אמא שלי

אמי,בת 89 +, התאלמנה לפני שנה ורבע.תמיד היתה עקרת-בית,היתה די תלויה באבי הנימרץ ועולמה חרב עם מותו. עם זאת,המשיכה עם מותו להיות לבדה בבית,שמרה על שיגרת יומיום, אך לאט-לאט נוכחתי שתיפקודיה יורדים, הן בתיחזוק הבית,קניות,בישול וכד' וכן תיפקודים קוגניטיביים, זיכרון שהלך וירד,חזרה אינסופית על אותם דברים,אבדן כישורים מוטוריים שונים,הפעלת מכשירים וכו'. היא התארחה בדיור-מוגן בפסח ואף היגיעה למסקנה שלהישאר לבדה בבית אינה עוד אופציה,אך המקום ההוא לא היה מתאים(לדעתי)ולא אאריך ואפרט כאן כל הסיבות.כעת היא בביתי,עד שיימצא מקום אחר הולם. במבחן מיני-מנטל שגריאטר ערך לה היא קבלה ציון 24.עצה שקבלתי ייעצה לי לא להכביד עליה ולהכניסה לדיור מוגן-עצמאי, אלא ישירות למח' תומכת(היכן שיש,כמובן).האם זו עצה נכונה, או שמא עדיף בכ"ז לאפשר לה להתמודד עם דיור עצמאי,כל עוד היא יכולה,למעט עניין התרופות היומיומיות?היא בריאה פיזית,וכיום מתפקדת לבד,בדרך-כלל,בנושאי ביגוד, רחצה, אכילה, אך חסרת כל תעסוקה, עיסוק וחברה. אני דואגת כרגע לתרופותיה המעטות,לאוכל,כביסה וכד' אך היא לבד בבית כמעט כל היום. סליחה שהארכתי, תודה רבה על תשובתך

אני מכיר דיורים מוגנים שבהם אפשר לעבור בצורה די חלקה למחלקה תומכת. צריך לברר נקודה זו מראש. מאידך בדיור מוגן טוב יש רפוי בעסוק, פעילות חברתית וכו' שעשוים לשמ?ר ואף להחזיר קצת מהיכולות המנטליות והפיזיות.

טרומן שלום. קודם כל נשמע שאמך יודעת להגיד מה היא צריכה וחשוב שההחלטה תהיה משותפת לשניכם. אני חושבת על היושר פנימי שלה להגיד מה היא באמת צריכה גם כשזה במחיר של אובדן עצמאות ומגורים בבית. מסכימה עם דני שכדאי למצוא מקום שתופר לכל דייר את המינון הנכון וספציפי עבורו . מקום שמתחשב בעצמאות הדייר ויחד עם זאת מספק את האפשרות בתמיכה במידת הצורך. אולי באמת ברגע שחייה יתמלאו עיסוקים יהיה שיפור בויטאליות שלה ועל כן שיפור ספונטני בתפקוד. אבל אי אפשר לדעת לאן הדברים יובילו. על כן כדאי למצוא מקום שיענה על כל האופציות. בהצלחה נעה