אין רגע דל...

תודה על התשובה. אנסה לחפש תמיכה. המצב רק מחמיר. עכשיו הוא לא רוצה יותר את המטפל שלו ורוצה להשאר לבד(!). גיליתי שיש משהו שנקרא נופשון, שאליו אני מקווה שיצא מחר, מה שיתן לו לו ולי לנוח ולהתאושש ואני מקווה שעד סוף שבוע הבא אמצא מטפל חדש או פתרון מתאים אחר. אני חושבת שככל שעובר הזמן אני מגלה איך מגוון הבעיות מתרחב, ובכנות אני מתייאשת. שאלת למה אני מייצגת את המשפחה, ובכן - אני הכי קטנה, הכי קרובה פיזית, יש לי רכב, ואני לא בורחת מאחריות וגם לא מנסה להכריח להכנס לבית אבות. זה למה. אחי בא ועוזר כשהוא יכול. אחותי מסרבת להתייחס עד שלא אסכים להכניס אותו לבית אבות. ההתלבטות קשה, כל הזמן, אבל אולי לא תהיה לי ברירה . ילדי בעלי ועבודתי (שלא לדבר עלי) סובלים. ביי.

לפנינה שלום, מקווה שקראת גם את תשובתי המופיעה מתחת להודעה החדשה שלך. שוב פעם, ההזדהות שלי אתך כל כך גדולה. רק אתמול אמרתי לחברה טובה "אין לי רגע דל". טוב שמצאת מקום לאביך למס' ימים. מקווה שיקל עליך במעט. עדיין נראה לי שדחוף ביותר שיקבל איזהשהוא טיפול תרופתי שירגיע וימתן אותו. בטיפול תרופתי נכון האגרסיה כלפי המטפל עשויה להיעלם. בענין חברה - אם אביך נשאר בבית: יש מועדוניות יום לקשישים אליהם מסיעים אותם ומחזירים ולפעמים גם נותנים ארוחות צהריים. לא כל יום, אבל פעם או יותר בשבוע. כדאי שתבררי פרטים דרך חברת הסיעוד שקשורה לביטוח לאומי, או בקופת החולים שלך אצל עובדת סוציאלית. למכבי יש מועדוניות כאלה וגם לגורמים נוספים חשוב לי להגיד לך שאת אישה נהדרת ובת טובה. כידוע לך הרבה בנים/בנות לקשישים די מזניחים אותם ואני אינני מבינה איך אפשר. אני גם יודעת שאת משלמת מחיר מאד יקר על הדאגה והטיפול באביך. ובכל זאת, השתדלי למצוא קצת זמן לעצמך. אל תוותרי על קצת פעילות גופנית, דמיון מודרך (לי מאד עוזר ואפשר לעשות זאת בכל רגע נחוץ) ודברים קטנים שעושים לך כיף. אם אביך נשאר בבית, אולי אפשר שאחד מאחיך יבוא להיות איתו בשבת או יהיה במקום נגיש ואת תסעי לאיזה צימר נחמד? באחוות מותשות

תודה על העידוד. לאבי יש פעילות מסוג זה במועדון לקשיש בנס ציונה וכן יש לו 3-4 פעמים בשבוע "יציאות" לפיזותרפיה ולרפוי בכיסוק, ובכ"ז נדמה לי שהבעייה העיקית היא בדידות. קשה לו שאין לו עם מי לדבר (המטפל) ושאני לא זמינה תמיד (ומה לעשות שיש לי גם עבודה וילדים קטנים ובעל...) על זה יצא קצפו , לדעתי, למרות שמה שדחף לזה היתה התדרדרות פיזית זמנית. עכישו הוא משתקם שם ואתמול דברתי איתו והוא נשמע מאוד מרוצה. בסה"כ הוא אדם מאוד חברותי שבשנים האחרונות איבד את רב חבריו (נפטרו) והבדידות מדברת. מה זה בדיוק דמיון מודרך? איפה עושים את זה ? עכשיו כשהוא שם אני נרגעת לאיטי. אני לא רוצה לצאת לצימר - פרוש העניין להשאיר את ילדי המוזנחים עכשיו גם כך, שוב בלי אמא, וזה לא מגיע להם. תודה, שוב, על תשומת הלב והעידוד, פנינה.