נמממאסססססס לללללללללללייייייייייייייייייייייייייי
דיון מתוך פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
דייייייייייייייייייייייייי כבר אין כח יותר נמאס למה זה מגיע לי למה למה????????????
שלום חבר\ה. שאלה ששאלתי את עצמי לא פעם "למה זה מגיע לי". אבל מישומה לא קיבלתי תשובה. אני קורא את השורה הבודדת שכתבת, ואני רואה המון כאב וסבל. לא משנה מי הוא האדם לא מגיע לו להיות חולה. לא משנה הגזע או הלאום.(ואני ממש לא מנסה להיות, ואני ממש לא יפה נפש). אבל לא אני כתבתי את החוקים. וגם אנשים טובים, וגם אנשים "רעים" נלחמים במחלה הזו. ספר לנו עליך קצת. (אינך חייב להזדהות בשם). מאחל לך בהצלחה במלחמה ,בריאות ואושר, מירון.
היי, אני לא יודע מי את או מי אתה אבל אני כן יודע שאתה פנית לפורום ברגע שהרגשת שאתה צריך לשחרר קצת את מה שעובר עליך. אני יודע שזה לא קל ואני גם יודע שזה קשה, אני גם יודע שכולנו איתך ואני גם יודע שבטח יש לך את הכח כדי שזה יהיה כמה שיותר מהר מאחוריך. אני אשמח אם תספר לנו מי אתה. אני פה בשבילך יחד עם כל החברים בפורום. אשמח לשמוע ממך. אלון
חוסר הוודאות.......... המוות.........
אין ספק שחוסר הוודאות יכול לתסכל. אני יכול לספר לך על עצמי. לפני כשנתיים עברתי ניתוח על היד. ואמרו לי שייתכן ויהיה לי שיתוק בכף היד. הסבירו לי את הסיכונים ומה שיהיה אפשר לעשות כדי להחזיר את התנועה ליד בעתיד. ערב לפני הניתוח, הרופא בא אלי ומציב לי את זה כעובדה- יהיה לך שיתוק. כאחד לפני שרות צבאי. אחד שמתקן מחשבים(למרות שלא באופן מסחרי ולא יוצא לי מזה אפילו שקל אבל לא נורא) לא יכולתי להרשות לעצמי שיתוק ביד. לא ניתן לתאר את הבהלה שנכנסתי אליה. ובמשך הלילה לא הייתי מסוגל לישון. אנשים דיברו איתי ואני ריחפתי במחשבות. מה יהיה מחר? יהיה לי שיתוק לא יהיה שיתוק? ומה אם הוא יפשל? ומה אם יקרה לי משהו בהרדמה? ואלוהים זוכר מה עוד רץ לי בראש... יום הניתוח. אני עוד זוכר את הרופאים מחברים אותי למוניטור ואותי ממתין שההרדמה תתחיל לפעול.התמונה הבאה שאני זוכר זה אותי בחדר התאוששות אחרי הכל. מנסה לפתוח את היד ולשחק איתה קצת-ואיך אומרים- להפתעתם לא היה שום נזק ליד (שנגרם כתוצאה מהניתוח). היום אני מקליד עם שני ידיים, נכון שהיד חלשה קצת אבל היא לא משותקת. להגיד לך שזה היה הפחד היחידי שלי? לא. היה לי פחד גם לא להתעורר. היה לי פחד לצאת עם נכות אחרת שגם זה יכול לקרות כל יום בחיים שלנו זה "אי וודאות", אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד רגע ואנחנו פשוט חיים את הרגע. לומדים, יוצאים לבלות, אוכלים, משחקים, ועוד' אין לי ספק שהפחד שלך הוא לגיטימי כולם פוחדים מהמוות. אך לא כל חולי הסרטן מתים. עם קצת רצון ואמונה תוכל לעבור את חצי הדרך אל הניצחון. התמדה במאבק תביא אותך אל הניצחון. רק בריאות, מירון. נ.ב היי יערה, איך את מרגישה? מתנצל על זה שהתנהגתי כמו מטומטם קודם. רק בריאות, מירון.
היי, אני עדיין לא מכיר אותך, וחבל לי כי אם כן הייתי יכול לפחות לפנות אליך בשמך ואולי לנסות קצת לעזור יותר, אולי גם להצליח... אני מסכים איתך שאי הוודאות זה מצב לא קל, אבל אני חושב שאי וודאות היא המצב בדרך להצלחה האישית שלך, אני חושב שאת המטרה כבר הצבת לעצמך - והיא להבריא ואני די בטוח שאתה מאמין לי כשאני אומר שאני מבין אותך שזה קשה לך. בדיוק בשביל זה יש את חברי הפורום פה, אותי, את ד"ר רוזין את כולם, כולל לעיתים העזרה שאני יכול לתת מחוץ למסגרת הפורום. אם אתה מעוניין לפנות אלי באופן אישי, אתה מוזמן - אני אשמח. כתובת המייל שלי היא: [email protected] אשמח להמשיך לראות אותך בפורום ((: שלך, אלון
מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
