היי

כפי שאמרתי אתמול, לא היה בא לי ללכת לבית חולים, אז לא הלכתי... אמא ואבא דיברו עם בית החולים, ואיפשרו לי להישאר רק היום בבית, ואת הטיפול שהייתי צריכה, קיבלתי לא במחלקה שלי. אבל אני לא יודעת מה לעשות. עדיין לא הלכה ההרגשה של הייאוש. בסה"כ הרווחתי כמה שעות בבית ואני יודעת שמחר אין לי כל דרך להתחמק מטיפול. אני לא יודעת מה קרה לי.

שלום נעמה כל אחד מתיאש לפעמים,לפעמים היאוש עובר לבד ומתמלאים תיקווה מחדש ולפעמים צריך לעשות משהוא כדי לסלק את היאוש.אחד הדברים שאפשר לעשות הוא לחשוב על משהוא טוב שאת רוצה לעשות ושיקרה לך כשתבריאי. אם תדברי עם עצמך בצורה חיובית על דבר טוב שאת רוצה בעתיד ,היאוש יעבור . בברכה טובי

הרגשת היאוש תעלם ברגע שתיקחי את עצמך ביידים ותגידי "נעמה, צריך להתחיל להילחם". אי אפשר לברוח מהמציאות. תתיחסי אל המחלה כאל מסלול בקו אגד, נסיעה לאילת, נסיעה ארוכה של כמה שעות שבהם אפשר לישון קצת, לקחת הפסקת קפה, ואם יש איזה משחק אז לשחק. ככה זה הבית חולים. המסלול הוא ארוך ומעייף של כמה חודשים. במהלך החודשים את הולכת לשחק במחשב תוך כדי הטיפול, לשחק עם בנות השרות הלאומי, ועוד שפע פעילויות. מה גורם לך להרגיש יאוש? הבחילות וההקאות? הכאבים? אלו תופעות לוואי של הטיפול ולא של המחלה. מאחל לך אריכות ימים והמון בריאות. מירון

אני מרגישה שזה לא בסדר מה שאני אומרת. אני סתם אומרת דברים קשים, (אם כי דברים מהלב) ואולי פשוט כדאי שאני לא אכתוב בזמן שאני בדיכאון.... זה סתם מוריד את המוטיבציה. אני אכתוב רק כשיש לי מצב רוח, ומתי שאני אהיה מספיק חזקה בשביל לעודד אחרים. ביי בינתיים.