אוזן קשבת

היי בנות אני חדשה ברשת. קראתי את מה ששירה כתבה והזדהתי עם כל מילה כאילו אני כתבתי זאת. גם אני ניחבטת לא מעט בין הרגש להיגיון, וכמה שקל לנו לעזור והציע לאחרים כך קשה לנו מאד להחליט בשבילנו. אולם לדעתי העינין זה לא לקבל עצה ממשהו, העניין הוא לקבל אוזן קשבת. ואת זה הבנתי רק לאחרונה כשאבדתי [נפטר משבץ לב] חבר יקר מאד שהיה קרוב לי למעלה מעשרים שנה. והיינו כתף ומשענת האחד לשני, חבר שיכולתי להתקשר אליו בכל שעה וכל שעה ולספר לו על כל בעיותיי וכך גם אני הייתי בשבילו, היו למרות שיש לי חברות רבות ובעל מקסים ומשפחה לתפארת. אני מרגישה מאד את חסרונו והבדידיות עוטפת אותי מידי פעם.. קשה לי לדבר עם החברות על ריגשותי כי איני אוהבת את תגובותיהם , בעלי ואני מדברים עליו הרבה יחד, אך לאחרונה אני מנסה למעט מאחר שבעלי לכך את פטירתו של חברינו קשה מאד, ואני משתדלת לעודד אותו בכך, אולם אני מרגישה כל כך לבד בקטע הזה וזה מקשה על התמודדות שלי במצב. היום אני מבינה מאד שכל מה שעזר לי בחברות הייתה האוזן הקשבת ולא ההעצות.

וזו הגדולה והסגולה של חבר אמיתי, הוא יודע מתי פשוט "להיות"., להכיל אותך ואת אשר על ליבך, בלי שיפוט, בלי פתרונות, בלי עצות. רק להיות. מחבקת אותך בכאבך, שלא תדעי עוד צער. התרפקי על המתנה שקיבלת בעוד הוא היה חלק מחייך. תני לעצמך לחוות את הכאב, ואת האבל. ועם זאת זיכרי באהבה שאת כאן בחיים. איספי בליבך את אשר קיבלת ממנו, כל נגיעה שלו בחייך הוטמעה כחלק מהמערכת שלך וכל עוד את נושאת אותם בליבך את נושאת את זיכרו והוא תמיד איתך.

ערב טוב אני מאד מצטערת אם אתן חושבות להוציא עליי את זעמכן אז אתן טועות. כל כוונתי היו באמת לטיהור האווירה ולא להוסיף חלילה שמן למדורה אולם כניראה שנמצאות כאן בנות שעושות הכל על מנת לקלקל,ואני באמת חדשה פה הפעם הראשונה ששלחתי איימל הייתה ב12 לחודש , אם כל מטרתכן להתנגח האחת בשניה השאיר לכן את הבמה לי יש דברים יותר מענינים לעשות מאשר לבזבז את זמני בהתנגחויות. חבל שפורום שמתיימר לתת תמיכה וצמיחה נשית ,נותן במה לכזה דבר. אז ביי