כמה מילים - ערב יום הזיכרון

אלון,יש לי המון מילים קשות שרצות במחשבות. אי אפשר לעשות בהן סדר לוגי ולהעלותן על הכתב,גם לא ממש מותר. אבל צריך תמיד לזכור שיש כח הרבה יותר גדול מאיתנו ולמרות הכאב הרב,החיים ממשיכים הלאה ואנחנו איתם. אז זה הזמן להשבר מעט,כדי להרים אחר כך את הראש בחזרה ולהמשיך בחיים.

מתוך הכאב צריך למצוא את הכוח להמשיך אלאה. אנו חיים בין מדינות אויב. מדינות שישמחו לכבוש ולהשמיד את כל יושבי הארץ (הנימולים). רק לפני 60 שנה היה לנו אויב שניסה לעשות את זה וכמעט הצליח. לא היה לנו אף אחד שיגן עלינו, לא מדינה,לא צבא, לא ממשלה, לא כבוד, ולא שער פתוח להיכנס אליו...הינו אנו לעצמנו. היום יש לנו צבא. ובני דודינו "כועסים" עלינו. הם רוצים בחזרה את המדינה "שלהם"....(על אף שיש לנו זכות היסטורית על המדינה הזו-תנ"ך, והם פלטה ממדינות ערב). והדרך שלהם היא מלחמה בן השאר הריגת חיילים ואזרחים (הם לא מהססים לפגוע גם בילדים)... זכורה לי תמונה כזו: אב פלסטינאי עם בנו מתחבאים הבן הקטן מגונן (בעל כורחו) על אביו. אחרי יומיים הייתה תמונה די דומה. אב יהודי מסתתר עם בנו מאחורי סלע, כאשר האב מגונן על בנו בכל גופו. ומולם עומד חייל חמוש עם קסדה לראשו והוא מגונן עליהם. תמונה כזו שווה מליון שקל. רק לפני 60 שנה היינו צריכים להגן על עצמנו והיום יש לנו צבא ששומר עלינו ( יחד עם ההוא שם למעלה כמובן). יש לי חבר שמשרת ביחידת עילית בצה"ל. וקרובים שמשרתים על קו הגבול. אני יודע את הסיכון בו הם נמצאים ואין יום בו אני שומע על פעולה בה נפגע חייל שאני אומר לעצמי "רק שזה לא הוא\היא". "רק שאני לא אכיר את אותו חייל\ת". לצערי חיילים נהרגים. גם החטיבה (והיחידה) בה שירתי איבדה חיילים. גם במלחמת לבנון ה שניה וגם בפיגועים.והכאב הוא עצום. אבל מתוך הכאב צריך למצוא את הכוח להמשיך. אסור לנו להוריד ראש. אסור לנו להישבר.אסור לנו שהאויב יראה את הכאב שלנו. ולהראות לאויב שלעולם הוא לא ישבור אותנו. יש לנו מדינה מדהימה.אנשים מקסימים (לא כולם אבל הרוב). יש לנו אתרים מדהימים. נהרות, מפלים, אגמים, ים מדהים ביופיו.(במניטורה) מדבריות. בקיצור אין מספיק מילים לתאר את יופייה של המדינה שלנו (-הבריאה). הארץ שלנו. ואנו צריכים להראות לכולם. לא חשוב מה. אנחנו פה!!!!. בעז"ה. נמשיך להיות פה עוד שנים ארוכות (הרבה אחרי האויבים שלנו). עם צבא אדיר וחזק, ונתגבר על כל אויבנו. האירנים והפלסטינאים, בעזרתו של אבינו שבשמים שיוביל את צה"ל (ברוח) לניצחון מוחץ על האויבים. אלון. דני ועוד אלפי חיילים אחרים לא מתו לשוא. בזכות הקורבן שלהם- החיים שלהם. ילדי ישראל ורבים אחרים יודעים שהם יכולים לישון בשקט. תחיי מדינת ישראל. אחוות צנחנים, צוות מחשוב.