איך להגיב?

אמי, 86, חולת אלצהיימר מזה כשנה, האשימה את הסובבים אותה (בת ומטפלת פיליפינית) ואת כל העולם בגניבת 2 חולצות שלה, גניבה שלא הייתה ולא נבראה. האשמה זו שלה לוותה בצעקות ובכעס גדול על כולנו. חולצות אלו ניתנו על ידה במתנה (כך היא רצתה) לפני שבועיים לנכד שלה. איך אנו אמורים להגיב בו ברגע? מה לומר לה? מובן שאת החולצות ניתן להחזיר. הנקודה היא: איזו תגובה מיידית שלנו תרגיע אותה ותיישר את ההדורים. האם יש כזו? האם להסכים אתה? או אולי לנסות ולהסביר לה מה שקרה (את זה עשינו - וזה לא עזר להרגעתה) תודה. מצפה לעזרה.

שלום. התגובה של אימך מאפינת מאוד את מחלת האלצהימר. ברגע שיש ירידה בהתמצאות וחורים הולכים וגדלים בזכירה מתחילות תופעות כאלה. אלה הן תגובות שמבטאות את החרדה על חוסר השליטה בעולם. בדרך כלל מה שיכול להקל על ההתפרצויות הן טיפול תרופתי אנטי חרדתי שניתן על ידי הרופא המטפל. כדאי להתיעץ עימו. מלבד זאת חשוב לתת לאמא את הכבוד הראוי ולהתיחס אל טענותיה. יחד עם זאת לזכור שזו תגובת מצוקה . הסברים או התגוננויות לא ירגיעו אותה כי זה בעצם לא הנושא האמיתי. חשוב להבין מה היא רוצה , ללכת איתה יד ביד לחפש את החולצות, לעבור איתה יחד ולשאול כל אחד מבני המשפחה אם ראה את החולצות. המטרה פה היא לא החולצות שאבדו אלא הזכרון שהולך ואובד. המטרה של הטיול היא להזכיר את מיקומם של הדברים, ליצור אורינטציה סביבתית, להזכיר מי הוא כל אחד מבני המשפחה ולהראות לה שהיא עדין יכולה להמצוא מה שהולך לה לאיבוד. יש חשיבות רבה ללווי הפיזי (חיבוק או מתן יד) כי גם זה יכול להקל על החרדה שהיא חשה באותו רגע, יש בכך מסר שהיא לא לבד. אני חושבת שככל שבני המשפחה יבינו יותר שהחולצות האבודות הן ביטוי לזכרון האבוד הם פחות יכעסו או יתגוננו ויותר יקבלו ויתמכו. במקביל פנו לרופא המטפל ודווחו על המצב. כדאי גם לפנות לקבוצת תמיכה לבני משפחה לחולי אלצהימר כי תקבלו שם טיפים חשובים ומועילים. בהצלחה נעה

שוב תודה לנעה. רק רציתי להביא את קישור רלוונטי. http://www.alz-il.net/?page_name=tmiha/hkvuzot.html ובכלל http://www.alz-il.net/

תודה לך, נעה.