעזור לעצמך להגיע למקום הסבלני ביותר של התהליך. אני אישית כותבת המון לעצמי וזה עוזר. הייתי ממליצה לך על טיפול נפשי כלשהו, זה כמו שק שניתן לאחסן שם רגשות רעים. הביטי קדימה וכל צעד שתעשי חשבי עליו כעוד מהמורה שעברת. תמשיכי לכתוב דניאל.

היי לי כך הרגשתי בדיוק לאחר הפגישה שלי מד"ר וייסמן לאחר שנתן לי את הפרוטוקול הייתי ממש לחוצה אני זוכרת הגעתי הבתיה וממש התחלתי לבכות, לא הבנתי מי נגד מי....... אבל את צריכה להיות חזקה לאט לאט הכל יראה לך ממש מובן כל העניין קצת מלחיץ בהתחלה, ד"ר וייסמן אולי לפעמים נראה קצת חסר סבלנות אבל הוא באמת מקסים אין לך מה לדאוג יש לו אבחנה טובה, מה שאני ממליצה לך עכשיו זה להפסיק לחשוב על ההפריה כל כך הרבה תהיה אופטימית תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת, ותאמינה לי שהכל בראש תחשבי רק חיובי, תבואי לקראת הטיפול עם אנרגיות טובות נראה לי שכבר המלצתי לך תקני את הספר "כחו של התת מודע" אני מאחלת לך מכל הלב שהטיפול הראשון יסתיים בהריון....... ורק שתדעי שהשד באמת לא כל כך נורא אני ציפיתי ליותר קשה ובאמת הכל זה כך שאת לוקחת שיר

תמשיכי להאמין את תיראי שבסוף זה יבוא ואת תסתכלי אחורה על כל החוויה הזו... שיהיה בהצלחה ותהי רגועה לפחות יש לנו את האפשרות להביא ילדים(אומנם לא בקלות) יהיה בסדר : ) מחזיקה לך אצבעות <}

אין פלא שהרגשת כל כך רע. המעט שרופא פוריות יכול לעשות, מאחר ובפוריות שלנו הוא לא ממש שולט, הוא להקל במעט את החוויה הקשה, המציפה והמבלבלת שמלווה את הטיפולים, במיוחד בהתחלה. בעיני הבסיס לרפואה הוא היחס לחולה. בלי זה אין תקשורת, אין בטחון, אז מה שווה כל המומחיות שלו? את זכאית לקבל פרוטוקול כתוב, עם הסברים ככל שתזדקקי להם, ועם אפשרות להרגיש נוח להתקשר לשאול כל שאלה, ממש כל שאלה, ולו המפגרת ביותר, בטלפון, בביקור הבא או באמצעי אחר. וכן, גם אם זה רופא של הקופה. אז נכון שאפשר להיות זכאית ועדיין לא לדרוש, אבל אולי שווה לדבר איתו שוב, להגיד שאת מאד לחוצה, מבולבלת, וצריכה לשאול הכל שוב. תראי איך הוא יגיב. אני מקווה שהוא ירים את הכפפה וירגיע אותך. מעשית אין פה שום סיבה ללחץ, זה באמת לגמרי רגשי, והיחס שלו הוא חלק מרכזי בטיפול. חיבוקים יקירתי, יהיה בסדר((((()))))

תודה לכן מקרב לב על התמיכה ועל העידוד. לשמחתי, עדיין המחזור לא הגיע- אבל הסימנים לקראת קיימים וקיימים, אז נחכה ונראה. ולכן יקרות שלי אני מאחלת יום קסום וחיים נפלאים. נשתמע. אוהבת אותכן מכל הלב

אכן, הרופאים מאמינים שפרוטוקול ארוך יעיל יותר ולרוב מתחילים איתו כברירת מחדל, אלא אם יש סיבות מיוחדות לא לעשות זאת. אני מבינה מאד את הלחץ שלך. בשערי צדק, בתחילת הטיפול, מראים לך סרט שאמור להסביר הכל ואת יושבת עם האחות שמסבירה לך על כל זריקה וזריקה. נחמד נורא אבל ממש לא יעיל. יצאיתי מהסרט הזה עם מחברת מלאה בסיכומים וכשהיגע רגע האמת גיליתי שאני לא מבינה כלום! לאט לאט, תוך כדי התהליך ובירור העובדות שוב, הגיעה ההקלה בתחושת העמעום. זה מרגיש גדול נורא ומפחיד, את יודעת שאת נשאבת לתוך תהליך שלא ברור לך לגמריי בניגוד לרצונך בעצם. אבל יקירתי, זה מסתדר! מבטיחה! ובקשר לרופא, מה אגיד לך, קודם כל- יש גם כאלה. אבל מעבר לזה, לפעמים הם כל כך שקועים בעבודה היומיומית שלהם שהם לא שמים לב, שוכחים, איך שתקראי לזה, שאנחנו פה במשהו ייחודי ולא עוד מישהי. למרות שעבורו זה הפרוטוקול הכי שכיח והכי ברור, הוא אולי לא קולט שאת בשוק, בלחץ, באבל... אם הוא הכי טוב שיש בסביבה- שווה לנסות לגרום לו להבין. לשאול שוב, להסביר את מצבך. אם זה לא יעזור - יש כאן בנות עם ידע עצום! נסי אותנו! ואם יש טובים כמותו אבל אמפטיים יותר- הייתי עוברת בלי למצמץ. שולחת לך נשיקות וחיזוקים, דורה.

מה שלומך? אני מסכימה איתך בכל מילה שכתבת ללי ומאחלת לה ולכולנו המון הצלחה מה קורה עם הביצל'ה שלך, כמה הפריות יש בנתים? את בטח שואלת את עצמך מה איתי, אז אני בסדר, מתאוששת מחכה להתנקות מהבלאגן ואז נתחיל מחדש אני בטוחה שבסוף הכל יסתדר שיהיה לך יום נפלא נשיקות וחיבוקים ריקי