אבל ובילבול

סבתי בת 80 ועוברת כרגע משבר קשה. אחיה התאשפז לפני כשבועיים בבי"ח במצב קשה מאוד של סרטן (היא לא ידעה על המחלה עד לרגע האשפוז). ומאז מצבו התדרדר עד לפטירתו- אתמול. בינתיים סבי שגם הוא לא בקו הבריאות ויש לו מטפלת התאשפז אף הוא עם דלקת ריאות באותה המחלקה. כך שאת השבוע האחרון היא בילתה במעבר בין החדרים. כבר בבי"ח שמתי לב שהיא מתנהגת כל יום בצורה אחרת- יום אחד היא יודע שאחיה גוסס ויום אחד היא מדברת על חזרה הבייתה. אתמול בלוויה היא דיברה על כל מיני דברים "יומיומיים"- "צריך להכין את השולחן לאורחים", באמצע הקדיש היא הסתובבה לדבר איתי על ... כלום, "איפה אחי קבור פה?" . בינתיים היא צריכה לשבת "שבעה" בבית כשבעלה בבי"ח. אני יודעת שהבילבול הוא מהמצב אבל אני רוצה לשאול כמה זמן זה נחשב "נורמלי"? מתי כדאי לקחת אותה אולי לדבר עם מישהו? מה עוד אפשר לעשות? תודה מראש..

יתכן שבמצב הזה הבלבול הקל הוא טבעי. אני מקוה שאם לסבך יש מטפלת, נוכחותה של הסבתא על ידו לא הכרחית. אם היתה זאת סבתי (אמנם גם אני בן 80 כך שמזמן סבתי היקרה הלכה לעולמה) לא הייתי משאיר אותה לבד בזמן השבעה. אולי אפשר לשבת בבית של אחד הילדים או הנכדים. בכל אופן רצוי לשאול את רופא המשפחה בענין זה. יתכן שתרופה כלשהיא תעזור לה לעבור את הזמן הקרוב בשלום. אם הבלבול מחמיר או לא משתפר תוך שבועיים, רצוי לבקש מרופא המשפחה הפניה לרופא גריאטרי לאבחון. אנא כתבו לנו אם יש התפתחויות נוספות וננסה לחשוב על דרכים לפתרון.

קרן היקרה שלום. ראשית דאגתך ומסירותך לסבתך ניכרים בפנייתך. סבתך חווה כרגע מצב קשה ומאוד מבלבל מכל הכיוונים. הכאב על מות אחיה יחד עם הדאגה לסבך הם תמהיל קשה , מבולבל ומסובך. היא אינה יכולה לחזור לשגרה גם כי בעלה בבית חולים וגם כי היא יושבת שבעה. תגובתה המבולבלת של סבתך היא התגובה הנורמלית למצב הלא נורמלי. אם סבתך היתה במצב כזה מגיבה בהתנהגות שגרתית היתה סיבה רבה יותר לדאגה. אני מסכימה עם דני שהיא זקוקה כרגע לליווי ותמיכה מצידכם. ניתן יהיה לבדוק לגבי טיפולים נוספים רק כשתקופת האבל תסתים וגם כשסבך יחזור הביתה. אני מוסיפה פה לינק לתגובה שנתתי כאן על תהליכי אבל שאולי תעזור קצת להבהיר את התמונה. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1331/xPG/4/xFT/2234/xFP/2244 שלא תדעו עוד צער נעה