אם לילדה חולה........

שלום יהודית, בראשית דברי אני מבקש לציין כי אינני פסיכולוג, וזאת מהסיבה שדברי עלולים להתפרש כאילו אני בעל השכלה בתחום זה. את מתארת מצב מסובך בו קיימת מחלה מזה זמן ארוך, את לא מציינת עד כמה הילדה מודעת למצב, עד כמה היא משתפת פעולה ומה מצבה המנטלי, אני יכול להסיק כי היא חזקה אחרת אני סבור היית מציינת את זה בצורה כזו או אחרת, לכן אני סבור כי קודם כל היא צריכה למצוא מסגרת חברתית המתאימה לא רק לגיל שלה, אלא אולי גם למצב שלה. אני סבור כי עליה לפגוש בבני נוער בני ובנות גילה שיוכלו להזדהות איתה והיא איתם, ושנושאי השיחה יהיו משותפים אם נושא המחלה יעלה ואני סבור שהוא יעלה במצב כמו זה שאני מתאר לך אותו. אני אישית מכיר 2 ארגונים שעושים מאמצים רבים כדי להגשים את דברי אלו, וגם בפעילויות בארץ ובחו"ל, בין היתר ע"י הגשמת חלומות. מדובר בעמותת "קו לחיים" ועמותת "גדולים מהחיים". על פי הידוע לי ב2 העמותות האלו ישנו חתך גילאים הכולל את גיל בתך. העובדה שיש לך חוסר בחברים על פי שידוע לי היא עובדה די נפוצה, כמו שאני הרגשתי, ראיתי וגם קצת העשרתי את עצמי, ילדים ובני - נוער מעדיפים להתרחק ממישהו שהוא שונה מהם, גם אם זה מצב בריאותי. הגיל הזה עושה אבחנות קשות בין איש לרעהו גם על פי עניין רפואי. יחד עם זאת, אני סבור כי יש כמה ילדים בכיתתה ובטוח בשכבה שהיו מוכנים לסייע לה. שאולי מתעניינים בליבם אך לא מראים את זה כי פשוט הם "מתביישים" - לא נעים להם ממה יאמרו אחרים. אני חושב שכדאי לגשת ליועצת בית הספר ולבדוק את העניין. אני בטוח כי אם בית הספר יקדיש שעה אחת בכל כיתה בשעת חינוך לנושא המחלה וייתן את הדגשים הכל כך חשובים - מחלה שאינה מדבקת, אינה מסכנת אחרים, שניתן להירפא ממנה וגם את הקשיים הנלווים במהלך תהליך "המלחמה" - אני סבור כי יהיו כאלה שיפקחו עיניים ויראו את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה, בלשון המעטה. נדמה לי איפה כי יש צורך קודם כל לתת לכך דגש בבית ספר, או לפחות בכיתה בה היא לומדת, ועל בתך אם היא חושבת לנכון - לבוא לבית ספר ולספר את סיפורה. אני רואה בסיפור שלה מבלי להכיר אותו יותר מדי סיפור שיש בו אומץ והרבה. ילדים בני גילה יעריכו את זה. אני יודע זאת. בכל מקרה אם היא זקוקה לסיוע בלימודים - את מוזמנת לומר לי על כך. תעדכני אותי, אלון