מתלבטת אם להתחיל טיפול

שלום לכולכן, אני חדשה כאן, לא ממש בקיאה בשמות ובמונחים אבל הייתי רוצה לקבל עצה מבעלות נסיון: אני בת 42.6 וחוץ מ- 10-15 ק"ג מיותרים אני בד"כ בריאה. אני נשואה ואמא ל 4 בנים מקסימים (5-14), את תתנפלו עלי, אבל אני ממש מתלבטת אם לפנות לטיפול ולעשון "ניסיון אחרון" לבת. בכל ההריונות הקודמים לא הייתה לי בעייה להרות, למעשה השני לא ממש היה מתוכנן והאחרון לגמרי הפתיע אותי. לפני כ- 2.5 שנים הוצאתי את ההתקן והתחלתי לנסות. אנמם הריתי אבל זה נגמר בהפלה טבעית בשבוע ה- 13-14. ומאז - יוק! הייתי עם בעלי, שאיתי ותומך ומעודד, במרפאת פריון בבילינסון ושום הוסבר לי בגדול התהליך, והבנתי שלמרות שהטכנולוגיה לבחירת מין העובר קיימת לא יעשה בה שימוש, עשינו את כל הבדיקות כולל בדיקת זרע וצילום רחם, אבל אני מתלבטת בגלל החובה להתחייב להגיע כל יומיים למרפאה למעקב וטיפול (עבודה ,נסיעות,לוגיסטיקה) והחשש מהזרקה יומית. ומצד שני אני ממש רוצה עוד ילד לפני שמאוחר מידי. דיברתי עם כמה נשים: אחת שעשתה טיפול בעבר ויש לה בת יחידה והיא לא מוכנה לעבור שוב את הטיפול בגלל השמנה,בגלל שגרם לה להרגיש לא טוב וכו. דיברתי עם אחות המקורבת לתחום והיא נזפה בי על רצוני להטיל לא רק את עצמי אלא את כל המשפחה למערבולת של לחץ נפשי גדול והיא טוענת שטיפול כזה יכול ממש לחשוף אותי לסכנת חיים (אני יודעת על אחרת שאני יודעת עליה שכתוצאה מטיפולים נגרמה לה הסתבכות בשחלה ונאלצה לעבור ניתוח חירום). בקיצור, בנות, עוצו עצה. כל הגיג או תובנה יתקבלו בברכה. ושנזכה לימים יפים ושלווים

למיני שלום, אני מאוד מבינה את הרצון שלך לבת אחרי 4 בנים. עם זאת לא הבנתי שני דברים- אם יש את הטכניקה לבחירת מין הילוד מדוע לא ניתן להשתמש בה? ודבר שני- את כל כך עמוסה בחששות מהטיפולים שלא נראה שאת שלמה לעבור אותן אז למה להכניס את הראש שלך לזה? אין ספק שלטיפולים יכולים להתלוות סיכונים לא מעטים. אבל את ורק את יכולה לענות לעצמך אם כדאי לעשות זאת או לא. ובנות שאין להם עדיין ילדים מוכנות לעשות הכל בשביל לחוות ילד וגם לשאת בסיכונים שידועים ולא ידועים. כי הרי מה נותר לנו כבר..... בהצלחה! שלך לי.

ברוכה הבאה, תודה על השיתוף. לא רק שאין שום סיבה להתנפלות, אני חושבת שהתהיות שהעלית מלוות את כולנו בדרך זו או אחרת, בעיקר כשיש כבר ילדים בבית. אני יכולה לומר לך עלי, שפתאום לקראת גיל ארבעים בא לי ילד שלישי, וזה לווה ברצון עז מאד של בעלי, שלא חוויתי בהריונות הראשונים. אישית אצלי לא התעוררו שאלות של סיכון (כנראה אני מדחיקנית טובה...) וההתעסקות וההזרקות לא היוו שיקול. הילדים שלי מאד מאד רוצים עוד אח/ות וזה היווה מרכיב עיקרי ביכולת להשקיע מאמץ לאורך זמן, גופנית, כלכלית ורגשית. היום אחרי שנה של טיפולים אני יכולה להגיד לך שזה מאד תלוי באיך את לוקחת דברים. לפעמים זו דרך מתמשכת, אך היא בחלט אפשרית אם מגייסים אופטימיות, הרבה הרבה הרבה סבלנות, ותמיכה מבן הזוג. ואני חושבת שכל אלה צריכים להיות מבוססים על שלמות שלך עם ההחלטה הזאת. אני חושבת שלאף אדם אין רשות לנזוף בך על רצון או חלום, אלא אם היה ידוע על סיכון ממשי. אני בעצמי עם שני ילדים קיבלתי נזיפות כאלה ושאלות של "בשביל מה את צריכה את זה" מצוות המזכירות הרפואית בקופת החולים שלי. זה לא משהו שמשנה את דעתי, אני נותנת לזה לעבור לידי, אולי כי ברור לי מה אני רוצה. אני הייתי מציעה לכם לבצע את כל הברורים האפשריים (הורמונליים וכיו"ב) כדי לקבל תמונה מפורטת ככל האפשר על מצב הפוריות שלכם, ואז לאור הנתונים אולי תוכלו לדבר על הכוחות והאנרגיות שיש לכם כדי להיכנס לתהליך הזה (שיכול להסתיים גם בפשוש גברברי נוסף...) אני מצטערת שאין לי עמדה מגובשת, אבל מקווה שהארתי כמה נקודות, ובכל מקרה את מוזמנת להישאר עימנו, בהצלחה, ניני

רציתי לשאול- האם עשיתם את כל הבדיקות הנדרשות לאיתור בעייה בפריון? אולי הכל בסדר? הרי בעצמך אמרת שנכנסת להריון במהלך השנתים וחצי האחרונות, האם היה רופא שפשוט הציע להתאזר בעוד טיפונת סבלנות? ידוע לי שבארץ לא משתמשים בידע הקיים ובטכנולוגיה הקיימת לבחירת מין העובר. אבל בקיום יחסי מין יש כמה דברים שאפשר לעשות ואשר מעלים את הסיכוי לבת או לבן. מקווה שתגיעי להחלטה שתהיי שלמה איתה. דורה.

כן, עשינו את כל מה שמרפאת הפריון ביקשה. אני פשוט (מאז אותה הפלה) לא נכנסת להריון. לגבי שיטות בזמן הקיום, באמת ניסיתי המון: לא לאכול מלוח אלא יוגורטים, חדירה רדודה, לא ממש בזמן הביוץ אלא טיפה לפני (תוך חישוב וספירת ימים מהמחזור) האמת שמרוב ניסיונות כבר לא איכפת לי שיהיה בן העיקר שיהיה. אחרי כל כך הרבה זמן כבר למדתי לזהות את הביוץ שלי ואפילו שאני מקיימת ממש בזמן אני מתאכזבת כל חודש מחדש. במרפאה נאמר לי שככל שאני מזדקנת, קצב ההזדקנות של מע' הפריון מהיר יותר, משהו כמו כל חודש אני מזדקנת בשנה (לעומת גיל 20). ואני נהיית מתוסכלת כי זו ממש בגידת הגוף, אני? זקנה? פשוט הפחד מטיפול וסיבוכים ואפשרות גבוהה יותר (בגלל הגיל) של הפלה וגם החשש שיצא ילד פגוע (שוב, סיכוי גדול יותר בגלל הגיל) ובזמן שאני מתלבטת עובר עוד זמן...