גמילה מקקי

בני אוריה לביא בן שלוש ותעשה חודשים, מסרב לעשות קקי באסלה (או בסיר), עניין הפיפי תקין, כלומר הולך לבד לשירותים. הגמילה החלה מהיותו בן שנתיים בערך, לא עזרו קלטות, ספרים, הסברים, פסיכולוגים (הינו אצל שתי פסיכולוגיות, שנתנו לנו שעורי בית אך כלום לא עזר), אך הוא בשלו. פנינו דרך האינטרנט לד"ר קושניר, והוא קבע שיש לו חרדת אסלה והטיפול המוצע ע"י הוא נרות משלשלים, אנו נגד תרופות שלא לצורך, יש לציין שבשנה שעברה רשמנו את אוריה לגן, ונוצרה בעיה בקשר לכך (על אף שקיים חוק שהגננות נדרשות להחליף לילדים לא גמולים בגילאים אלו), אך הגננת והסייעת התנהגו בצורה מבישה ומחפירה, אפילו לנקות לא נתנו לנו בגן עצמו, בקיצור לאחר שהתגלה יחס עוין כלפינו וכלפי הילד, הוצאנו אותו מהגן (3 חודשים שהה בגן ועד היום אנו בחליפת מכתבים למשרד החינוך ודומיו), הוא נשאר בבית וקיבל את כל תשומת הלב הרגשית, וכן את חומר הלימוד (משתאים לגן חובה). אוריה יש לציין ילד חכם ונבון וסקרן וייפה תואר והוא מכיר בכל התכונות האלו ועוד משהו - מפונק!!! ברצוני לרשום אותו לגן השנה מסיבה אחת והיא חברת ילדים (הוא בן יחיד) והמשפחות גרות הרחק ממקום מגורינו (אם היו לו חברים לא הייתי טורחת לרשום אותו לגן, אבל זה עניין אחר). אני עובדת עצות, מאבדת את הסבלנות (לגבי עשיית הצרכים בלבד) ובעוונתי קראתי לו יום אחד תינוק והא צעק "אני לא תינוק אני ילד גדול" מודה לך על הסבלנות ואודה על תשובה. בלה

שלום בלה, את מתארת מצב לא פשוט וליבי איתכם. היות ומדובר בבעיה שמקורה ללא ספק רגשי, הייתי ממליצה על פניה לטיפול פסיכולוגי מעמיק, כזה שבו יעשה נסיון להבין את הגורמים העמוקים לכך שבנך מסרב להיגמל ולא לטיפול פסיכולוגי - התנהגותי, כמו זה שכבר ניסיתם. במקביל, ניתן לסייע לבנך באמצעות פרחי באך, שעשויים לסייע בפרידה מהינקות וביכולת לחולל שינוי. יתכן וגם יהיה כדאי לקבל יעוץ לכם ההורים. מאחלת לכם הצלחה רבה, ד"ר גלי שטופמן