גמילה מהנקה

הי, בתי בת שנה ו-8 חודשים. היא יונקת בבוקר, אחה"צ, בערב ולעיתים מתעוררת בלילה ליניקה... אני מאוד אוהבת להניק אותה אבל רוצה לגמול אותה כי אני מרגישה שהיא הפכה להיות ממש תלותית והיניקה אצלה היא כבר כמו סוג של "התמכרות". ניסיתי לומר לה ש"לאמא נגמר החלב" ו"אין" וכו' אבל בכל המקרים היא פשוט מרימה לבד את החולצה פותחת את החזייה ונדבקת - לפעמים אפילו סתם כדי להירגע (כמו מוצץ)... מה עושים? איך גומלים ילדה בגיל הזה??? תודה, עדי

היי עדי, צר לי לראות שאת מרגישה שהיא "מנצלת " אותך. נהפוך הוא - היא תלותית בך כי את האימא שלה. זה הדבר הטבעי ביותר שתינוק תלוי באימא. אחרת תינוק לא שורד. ההמלצה של כל הגורמים הרפואיים היום, כולל משרד הבריאות שלנו היא הנקה מלאה עד 6 חודשים והמשך הנקה עד שנה אפילו שנתיים ויותר ככל שטוב לאם וטוב לתינוק. בכל העולם, יותר מ-75% בכלל האוכלוסייה מינקות האימהות את הקטנים עד גיל 3 -4. זה לא אומר שגם את אמורה לעשות אותו הדבר אבל זה בהחלט מכניס את הגיל של הבת שלך לפרופורציות. ייצר המציצה קיים ואת עונה לה בצורה הכי טבעית. המוצץ הראשון והטבעי הוא השד. הייצר נברא אצל תינוקות רק בישביל השד ולא בישביל הייצרנים של מוצצים מלאכותיים שתפקידם בכלל היה להרגיע את הייצר אצל תינוקות שלא זוכים לינוק מאימם. מוצץ מלאכותי הוא תחליף לשד, ומלווים תינוקות שמקבלים את האוכל שלהם בבקבוקים. הרי הייצר הזה נעלם באיזה שהוא מועד בין שנה וחצי ושנתיים. לכן גם היניקה תהיה פחות חשובה לה. היא בגיל שהיא לא חייבת לאכול בלילה. אם היא מתעוררת אז משהו מעיר אותה. ואז הכי קל להרגיע אותה באמצעות השד. אבל אם זה לא מתאים לך , אז באמת רצוי לשנות משהו אבל זה בכלל לא אומר שאת חייבת לגמול אותה לגמרי. יש מועד גם אצל ילדים שהם כבר משתחררים מאיתנו. שוב, התלות היא טבעית לחלוטין. כעת היא נמצאת ממש בשיא של "פחד נטישה" או פחד מזרים וזה דווקא תקופה שמאוד רצוי לחזק אותה ולעודד אותה - וזה אפשרי רק על ידי הקבלה, הבנה וקרבה. התקופה עוברת מאוד מהר, לא תמיד היא תהיה תלוייה בך פיזית אבל זה רק אחרי שהיא "עצמאית" . בגילאים אלה הם רחוקים מאוד מלהיות עצמאיים. תסתכלי על כל היונקים בטבע. כעבור מספר שבועות בודדים הם הולכים על 4 ויש להם שיניים כבר כדי לאכול אוכל מלבד חלב אימם. גם אצלנו יש גיל שמתחילים להיות עצמאיים. וזה באצם הגיל שהם מרצונם יכולים, מוכנים ורוצים להתנתק. כמו שאומרים, תינוק שאינו מחובר היטב אינו מסוגל להתנתק בהצלחה, הקרבה וההתיחסות שלנו בתור הורים הם מה שמדרבנים ומעודדים אותם להמשיך ולהתקדם. גם ההתעוררויות בלילה לפעמים מתרחשים כאשר אימא חוזרת לעבודה או מתחילה לעזוב את הילד ואז היא פשוט מתגעגעת אליך ומשלימה בלילה מה שהיא כבר לא מקבלת ממך במשך היום. אם את לא חזרת לעבודה או לא עוזבת אותה ורוצה לגמול אותה מיניקות לילה, תחליטי ותהיי עקבית. אם החלטת אז תניקי אותה עד שהיא הולכת לישון, וכשהיא מתעוררת בלילה את יכולה לשלוח את הבן זוג אליה, לתת לה קצת מים בספל אם היא צמאה, ושהוא ינסה להחזיר אותה לישון. אם זה לא הולך ואת דווקא רוצה לעשות את זה - זה פשוט יותר קשה. אבל לא בלתי אפשרי. את יכולה להסביר לה באמת שהציצי נח כדי שיהיה חלב בבוקר. אולי זה פחות "סופני" מאשר לנסות לשכנע אותה כאילו אין חלב. ככל שתתני לה בסופו של דבר - את מאבדת את האמינות בעיניה. אז לדחות אותה עד לבוקר נראה ובפועל - יותר קל והגיוני. גם בצורה הזאת את גומלת אותה באופן הדרגתי - בם פיזי וגם ריגשי. מקווה שזה יעזור לך. אלן

שלום עדי, קראתי את הודעתך ומאוד הזדהתי. גם בתי בת שנה ותשעה חודשים עדיין לא רוצה לעזוב את הציצי דבר שמאוד מקשה כבר זמן רב. שמעתי עצות לרוב, שמעתי תגובות שליליות בעיקר ואף חיוביות. אך אציין כי רק לאחרונה קיבלתי תגובה פה בפורום שעזרה לי מאוד מאוד. הבעיה שלי היתה בעיקר בלילה כאשר בתי קמה לעיתים קרובות ורצתה ציצי. הפיתרון שקיבלתי שאני חייבת לציין כבר עובד במשך שבוע ( זה המון בשבילי) הוא שאני אומרת לה לפני השינה שהציצי הולך עכשיו לישון והוא יקום בבוקר. במשך הלילה אני אומרת לה שציצי ישן ומחר אני מבטיחה שהוא יתעורר והיא תקבל ציצי. בהתחלה הייתי מאוד סקפטית אך זה עובד... צריך פשוט להיות עקבית ולא להתייאש גם עם היא קצת בכתה זה לא היה בכי היסטרי, והלילות עכשיו הרבה יותר קלים. אומנם היא קמה לפחות פעמים אבל אחרי שניה היא נרדמת כי היא מבינה שהיא לא תקבל ציצי. אני יודעת מעצמי שהפחד מלנסות והפחד מהבכי הרבה יותר קשה מהניסיון עצמו. אני גם בתהליך של גמילה עדיין רק בחיתוליו.אבל ההרגשה של ההצלחה היא מעולה. אז שיהיה לך בהצלחה. ואם את רוצה עזרה או תמיכה אשמח לעזור בברכה, נורית