גמילה - חוסר תקשורת

אולי לא הבהרתי את עצמי היטב, אך תשובה עדיין לא מצאתי, גם לא בתשובה שהשבת ללבנת. א. אני אמא עצלנית. עד עכשיו (פחות או יותר) היה לי נוח להניק. אין צורך ללכלך כלים, הילד לא מתלכלך ועוד. ב. הבן שלי סירב לאכול בכפית, והוא מסרב עד היום. ג. הוא מסרב לשתות פורמולות גם מבקבוק. הוא מוכן רק לשתות מים מבקבוק. כשנותנים לו (למשל: בעלי או מישהו אחר) בקבוק הוא זורק את הבקבוק וצורח. ד. הוא מסרב כמעט לגמרי לאכול אוכל מוצק. לעתים רחוקות הוא אוכל מעט חתיכות במבה או מעט חתיכות פרי או לחם. אם הוא אוכל רבע פרי - זה הרבה. ה. הוא יונק בצורה כמעט מלאה. ממש כמו תינוק קטן. הוא גם קם באמצע הלילה לינוק. הוא גם ישן איתנו הרבה פעמים - כדי שיהיה לי יותר קל להניק בלילה בלי לקום מהמיטה. ו.הוא לא עולה טוב במשקל. הוא שוקל 10 קילו, למרות שבלידה שקל כמעט ארבע קילו. ז. העניין מתחיל להיות מביך כי הוא מושך לי בחולצה ומנסה להרים אותה כל פעם שהוא רעב, גם אם יש בסביבה אנשים זרים. ח. האם ישנה דרך ללמד ילד כמה האוכל הרגיל טעים? הרי באיזהשהו שלב הוא יצטרך לאכול כמו כולם, לא? ט. נכון שיש סיפוק בהנקה, ולראות את הבן שלך מחייך כשמעט חלב (ממך!) נוזל מזווית השפתיים זה כייף, אבל... די. יש גם חסרונות. י. האם זה יעזור אם ארשום אותו למעון? אולי שם יהיה מוכרח לאכול? אני רוצה להזכיר - יש לו כבר שש שיניים. והוא כבר בן שנה ושלושה חודשים!

היי כרמל, הבהרה - קודם כל, אין תשובות ברורות כאן. יש המלצות, יש מחשבות ויחד לפעמים אפשר להגיע לרעיונות בעזרת עוד משתתפים בפורום. אין ילד שבדיוק דומה לשני. אז גם פתרון לילד אחד בכלל לא יתאים לך ולבנך. 1) מאוד יכול להיות שאת משדרת שאין לך זמן לטפל בעניין. שאלות: האם את מושיבה אותו יחד עם שאר המשפחה בזמני ארוחות. אם אני זוכרת זה ילד מס' 4! ממילא את מאכילה את כולם וצריכה להתאמץ לשים אוכל על השלחן, לא? אולי תנצלי את הזמן הזה לניסיונות. הוא גם בגי שמחכים כל מה שרואים (או שזה מוקדם בישבילו). יראה את הגדולים "אוכלים כמו גדולים" ואולי זה ישפיע. זה כמובן בתנאי שהוא כבר מתישב לבד ומסוגל בניחותה לשבת זמן מה. מה את מכינה לו? איך את מכינה לו? איך את מציעה לו? זה גם חשוב. ב) הוא לא צריך לאכול מהכפית. הוא צריך להחזיק אותה. יום אחד הוא ידע מה לעשות איתה. ג)בקבוקים ופורמולות. אולי תשני לו את התמ"ל. ביננו - זה באמת מגעיל לאחר הטעם המתוק של חלב אם. ד) אם הוא אוכל קצת פרי - יופי. לחם? יופי. תני לו דברים מזינים לשחק איתם. (לא חושבת שיש הרבה ערך תזונתי בבמבה וזה לא אחד המאכלים המומלצים בתור אוכל מוצק). ה) אין משהוא יוצא דופן בזה שהוא קם בלילה. ואם את רוצה לקחת אותו למיטה לנוחיותך, קשה לסרב להניק אותו. אז תשקלי אם זה מה שאת רוצה. כל עוד שהוא לא אוכל מוצקים, לפי דעתי , הוא עדיין זקוק לזה. ו) האם לרופאים יש דאגה לגבי התפתחותו? מישקלו? יש אנשים גדולים ויש אנשים קטנים יותר, וכל עוד יש התפתחות תקינה, והילד חיוני בהתנהגותו ונראה טוב ושמח אז אין מה לדאוג. חשוב יותר להסתכל על הילד מאשר על הגרפות ומשקלים. ז) אין לי פתרון - סבלנות וזמן - עוד מעט תוכלי לדבר איתו והוא יבין למה צריכים לחכות עד שאתם לבד כדי להיניק אותו. ח) אין דרך ללמד תינוק שהאוכל תעים. הוא יטעם והוא יידע רק על ידי ניסוי וטעייה. זה לא מסוג הדברים שאפשר לכפות. נכון שבאיזה שהוא שלב הוא יצטרך לאכול - אך רק שהוא יהיה מוכן לזה. שוב, כמו שציינתי קודם בהתכתבות שלנו - הוא עדיין צעיר ויש האומרים שתינוקות שלא רוצים לאכול יש סיבה לכך. אחד הסיבות זה רגישות יתר למאכלים מסויימים. שהמערכת העכול שלו יותר בשל הוא ירצה לאכול. הוא באמת עוד קטן בישביל זה כנראה. ואם אכן זה נכון, אז ב"ה , יש לו חלב אם (ואם מיניקה ומסורה) שיעזרו לו להגיע בהדרגה "לאכול כמו בן אדם"! ט. מדלגת י). את מציינת שהוא כבר בן שנה ושלושה. אני מציינת שהוא רק בן שנה ושלושה. גיל זה אינו הגיל המומלץ להכניס ילד למסגרת המונית. אין שום דבר שהם יעשו לו במשפחתון שאת לא תעשי את זה יותר טוב, עם יותר סבלנות (אפילו אם אין לך כל כך) ויותר אהבה. כל מעבר של תינוק הוא קריטי בישבילו כולל הגמילה ותזונה. הדרך בה תתיחסי לתינוק שלך היא עדיפה מאשר להכניס אותו למעון והיחס (לא רק הארוחות) משנה לו את כל המחייה והקיום. זאת לא סיבה לוותר על היחס הבונה של אחד לאחת. אם כן, אז מטפלת. שוב, לא נראה לי שזה יעזור בהרבה. הוא מנסה להגיד משהוא - ואני במקומך הייתי מקשיבה לו.