שאלה

טוב, אני מקווה שאני לא אפגע פה באף אחד... אתמול עשינו מסיבה אצל המחנכת הקודמת שלי, בבית. יש לה ילדה חולת סרטן. היו חבורה של ילדים שהסתכלו עליה, כי המראה המפחיד באמת משך תשומת לב ומנגד הייתה קבוצה שאמרה לקבוצה שהסתכלה להפסיק להסתכל כי זה לא יפה... עכשיו, אמרו לנו שפגענו בה במבטים ( "בגלל זה היא עלתה לחדר שלה, העלבתם אותה, היא לא רוצה שיסתכלו עליה כאילו היא מסכנה). אתם חושבים שדבר כזה שמסתכלים מעליב? אם אפשר לשאול אתם הייתם נעלבים?

כשאתה ננמצא בתוך הקלחת של הטיפולים אתה נפגע מכל דבר. אתה רגיש ופגיע יותר. מילה קטנה יכולה לגרום לפרץ של רגשות. אני זוכר ממני שמילה לא במקום. הייתי מתרגז. ניסו להצחיק אותי אבל במקום הייתי מתעצבן... כשאתה מסיים את הטיפולים אתה חוזר למוטב. ואתה כבר לא מתעצבן לא כואעס ממבטים. אני יכול לומר לך שהי ו מסתכלים לי אני הייתי סתכל בחזרה "כאילו מה הזיפור שלך" "בחיים לא ראיתי ילד עם קרחת"... לא הסתובביתי עם כובע, רק בלילה כי היה קר אני חושב שמה שמעליב זה היהחס מתיחסים אליך בצורה "תינוקית" ורכה. ולפעמים זה מרגיז.{רחמנת מידי} אי זוכר שהייתי הולך לסבתי שתחייה. "והייתה השכה שלה שרואה אותי מה יש לך?" שהייתי אומר לה ממה זה...היא היתה מביא מכה בפנים שלה ואמרת "מסכן!"--במצב כזה אתה רוצה לקבור את עצמך אבח זה עובקר. כל אחד מקבל את זה ארחרת- אני לא הייתי נעלב... לסיכום. אחרי שהחלמתי ועברו כמה שנים. צמחה לי רעמה על הראש... אז עשיתי קרחת...{אבל קרחת} :-) נ.ב יש גם אנשים מבוגרי ם שנועצים מבטים באנשים חולים. זה בסדר...

אני יכול לומר לך שהיו מסתכלים עלי אני הייתי מסתכל בחזרה "כאילו מה הסיפור שלך" "בחיים לא ראית ילד עם קרחת"... לא הסתובביתי עם כובע, רק בלילה כי היה קר. או כשירד גשם. אם אפשר לעדכן את הפסקה הזו במקום מה שמופיע בהודעה.{ במ'קקום הפסקה הזו "אני יכול לומר לך שהי ו מסתכלים לי אני הייתי סתכל בחזרה "כאילו מה הזיפור שלך" "בחיים לא ראיתי ילד עם קרחת"... לא הסתובביתי עם כובע, רק בלילה כי היה קר"

שלום נתי, אתה לא מספר בני כמה אתם ובת כמה הילדה חולת הסרטן, אני יכול לשער שיש קשר לגיל במקרה הזה מסיבות ברורות שאני לא חושב שבנקודה זו יש צורך להרחיב. אני לא יודע אם היא נפגעה, אבל אני יכול להבין אותה אם כן, אך אני חושב שיותר גרוע הוא לא ההתעסקות בשאלה "האם היא נפגעה" או לא, אלא העובדה שהייתה קבוצה, כנראה קצת יותר בוגרת, שקולה ומחושבת שראתה טעם נפגם בכך שהייתה קבוצה שהחילטה להסתכל עליה כאילו במידה מסויימת, וסלח לי מראש על הקיצוניות - אין לך רגשות, מחשבות, רצונות ושאיפות, הדגש הוא על השאיפות - להבריא ובעצם כך שהסתכלתם עליה במצב שכנראה חודר מדי (עובדה שהיא התחרקה ממנו ע"י כך שהיא עלתה לחדר) - הזכרתם לה את מה שהיא אולי הייתה מעדיפה באותו רגע לא לזכור... אני חושב, שהתעסקות בשאלה "האם אתם הייתם" נפגעים, לא במקום, השאלה היא לא איך חברי הפורום היו מגיבים, זה גם משהו שמשתנה מאדם לאדם, איך הוא היה מגיב, אבל גם אם יש אלפית אחוז מכל האוכלוסייה בעולם חולת הסרטן שהייתה נפגעת מזה - אני בטוח שזה דבר שלא היה צריך לעשות אותו. תנסה לרגע לשים את עצמך במקומה, נסה לרגע לחשוב את מה שעבר לה אולי בראש - שהיא ניסתה אולי "לנתח" את מה שעובר לה בראש כתוצאה מהמבטים. אני חושב שאולי כדאי שתעביר את המסר גם לחבריך מאותה הקבוצה בה היית, שחולה / חולת סרטן - הם כמו כולם, הם לא מדבקים (אני די משוכנע שאתה יודע את זה), הם בני אדם כמוני, כמו גיא, כמו ד"ר רוזין, כמוך כמו כולם אבל לחולי הסרטן יש משהו שמבדיל אותם באופן חיצוני, במראה שלהם "החריג" (הקרחת), והם עדיין בני אדם. אני חושב שאולי כדאי שתזמין את חבריך לפורום שיראו במה מדובר ויבינו יותר לעומק את הנושא. אני חושב שאתה לא פוגע פה באף אחד, אבל אתה בהחלט מעלה נושא שחשוב שמי שלא מבין אותו לעומק כדאי שיבין אותו ואם הפורום הזה יצליח לסייע גם בכך - אני בטוח שזה יהיה ראוי לשבח. חג שמח, אלון

אני אישית הייתי מאוד נפגעת.... כי גם ככה מרגישים רע עם המראה הזה אז הדבר האחרון שהייתי רוצה זה שינעצו בי מבטים...וזה קורה כל הזמן כי אי אפשר למנוע מאנשים להסתכל עליך אבל ההרגשה די נוראית..

אנשים בורים. אני הייתי הבוגר. והבנתי שאותו בחור לא יודע מה זה אז הייתי אומר "מה הסיפור?" והוא היה לוקח את המבט. אנישים סקרנים אין מה לעשות. וחוזר על דעתי אין מה להעלב ממבטים אלא מהיחס ה"רך" מרחמים עליך... לא אוהב את זה. ידיד

אולי נעלבה אולי לא... כל אחד מגיב אחרת... אני בהתחלה נעלבתי, ועכשיו זה כבר לא מזיז לי. אני מבין שהמבטים זה מסקרנות, אולי יש גם רתיעה... בכל אופן יש את המבטים האלה, שבאמת אתה מרגיש שבא לך לקבור את עצמך, רק ש/יפסיקו להסתכל... מלבד זאת, אפשר ללכת עם כובע או פאה... אני אישית בחוץ מסתובב עם כובע, ובבית "חלק"... (: אח שלי אמר לי פעם בצחוק, כשהייתי ממש מדוכא, "אם אתה רוצה אני בא איתך לעשות קרחת"... כאמור אני עוד לפני הטיפול ולפני הקרחות כבר עשיתי קרחת.

אסילה. הצחוק שלי היה "אולי יש לך ג'ל?" או למשל. "השמפו הזה מה עשה לי".{מה שהייתי אומר לחברים}. נחמד לראות שאתה לא מתייחס. אבל תתפלא לשמוע לא רק על קרחת חלפני חצי שנה בבגרות האחרונה שלי "ילד" בן 17 שאל אותי "מה יש לך ברגלים?" "מה אגכפת לך?" אמרתי לעמי בלב. כל אחד הסריטה שלו. נ.ב איך אתה מרגיש?

אני מנסה לחשוב איך הייתי מרגיש במקום הבת של המורה שלך. אני חושב שאם הייתה קבוצה של ילדים שמסתכלת עלי מה שבטוח הייתי מרגיש לא נעים. זה העניין- גם אם היא לא נעלבה אולי היא הרגישה ממש לא נעים שמסתכלים עליה והסיבה למה מובנת... מה גם שהגיל מאוד משמעותי בעניין הזה. כשהיו באים אנשים לבקר את אחי, אני לא חושב שהמראה החיצוני זה מה שהטריד אותו וכל אחד שבא הוא היה מחייך אליו (בתקופה היותר טובה כמובן... ):) ולא נראה שהפריע לו כ"כ שיש לו קרחת. אני באמת מקווה שהיא לא נעלבה והלוואי והיא תבריא כבר.