אני ואחי

אנו שני אחים ויש לנו הורים מבוגרים עם הרבה בעיות בריאות. אני גר קרוב יותר להורי ובגלל הקרבה הפיזית, אני רואה אותם יותר ומספק להם יותר שרותים של הסעות, ביקורים, סידורים כאלה ואחרים. הבעיה היא שאחי כלל לא מתעניין בהם, לא טורח לבקרם וכשאני מבקש ממנו גם לתת כתף - הוא אומר שזו בעיה שלי שאני קופץ לכל פיפס שלהם ולכל טלפון.),הם כמובן יותר סומכים עלי . אני די מותש, גם מהטיפול האינטנסיבי וגם מהיחס של אחי. הורי גם מגבים אותו: "הוא גר רחוק", "הוא עסוק" וכד'. איך יוצאים מהסחרור הזה? אני ממש כועס עליו . אודה על התייחסות,

ראובן, לדעתי, עדיף שלא תתעסק יותר מדי בכעס על אחיך. זה לא יוסיף לך בריאות וגם לא מצב רוח טוב. תוכל להסביר לו מדי פעם שאתה זקוק לעזרה, אבל לא מעבר לכך. תחשוב על אלה שהם ילדים יחידים, ואין להם על מי לכעוס. אני חושבת, שכדאי שתתרכז במה שטוב להוריך, במה שאתה יכול לסייע , ולא מעבר לכוחותיך!. חשוב שהמצפון שלך יהיה נקי, שתרגיש טוב עם מה שאתה עושה למענם. אני בטוחה שנקיפות מצפון בעתיד, על שלא עשית ככל יכולתך, זה מצב פחות נעים. (וזה יכול להיות מנת חלקו של אחיך..) טבעי הוא, שאחים יכולים להיות שונים מאד באופיים, באיכפתיות שלהם כלפי ההורים ובכל התייחסות אחרת. אינני מומחית, וזו דעתי האישית בלבד. כל טוב

ראובן שלום. אני מייעץ כאן מידי פעם בענייני עובדים זרים. בכל משפחה בה ישנו קשיש המטופל על ידי ישנו תמיד בן משפחה דומיננטי יותר מהשאר הנושא באחריות ודואג לרובם המכריע של הסידורים. אני יודע שהעומס לעתים קשה מאוד ובהעדר תמיכה משאר בני המשפחה הוא אף נוראי. בנוסף, יש לי חבר אישי וקרוב הדואג לאמו הקשישה מזה שנים רבות ומצבו די זהה לשלך, הנטל הרגשי ובמקרה שלו הכלכלי גם כן, קשים מאוד ולא אחת ראיתיו על סף שבירה ולבו מלא על יתר אחיו. דע לך שלטפל בצורה נאותה בהורים הינה זכות גדולה גם עם לעיתים זה לא מרגיש כך, עשה את המוטל עליך על מנת להיות הבן הטוב ביותר שתוכל להיות והשתדל למצוא בזה סיפוק. אני בטוח שתשובה כזו תעצבן אותך קצת מאחר ואין בה חדש, הייתי ממליץ בחום לקחת את אחיך לשיחה מלב אל לב אך איכשהו יש לי הרגשה שעברת את השלב הזה, אני מקווה שתמצא את הכח להמשיך ולא תשבר. בהצלחה, אילן.

בתור איש שהעצמו זקן למדי, אני נוטה לתת דוגמאות מחיי. אמי ז"ל היתה חולת דמנציה שנים אחדות. אחותי טפלה בה במסירות כשאני עצמי לא יכולתי אלא לתת גיבוי מרחוק. אשתי היתה אז חולה במחלה חמורה, אבל אחותי לא ידעה את זה, כי אשתי הסתירה את מחלתה מכל העולם. אחרי שאמי נפטרה וזמן לא רב אחרי זה אשתי הלכה לעולמה, שאלתי את אחותי אם לא חרה לה שלא השתתפתי יותר בטיפול באמנו. היא ענתה לי שהיא ראתה בטיפול הזה עבודת קודש, להחזיר לאמנו את האהבה שהרעיפה עלינו בילדותנו. א ל ת ת ן ל מ ר י ר ו ת להעכיר את היחסים בינך ובין אחיך. אהבת אחים היא נכס שצריך לטפח אותו וגם אם יש פה ושם כעסים לא לתת לזה לקלקל אותה. אני לא אומר שתסתיר מאחיך את הרגשות שלך, אבל אנא תן לא להבין שזה לא יקלקל את אהבת האחים שביניכם. תאמין לי שדרך התנהלות זו משתלמת וראיתי דוגמאות הפוכות למכביר.

ראובן שלום. קודם כל קיבלת פה תשובות מאוד מפורטות וחשובות. אנשים שיתפו אותך ביסטואציות דומות שהם או אנשים קרובים אליהם עברו. בין אחים הרבה פעמים יש חלוקת תפקידים שנמשכת פעמים רבות לאורך כל החיים. יש את האח החזק/ האחראי/ ההולל/ הבן הטוב ועוד כהנה וכהנה. כל משפחה וגרסתה. כמו בתאורו של דני, לא תמיד הסיבות ידועות וגלויות. בפועל אתה הוא זה שנושא בעול ביתר שאת. נראה כי יותר מכל היית רוצה תמיכה מצד אחיך. שיכיר בדרגת המעורבות שלך,בקושי לשאת בנטל ובתחושת השותפות והאכפתיות. יתכן כי כשאתה פונה לאחיך אתה מבטא את כל התסכול שבמצב. הוא מצידו חש מותקף ומנתק מגע. אתה מצידך חש לבד במערכה. התחושה של העומס היא מכבידה וקשה. מומלץ להעזר בתמיכה מחוץ למערכת המשפחתית. ישנן קבוצות תמיכה לבנים המטפלים בהורים סיעודיים. ניתן למצוא כאלה דרך קופת חולים או שרותי הרווחה בעיריה. בקבוצות כאלה אפשר להתוודע ל"אחים" הנמצאים במצב דומה. אפשר לחשוב יחד איתם על דילמות כגון זו שאתה מתאר עם אחיך ולקבל מעט מהתמיכה המקלה שלה אתה נזקק. מקווה שמגוון התשובות שקיבלת יקלו מעט בברכה נעה