פורום שווה לכל נפש

בני בן 9 הוא מאושפז במח' ילדים מזה 3 ימים עקב תלונות על כאבים בברך אך כל הבדיקות עד כה יצאו תקינות וגם אין שוב סימן חיצוני והתחלתי לחשוב שאולי הכאב הוא פסיכוסומטי ע"מ לקבל תשומת לב שלי ושל בעלי כיוון שהמצב בבית לא כ"כ טוב בינינו (מריבות) שאלתי אותו בעדינות ובעקיפין גם על בית הספר אך הוא אמר שהכל בסדר והוא גם תלמיד טוב ואהוד על חברים ומורים עם מי אפשר להתייעץ בעניין?

אנו זוג נשוי, שנינו נפגעי נפש, מעוניינים לקנות דירה. אנו בעלי תעודת זכאות של משרד השיכון. לאן לפנות על מנת לקבל משנתכא "מתחשבת"? אם זה לא הפורום הנכון, לאן לפנות?

מזה אומר טראומה פסיכוטית כתוצאה ממלחמה? איך מרגיש אדם שיש לו את זה ואיך אפשר לעזור לו? צריכה כל מידע על הנושא תודה

ואני יסביר למה הכוונה אני משקיעה את מרבית האנרגיה שלי בבעלי ובכול המשפחה בלשנות אותם למה עישתה ככה ולא ככה סתם למשל על דיאטה אני עומדת על המישמר ושזה מגיע אלי אין לי כוחות נפשיים להכיל את עצמי ואת חיי אני מרגישה מוחלשת בגלל שאני נותנת להם מקומות משמעותי יותר ממני איך להפסיק ולהרגע מכול זה איפה אני בכול הסיפור הזה הם שואבים ממני אנרגיות מה לעשות ? איך להפות לתת לעצמי מרחב נמאס לי לתעסק בחיים של אחרים

שלום אני נערה מתבגרת ויש לי בעיה . אין לי למי לספר את זה ואני מתביישת אפילו לכתוב את זה . כשאני לבד בבית אני מדמיינת לעצמי מציאות אחרת זה לא בדיוק דמיון כי אני מוצאת את עצמי מדברת באמת. אני מדמיינת שיש מסביבי הרבה ילדים בני גילי ושהם תמיד איתי. זה כאילו ממש יצרתי לעצמי עולם אחר . אני מרגישה שאני משתגעת וגם שלא נראה לי שאת מבינה אותי .אני לא יודעת אם יש שם למה שקורה לי אבל אם יש לך דרך לעזור לי ,בבקשה !

מחכה לתגובה ...

נתקלתי ועד היום יש לי מקרים דומים והם בגלל שעצוב לי בחיים. בעבר השחור שלי לא הייתה לי כתף תומכת ולא אוזן קשבת. הכרתי רק אנשים שמסתכלים על תוצאות ואנשים אינטרסנטים. לא קיבלתי לא ערכה ולא אהבה מחברות שהיו לי ומהמשפחה שלי, עד היום אני מרגיש מנותק, וכשהייתי צריך מישהו קרוב שיהיה איתי, אפילו אמא...מצאתי את עצמי לבד. ולכן אני גם מדמיין את עצמי לפעמים מצחיק, פוגע, או כל דבר אחר עם "החברים הדמיונים" שלי. אני לא אתן לאף אחד לומר לי שיש לי בעיה ולא אתן לאיש לומר לי שאני פסיכי. בן אדם שעובר גיהנום לא מתנהג כאילו הוא בגן עדן. אני בטוח שאני יודע מה את מרגישה ואני בטוח יודע מהי ההרגשה של *להיות לבד *לפחד *חסר

איבדתי את רוב משפחתי אמא אבא אח ואחות יחד עם האובדן שלהם איבדתי גם את האמון בחיים ואני כל הזמן בציפיה למשהו רע שיקרה מבחורה אופטימית ושמחה הפכתי לבחורה פסימית ועצובה אני מרגישה שמיציתי את קיומי כאן ושהחיים הראו לי כל הזמן את הצד האפל שלהם אין לי כבר כח להתמודד עם מחלות ומיתות של יקירי עם בתי חולים עם לחצים ועם טלפונים איומים שמבשרים רעות והגרוע שקרה לי מכל זה שאיבדתי את עצמי הפכתי להיות בן אדם חרדתי ולחוץ כל דבר קטן שקורה למישהו בסביבתי מפחיד אותי שזה יגמר במוות קשה לי להרים את עצמי ולחשות חיובי לאחר שכל פעם שאיבדתי אדם יקר אמרתי לעצמי שזה הפעם האחרונה שזה קורה ושאבתי כח מהחיים והרמתי את עצמי עכשיו אני כבר לא מאמינה לכלום אני מרגישה בודדה מאד ומרגישה שאף אחד לא מבין אותי ואת הכאב העצום שבתוכי שלא ניתן לאיחוי מה אני אעשה .?

אם תרצי אוזן קשבת שלא תהססי בחיים לפנות אלי. אני סבלתי מדיכאון וחרדה. הייתי מאושר ופתאום...איבדתי את שמחת החיים, את האמונה שלי, הכל. לקח לי שנים לבנות את עצמי מחדש, אפילו ניסיתי להתאבד, הדבר הכי דבילי שניסיתי לעשות אי פעם. ההיתי מרגיש שאין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב לי, אין מי שיבין אותי. מרגיש לבד בין 4 קירות. כל מי שהייתי משתף אותו ברגשותיי היה בסופו של דבר תוקע לי סכין בלב או הולך...בידיעה שאני זקוק לו, אבל לא ממש איכפת לו. כך זה היה גם עם חברות שלי. אתה מכיר מישהו, עד שאתה מסכים לפתוח את הלב הוא פוגע בך וגורם לך להתחרט שדיברת. תהיי חזקה, העולם הזה כואב אבל יש אנשים שתמיד יהיו איתך וידאגו לרגך את המכה, ועם הזמן את תביני [מה שאני בעצם עושה עם הזמן], את תלמדי שאת לא לבד ואת זאת שקובעת אם לשמוח או לא.

שלום, אני ממש לא יודע מה לעשות: אח שלי ממש עושק את הוריינו המתבגרים. דעתם כבר אינה צלולה כפי שהייתה בעבר, ויכולתם לסרב או להתווכח פחתה מאד. אני רואה על בסיס יומיומי כמעט כיצד אחי המובטל (מבחירה) מנצל אותם ואת כספם, וכן גם אישתו. זה דבר נורא לראות ועוד יותר נורא כשזה ההורים שלך. אני לא מדבר איתו כבר מספר שנים. כשאני מנסה לפנות להוריי כדי להחזיר אותם למציאות ולחשוף בפניהם שקרים וניצול על ידי אחי, הם מוציאים את כל הכעסים שלהם עליי (על השליח). כאילו הם יודעים שהוא מנצל אותם ולא איכפת להם... אני מתייחס לזה כאל דעה שאינה צלולה מספיק. לא יודע מה לעשות. לא יכול לפנות אליו... ומפחד שהמצב שלהם יחמיר בשנים הקרובות והוא ינצל וירמא אותם, ואולי אני בכלל לא ידע או יגלה מאוחר מדי... אני ממש בחרדות ובדיכאון מכך ולא מקבל תשובות מועילות מאף אחד. אם אני אפנה אליו הוא פשוט יתעלם ממני וימשיך לא לדבר איתי. הוא פשוט אדם כל כך רע ולא נראה לי שהוא יודע את המשמעות של מעשיו. הוא חיי חיים מלאים לחלוטין (כולל מותרות וחופשות וכו') על חשבונם!!! בבית משלו. פשוט מתסכל. אילו אפשרויות נותרות לי כדי להציל את המצב הזה? תודה

אני מבין אותך ומבין את המצב הנורא הזה איך אחיך לא מתבייש במעשיו. דעתי היא כזאת. נסה לברר דרך המשטרה או דרך גורם אחר איך אפשר למנוע מהבן להגיע הביתה, אני מקווה שאתה מבין לאן אני חותר. אח שלך גזלן. ההורים נתנו לו חיים והוא כפוי טובה לוקח ולוקח, לא בא לו לעבוד? שישאר בחוץ. אם אתה לא תפנה למשטרה או גורם חזק שיכנס בו לך תידע מה בסוף יהיה. לפי דעתי או שבאמת הוריך אינם צלולים, יכול להיות מאד שהם מפחדים ממנו או שהוא איים עליהם והם מעדיפים שתיקה. אני מקווה שהוא לא יהווה יותר בעיה, לא לך ולא להורים.

רק שאצלי ההורים צלולים...אצלי בבית הוא גם מדבר אליהם ממש מסריח מביא את הנקבות אלינו הביתה אימי מקבלת אותן בידיים פתוחות ועם חיבוק הן גרות אצלנו עד שהוא זורק אותן קיבינימט ואז באות עוד בחורות שחיות על חשבון ההורים שלי ולא מספיק שהוא לא משתתף בהוצאות של אוכל חשמל מים וער כל הלילה וכל הבית דלוק ולא רק זה גם הוא רואה סרטים בווליום גבוה מבלי לשים על ההורים שלי עד שכולנו עזבנו את הבית אני לשכירות אחי לצבא ואחרים לבתיהם כשהיינו יוצאים מהחדר היינו נועלים אותו מחשש שכשנחזור דברים יעלמו מהחדר..כי חס וחלילה אם הוא צריך משהו שילך לקנות...יותר קל לקחת "הרי אתה לא משתמש בזה כל הזמן אז למה שישב ויעלה אבק?" אני חושבת שכל מה שצריך עם אנשים כאלה זה דבר ראשון מישהו שישלוט בכסף של ההורים ושיש לו כוח על אותו בנאדם זה יכול להיות בן משפחה...וגם לדעתי כל הוצאה כספית רצינית מהבנק נגיד למטרות החופשות שלו ידרשו מעל ל4 חתימות בבנק וכל השאר הוראת קבע(חשבונות)ככה לפחות למזער את הנזק...כי לזרוק אותו מהבית...בעיתי..ואני לא רוצה להגיד את זה בכזאת אכזריות אבל אתה צריך לחשוב גם על עצמך בסופו של דבר אם חס וחלילה הוריך יצטרכו עזרה סיעודית או משהו כזה ולא יהיה להם איך לממן את זה בגלל הביזבוזים שלו אתה זה שתצטרך לשלם על כל זה מכספך כי הוא יגיד "אין לי" ואתה לא תוכל לראות את הוריך במצב כזה ותגיד לא נורא ותשא את כל העול..נפשית וכספית כפול 2 ממה שאתה סובל עכשיו כי אתה תאכל את עצמך שלא מספיק שהוא חגג עליהם אתה עכשיו משלם על זה תרתי משמע בדאגות ובזה שבנינו תצטרך לשלם גם עליו כי הוא לא יעזוב את הבית! מקווה שאיכשהוא עזרתי לך..או חפרתי לך.. דרך אגב בן כמה הוא? כמה אחים אתם? והאם אתה בן זקונים...

לפני כחמש שנים נפרדתי מבעלי עם שני לידיי לשמונה חודשים לךאחר איום מצידו ותלונה שבאה בעקבותיו מצידי. לאחר שחזרנו אמר לי כי החבר הטוב שלנו אמר לו "הייתי עם אישתך והיא מתגרשת ממך ומתחתנת איתי" מיותר לציין כי לא היה ולא נברא,מאז אני חיה עם בעלי בסיוט מתמשך השביע אותי על קברי צדיקים,הצעתי להבדק בתכונת פוליגרף וכל דבר שיאמין לי,לא עוזר כלום הוא בשלו בוחר להאמין לחבר. כל הזמן מ אז עוקב אחרי מצוטט לי לשיחות טלפון בודק המכשירי טלפון ואני אומרת לו כי אין לי מה להסתיר ומה לפחד כי איני בוגדת אך לאמוכנה לחיות איתו על הקצה וכל אדם שאדבר איתו משוכנע שיש לי רומן איתו ואף משוכנע כי קרץ לי וסימן לי... חיי הפכו לחושך אני חיה איתו מבלי לתכנן את המחר ביחד בראשי תמיד מחשבות על לבד ושקט, בעלי הביא אותי למצב שגם כאשר אינו לידיי פיזית אני מרגישה כי עיניו נעוצות בי. יש עוד המון דוגמאות שרק מלחשוב עליהן אני כועסת על עצמי מה אני עוד עושה איתו. אציין כי הפרש הגילאים ביננו הינו 19 שנים יש לנו שני ילדים בני 20 ו 19, היום הוא בעיקרון יושב בבית ואני עובדת וגם במצב כזה אני נתונה לחקירות ומניפולציות מצידו אולי בעצם לא הייתי בעבןדה אלא בפגישה למרות שלא פעם "הפתיע"אותי שם. אמרתי לו את דעתי כי הוא צריך לגשת עזרה מקצועית,ביטל זאת והאשים אותי בכל מה שעובר עליו מאז, אני מתקשה להחליט בעניין ומבקשת ייעוץ מקצועי. בברכה

אני בת 56 מתקשה להביע חום ואהבה ! בבית בו גדלתי לא היו חיבוקים,נשיקות ועוד,הכל "קר"ועינייני ! גם לבנותי שכיום הן בוגרות(הן מזכירות לי ) לא הענקתי חום-מאוד אוהבת אותן. בני זוגי בעבר התלוננו על חוסר בחום ואהבה .אני אוהבת את בן זוגי הנוכחי-מרעיף עלי חום ואהבה כמו שלא ידעתי,אני מזהה את התסכול שלו שהוא לא זוכה לחום ואהבה. אני מרגישה שאני נכה רגשית. מה אפשר לעשות כדי לתקן זאת ?

תשקיעי בו המון, תתני לו הרבה ובמילא תולדת האהבה היא הנתינה, עם הזמן את תתחילי לאהוב.

שלום רב אני בת 60 לפני שנתיים חלתי בוונגר,היום אני מעוצבת אחרי 8טיפולים באנדוסן ,היום אני במתוטרקסאט 10 מ'ר ו7 מ''ר פרמיזון מבקשת לדעת אם הסימתומים שאני מרגישה קשורים לדיכאון כמו אי נוחות כללית עייפות וחולשה,עיניים כבדות הרגשה חול בעיניים,שקיות מתחת לעיניים,היתי אצל רופאת עיניים בבדיקות הכל תקין יש לי ציפצופים באוזניים א.א.ג בדק ולא מצא משהו חריג רופא תעסוקתי קבע לי אבדן כושר עבודה והשינוי מאוד קשה לי אשמח לקבל את דעתך תודה

אני נשוי אבא ל3 הכי רע לי בבית עם האשה..אני מעדה דרוזית ומאוד קשה לסביבה לקבל שאני רוצה להתגרש עקב הלחץ שלהם אני תמיד מחפש איך למות ולנוח..

היי רציתי לדעת מה אני צריכה לעשות עם הבעיה הזאת אני כל כך תלויה בבן זוג שלי שקשה לי להיפרד ממנו לדקה אם הוא הולך ממני אני מרגישה שכל העולם שחור וכל הגוף שלי מתחיל לרעוד אני פשוט מפסיקה לתפקד וגם אחר כך אני מרגישה כאילו בטוח שהוא עשה משהו שפגע בי גם בלי לדעת כלום אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה ומה אפשר לעשות כדי לטפל בזה? הבעיה היא שזה הורס לי את התפקוד בחיים ולבעלי זה כבר מציק יותר מדי הוא לא יכול להתמודד עם זה יותר

ואני רוצה גם להוסיף שגם אם אני מנסה או רוצה לעשות דברים שאנחנו לא ביחד אני לא מסוגלת אני מרגישה שאין לי כלום בחיים חוץ ממנו והכל אני רצה שנעשה ביחד אני ממש חונקת אותו אני לא נהנת משום דבר אם זה בלעדיו

שלום לכם, אולי תוכלו לתת לי עצה טובה כי אני אובדת עצות.. אני בת 26, לאחרונה נפרדתי מחבר שאיתו הייתי בקשר כמעט חצי שנה. לפניו היו לי רק קשרים קצרים של חודשיים- שלושה. נפרדתי ממנו כי לאורך כל הקשר הרגשתי שאני לא מספיק בטוחה בקשר הזה, מתחילתו ועד סופו תמיד היו לי לבטים, לפעמים הרגשתי שאני רוצה, לפעמים הרגשתי שאנחנו לא מתאימים, אבל פשוט אף פעם לא הרגשתי שזה זה בביטחון, לכן לא מצאתי איזהשהו עוגן שגרם לי להיות שם במאה אחוז ולהנות עד הסוף.במהלך הקשר נפרדתי ממנו (או יותר נכון ניסיתי) כבר פעמיים ואז מיד חזרנו כי הוא לא ויתר ורצה שאני אתן צ'אנס אמיתי ואמר שיש לו את כל הסבלנות שצריך. (חשוב לציין שכמובן שהיו גם רגעים יפים ביחד) הבעיה היא שהבחור הזה מקסים,ואהב אותי כל כך, ברמות גבוהות ורצה לתת לי הכל, ידע להביע ולהראות לי אהבה כמו שכל אישה היתה מאחלת לעצמה לקבל. אפילו אחרי שנפרדנו הוא לא ויתר וכתב לי כמה מיילים מרגשים ועוד השאיר לי דלת פתוחה ואמר שהוא מחכה שאני אתחרט ושאבין שטעיתי. קשה לי המחשבה שאני מוותרת על גבר כל כך מקסים ועל אהבה גדולה של מישהו אלי, כי זה לא מובן מאיליו,ולא נעים לי להודות אבל אני מפחדת שאם אותר עליו אין לדעת אם אמצא עוד משהו כזה... אני מרגישה שזה ויתור עצום, במיוחד שאני בת 26 ולא בת 19 ומאוד רוצה להיות בזוגיות, אבל עדין לא מצליחה להתאהב בו עד הסוף.. מה עושים? כואב לי הראש ממחשבות כבר מתחילת הקשר ועד היום- חודשיים אחרי הפרידה.. אולי יש לכם עצה טובה בשבילי?

את תצתרכי להחליט, הוא לא יכול לחכות לך לנצח:( אם את תשקיעי בו ותתני לו [ולא, אני לא מתכוון במובן מיני חלילה] אבל פשוט תשקיעי בקשר הזה עד מאד,האהבה של במילא תגדל כלפיו. כי מצד אחד הכרת בן אדם שאת מעוניינת בו ומצד שני לא רוצה להיות לבד. זאת בעיה. אם את מעוניינת בזוגיות אז תלכי על זה ותעשי את זה בצורה נכונה. אם את לא מעוניינת בזה, תדאגי להפרד עם כל הכאב שלך ובטח שלו בצורה נעימה שחלילה וחס לא יפגע, כי אהבה נכזבת זה שואה. [email protected] תצליחו :)

כשאני נפגשת ברחוב עם גבר המוכר לנו (שנינו נשואים) הוא תמיד מחמיא לי, והפעם סגנון דיבורו היה שונה: "את נראית מאד מאד צעירה. את מוכנה שאכיר לך מישהו"?.הייתי בתדהמה, עניתי שלא מחליפה את בעלי באף אחד..". האם הוא ניסה לגש,לבחון אותי אם אהיה מוכנה לבגוד עימו? או סתם צחק? לדעתי, לא אומרים גם בצחוק לאישה שכבר נשואה. מה דעתך?

שלום אני מחפשת מסגרת מגורים סגורה לגבר כבן 55 שחולה באיידס (לא נשא) וסובל מפסיכוזה של איידס (שכבר קבועה). הוא צריך דיור סגור כי הוא נוטה לברוח וכרגע מאושפז בבי"ח לחולי נפש. מחפשת המלצות למקום שיכול לקבל אותו ועדיף בצפון. המשפחה לא מסוגלת לטפל בו בכלל ולכן מבקשת גם הכוונה מי גורמי המדינה המסייעים בעניין ואיך עובדים מולם. תודה.

אודה לך אם תיידעי אותי למי ניתן לפנות בבעיה של אשה צעירה, כבת 20, שנכנסה להריון מבן זוגה, אתו חיה מזה מספר חדשים. שניהם רוצים את ההריון, אך אין ביכולתם לגדל ילד בשל בעיות נפשיות (הבחורה מוכרת בבטוח לאומי כנכה נפשית ומקבלת קצבה) ואחרות.

בדרך כלל אנשים שמוסרים את הילד שלהם בגלל בעיה כזאת או אחרת עם הזמן נכנסים לדיכאון וקשה להחזיר את הבן, כי צריך לעבור בדיקות ודברים נוספים כדי להוכיח שאת כשרות ההורים. [שמעתי, קראתי וראיתי מספיק על זה] על כל פנים, אם על למסור את הילד למשפחה אומנת\אוהבת זה דרך משרד רווחה או לשלום הילד. הייתי ממליץ לפנות לאגודת "אפרת" אולי הם יסייעו ל ויתנו עיצות טובות שיסייעו לכם. אשמח לשוחח על עיצות נוספות באימייל שלי [email protected] המון המון בהצלחה.

הכוונה, מקומות כמו הקהילה הטיפולית של יחידת המתבגרים במכון סאמיט, או חירם בהרדוף. אני סיימתי שלוש שנים בסאמיט וכרגע לאחר שנה מסיום התהליך שם. אני חש שלא הפקתי מהשהות שם מבחינת היעדים שהיו הכי קריטיים וחשובים לי לטיפול במשך שנים, אותם למרות טיפול מאוד משמעותי וקרוב כנראה לא נגענו במקומות הנכונים ואני מאוד מאוכזב מכך שהקושי, המצוקה הכי גדולה אצלי בחיים, שמקורה בילדות מאוד קשה עם הורה ביפולרי לא יציב ואלים, לא קיבלה מענה ולתחושתי שום התקדמות לא נעשתה בכיוון הזה. לכן אני מחפש עכשיו, למרות תחושות קשות בהקשר למחשבה לחזור שוב למסגרת שיקומית, לחפש מסגרת דומה שאולי תאפשר בה עבודה יותר משמעותית, שאולי עם הגיל [כרגע בן 23] תתאפשר להגיע למקום יותר מחלים שיגע בנקודות המקור. הידיעה העיקרית שלי לחלופה לסאמיט היא המסגרת בהרדוף - חירם. לא ידוע לי אם יש שם טיפול פסיכולוגי כלשהו, שזה דבר שנראה לי חשוב והכרחי [למרות האבסורד כיוון שאני חש שלא הפקתי ממנו יעילות עד עכשיו לאורך שנים של טיפולים בטיפול בעניינים האקוטים - "שורשי הבעיה".] ידוע על עוד מסגרות שמתאימות לאנשים עם יכולת תפקוד גבוהה שבה יש מסגרת עם מוניטין טוב? אני לא מחפש הוסטל לשהות בו אלא מקום שבאמת יציע טיפול מקיף שבו לצד עבודה קבוצתית [כמו בסאמיט] אוכל אולי הפעם למצוא דרך לעשות טיפול משמעותי יותר. אז בקיצור. האם יש בחירם מסגרת טיפול פסיכולוגי [לא רק פסיכיאטרי] ואם יש מידע, המלצות על המקום.. ולצד זה, אם ידוע על מסגרות של קהילה טיפולית ברמות דומות או מקומות מומלצים אחרים. תודה רבה.

שלום עירית אחי נשוי עם שני ילדים בני שמונה וחמש. בשנה האחרונה נעשה אלים מבחינה מילולית וגם פיזית. יכול לדחוף את הילד כאשר לא יקשיב לו, להרביץ עם חגורה על הרצפה. כל ההתנהלות שלו מול הילדים היא קשוחה,קשה,פיקודית וכוחנית מאוד. הילדים נראים לי מפוחדים, ללא סימנים, הילד בן השמונה מידי פעם מרטיב במיטה (האב טוען שהוא שתה יותר מידי..) הילדה קצת מגמגמת. כל המשפחה ממש אובדת עצות. שוחחנו איתו,ניסינו להראות לו שהאוירה לא טובה לילדים הוא ממשיך בשלו. לא גדלנו במשפחה אלימה ,לחלוטין לא. אני בטוחה שמצוקות אליהן נקלע גרמו לו להתנהגות הזו (לא היה אלים רוב שנותיו). אני מתלבטת מאוד כיצד לנהוג כדי לא לפגוע בילדים. חשבתי לדבר עם המורה ולספר לה קצת, חשבתי להגיד לילד לדבר עם המורה ולספר לה שהוא מפחד מאבא (אמר את זה לפני מספר שבועות כשהיה איתנו) אני חוששת שהאב לא ישתף פעולה עם בית הספר וזה יסתבך ויהפוך גרוע יותר. כמו כן חוששת שלא ידווחו שאני סיפרתי ואז ירחיק את הילדים או יבצע פעולה אחרת שתהיה קשה לילדים בעיקר. אשמח אם תוכלי לייעץ לי מה עלי לעשות בסיטואציה, האם המורים (או עובד סוצאלי של הרווחה) מדווחים לאב כזה מי דיווח להם או יכולים להגיד לו שהרגישו מהילד מצוקה ? האם יש דרך לשקף לו את התנהגותו ? לגרום לו לפנות לטיפול? אני מוכנה להגיע בעצמי לגורם רלוונטי כדי שינסה ללמד אותי איך אפשר למשוך אותו (אשתו לא משתפת פעולה)האם יש גורם כזה ללא עלות? אשמח לכל עיצה . תודה דפנה

מבלי חלילה וחס לזלזל בעירית וגנר. הייתי ממליץ לך לעשות שאלה מומחה לפני שאת נותנת פרטים או הולכת למשרד הרווחה כי במקרה כזה יכולים לקרות 3 דברים. 1) האבא יכול להסתבך וחבל. 2) יוציאו את הילדים משם מכיוון שלא טוב להם שם 3) יביאו מישהי ש "תסייע" לכם אבל כל פרט קטן היא תמסור למשרד הרווחה, תאמיני לי הם קוץ בישבן, ואכזריים לפעמים. יהיה גם טוב להתייעץ עם רב, הבעל הזה חייב לעבוד על מידת הכעס שלו למה זה יגיע למקום שאף אחד לא רוצה להיות בו. חייב לעבוד על הכעס שלו. בהצלחה :) [email protected]

שלום רב, אני עו"ס בהכשרתי ובמסגרת אחת מעבודותיי האחרונות פגשתי בחורה צעירה שעברה התעללות מינית בילדותה.. לא נכנסנו לעובי הקורה, אך הצעירה הנ"ל עומדת כיום בשלב משמעותי בחייה. היא סיימה את השירות אותו עשתה, וכיוון שהיא איננה בקשר עם משפחתה אין לה לאן ללכת. לפני מספר ימים היא הודתה בפניי שהיא תרצה לחפש מסגרת שיקומית שתעזור לה לעבור תהליך של צמיחה מתוך הטראומה. הבחורה היא אינטילגנטית וחכמה, מוכשרת מאד, יודעת להביע את עצמה בצורה יוצאת מהרגיל, בעלת לב רחב וחיוך ממיס. באם תעבור את תהליך ההתגברות שלה, היא תממש את הפוטנציאל האדיר שיש לה, שכיום היא איננה מסוגלת להגיע אליו כיוון שהיא נמצאת במקום של השרדות. מלבד הטראומה הנ"ל ומעט מהתסמינים שלה שאני ראיתי (יכולת ההסתרה שלה ראויה לציון), הנערה הזו היא נורמלית ותחייה חיים רגילים, עד כמה שאפשר להגדיר זאת כך. האם תוכלי להמליץ לי על מקומות שאני אוכל להמליץ לה עליהם, או לתת לי הכוונות למקומות בהם אני אוכל למצוא הכוונות למקומות כאלו? את שמי המלא אני שומרת רק מפאת השמירה על פרטיותה. תודה רבה!

כיום אני בן 65 וקיבלתי את אי החידוש כתוצאה מבדיקות מרב"ד שעובר כל בן 65 אני מחזיק ברשותי רשיון נהיגה בערך משנת 1970 אני חושב שמרבית משתפי פורום זה טרם נולדו כשהוצאתי את רשיון הנהיגה שליכמובן שהחוק מאפשר לי עירעור תוך 30 יום מהוצאת המיכתב - וגם הגשתילפני כשלושה שבועות טרם קיבלתי את תוצאות העירעור אני באטרף ולא יודע מה לעשות? למישהוא יש כאן רעיון ואו ניסיון במשו דומה או זהה

O - קוגנציה הכוונה היא לאות או באנגלית מה זה בכלל?

ראי אני בהליך תביעה נגד משהב"ט בנושא PTSD ועדיין נימצא בהליך ללא קבלת פסק דין כלל או כלל

לפני מספר חודשים פתחתי פייסבוק וביקשתי רשות מבני בן ה-16 לצרף את מחנכו. הוא הסכים. ולפעמים אני והמחנך דיברנו אך ורק לגבי בני. וחלילה לא מעבר לזה. בני כנראה שאנו יותר מידי מקשקשים, מה עוד שציינתי בעבר שהוא מאד סימפטי, בני לקח את זה למקום אחר, וכנראה חושש. אני פגועה עד מאד, כי מעולם לא אבגוד ולא בגדתי בבעלי. אפילו בעלי מודע לזה שאנו לעיתים מתכתבים. בני ביום בהיר אחד בלי שום התראה, דרש ממני בכל תוקף להסירו מחברי הפייסבוק- כיבדתי אותו והסרתי אותו מייד למרות שבתוך תוכי קשה לי, מתוך שהתרגלתי לדבר איתו והיה לי כיף. גם טוען שהוא מחנך ולא חבר שלי. יותר מיזה, דרש מהמחנך וממני לנתק כל קשר אפילו טלפוני ואם יהיה לו מה להגיד לגבי לימודים, שייצור קשר עם בעלי. בעלי מעולם לא היה מעורב בביה"ס והמורים היו רגילים לדבר רק איתי. בני אוסר עלי אפילו לכתוב מכתב אחרון או כמה שורות פרידה וטוען אם ידע שכתבתי או ייצרנו קשר, מאיים לעזוב את ביה"ס ולא הייתי מוכנה. הייתי כותבת מאחורי גבו מכתב אחרון, אך אני לא סומכת על המורה מאחר והספקתי להכירו שכל דבר מיידע את בני, ולא אקח סיכון. ממש טרוריסאפילוט. ומעבר לזה אנו ביחסים טובים . אני לא יודעת מה לעשות, חסרת אונים. למורה יש רצון ליידע אותי על בני, ובני איים עליו. מה אני עושה?? זה ממש חולי.איך נער בן 16 מצליח להשתלט בשני אנשים מבוגרים. כי אם אעשה אחרת, לא הייתי מוכנה שיעזוב את ביה"ס ויהיה על מצפוני. תודה על העזרה.

אני מתחבט בחצי שנה האחרונה בבעייה שאני לא יודע אם יש לה הגדרה פסיכולוגית או שאולי אני המצאתי אותה, אבל אני כמעט לחלוטין מאמין שאני לא יכול לחיות ללא בת זוג. כיום אני בן 21 ולפני שמונה חודשים אני וחברתי נפרדנו לאחר קשר של 5 שנים. אני יודע שאני עוד רק ילד אבל אני לא מסוגל להתגבר עלייה, אני חושב עלייה המון, וגם חולם עלייה. הייתי אדם שמח ואנרגטי ועכשיו אני מרגיש מדוכא וחסר מוטיבציה בכלל לקום בבוקר. אני מרגיש שאני רוצה בת זוג, רוצה קשר, עם כל הבטחון ואהבה שטמון בו. קשה לי לראות כרגע מישהי שתוכל להיות כמו הראשונה, שתוכל להשכיח אותה ממני. אני כן יוצא ומכיר בנות ואפילו יצאתי עם כמה בחודשים האחרונים אבל הכל מרגיש כל כך חסר משמעות. אשמח לעזרה, או לפחות להתייחסות.

אני מודה לך על ההתייחסות. יש לך אולי טיפים כיצד מתנתקים רגשית מבן אדם? כי ככל שאני יותר מנסה אני מרגיש שאני מתעסק בה יותר. אין לי כרגע אופציה ללכת לטיפול, אני גם מרגיש שבגילי הצעיר זה יהיה אפילו קצת מיותר, אני הרי אמור לסבול כדי ללמוד להתגבר בעתיד לא?

אז ככה, אני בתהליך הגשת נכות לביטוח לאומי. עכשיו סיימתי בבריאות הנפש אבחון פסיכודיאגנוסטי. והעובדת סוציאלית חיברה דוח פסיכוסוציאלי על השיחות איתה. השאלות הם: 1.האם אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול לאבחן הפרעות נפשיות? האם משוב על אבחון מסוג זה חשוב עבור דרגת נכות בביטוח לאומי? כלומר משתווה לחוות דעת פסיכיאטרית או משהו בסגנון? 2.האם דוח פסיכסוציאלי של העוסית נחשב בביטוח לאומי כמשהו רציני? אם את יודעת אשמח לתשובותייך. בן

שלום רב, מטופל כ 30 שנה בתרופה פסיכיאטרית. מתפקד היטב בתחום המשפחה והחברה,ועובד כל השנים. מאוזן עם התרופה. אחת הבעיות,היא השמנה הדרגתית עם השנים,ושום מאמץ ושמירה על תזונה לא עוזרים,מאחר והתרופה,אחת מהשפעותיה המוכרות זה עליה במשקל,כך שדיאטה פשוט לא יעילה. חי בשלום עם המגבלה של לקיחתת התרופה,אך השפעתה לפחות עם לקיחתה שהיא "מפילה אותי לקרשים" למסםר ימים, ולפעמים אני מתקשה להתמודד בלקום כל פעם מחדש ולחזור לחיים. מתייחס לתרופה כאל תרופה לסכרת,שאי אפשר בלעדיה. או להבדיל,כמו למחזור חודשי אצל כל אשה. אבקש עצתך באמור. תודה מראש.

שלום רב. אמרתי לשכנתי שיש לי הרגשת בטן שיוולדו לה בקרוב נכדים תאומים. ואכן הרגשת הבטן שלי התממשה, ובאותו שבוע כשפגשה אותי התבטאה בחיוך בצורה זו: "קיללת אותי שיהיו לי נכדים תאומים ורק פתחת את הפה וכבר בישרו לי". האמת שהרגשתי לא נעים, הרי ילדים זה ברכה, ואחר היא שיתפה אותי שביתה ובעלה לא יודעים לטפל ולחנך את ילדיהם. מה דעתך על התבטאותה? האם אמרה מתוך תסכול כי מכירה את הסחורה שלה ומדוע ביטאה כל?? תודה .

אני נחשב בחור אינטליגנט וכשרוני, אצל כולם. אבל אני מוצא את עצמי מתקשה כל כך הרבה בדברים הפשוטים. כאשר מאידך אם זה ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה אני מצטיין, אבל בדברים הפשוטים אני תקוע. הרבה פעמים המורה אומר איזה משפט פשוט אני מבין את המילים אבל לא את המשמעות שבהם. בזמן שאני מתייסר חבריי הבינוניים זורמים כרגיל. גם בחיים, זה קורה לי, אתמול עליתי על 'טרמפ' בלילה. שאלתי אותו 'תגיד בלילה צריך לחגור חגורות? הוא הסתכל עלי ככה.. אז מה אני גאון או אוטיסט? [ככה מישהו קורא לי. כי אני הרבה יושב בצד עם עצמי והמחשבות]. לפעמים אני מוטרד מאד [וכמובן מפריע לי] ואני לא מסוגל בכוחות עצמי לזהות ממה זה נגרם לי. אז אני הולך ליועץ שאחראי פה, והוא מיד מסביר לי. מאידך הרבה דברים הוא דוקא מתייעץ איתי. אז מה יש לי??? אני מאד אודה לך שתאירי את עיני מה קורה לי

שלום רב, אחותי בת 27. היא נמצאת במצב בעייתי. היא למדה- עדיין לא סיימה, תואר מאוד קשה. היא התקשתה מאוד בתואר ולכן משכה אותו ל-7 שנים (במקום 3). עד מצב שבו הפסיקו לה את הלימודים. אין לה כל קשרים חברתיים והיא לא מראה סימנים של התעניינות במין השני. יש לה בעיות לצור קשרים עם אנשים מאז שאבי נפטר כשהייתה בת 12. היא מתנהגת בצורה פסיבית- אגרסיבית, מה שגורם לה ללא מעט חיכוכים עם אנשים אחרים. היא הרבה פעמים מתעקשת בכוונה להתריס נגד סביבתה ומשפחתה. היא גרה עם אימא שלי ואינה עובדת וכיום לאחר שהופסקו לימודיה אין לה תוכניות לגבי עצמה ועתידה. מבחינה חיצונית היא מאוד מזניחה את עצמה, הולכת תמיד כפופה ומתלבשת בבגדים מרושלים ומוזנחים. היא סבלה מעודף משקל בעברה ולכן כיום היא מתאמנת באובססיביות גם על חשבון לימודים. אני מאוד אוהבת אותה ורוצה לראות אותה מצליחה בחיים. היא עקשנית בעלת דעות קדומות בנוגע לטיפול פסיכולוגי ואינה מוכנה ללכת לטיפול. איך אפשר לעזור לה? האם טיפול פסיכולוגי הוא הפיתרון? אם כן איך אפשר לשכנע אותה ללכת? תודה רבה, אור

שלום רב אני נוטלת תרופה כבר שנה בשם זיפרקסה.בגלל שעליתי מעט במישקל קיבלתי מרשם לתרופה אחרת בשם סוליאן ,לא הסבירו לי איך לקחת את התרופה.הכוונה האם להוריד את הזיפרקסה לגמרי ומיד לקחת סוליאן או יום כם או יום לא?מה עליי לעשות?

שלום רב, האם כדור רסיטל גורם לכאבי בטן/בקיבה, האם זה תופעת לוואי של הכדור?

שלום עירית אני סובלת מדיכאון קשה שלא עובר, כבר כל כך מיואשת ולא יודעת מה לעשות. אני בטיפול פסיכולוגי כבר כמה חודשים, אחרי שהמטפל הקודם שלי שהיה איתי שש שנים עזב אותי וזה די שבר אותי. שנה לא הייתי בטיפול אבל המשכתי לקחת תרופות נגד דיכאון, שהן עוזרות מעט למתן את הדיכאון (בינתיים לא ניסיתי להתאבד שוב) אבל יש גבול גם למה שהן עושות. אני עושה יוגה, מנסה למצוא טעם לחיים, אבל בתוכי הכל מרגיש מת ושבור. מנסה להעמיד פנים שהכל בסדר, להיפגש עם חברות, ללכת לבקר את המשפחה, להמשיך להיות כמו כולם, אבל בבית בוכה בעיקר, כלום כבר לא מעניין אותי כמו פעם בייחוד הקריאה, פעם הייתי קוראת המון והיום לא מסוגלת לגעת בספר. מרגישה שמאבדת את עצמי ומי שהייתי לאט ל אט ודועכת, גם סובלת מבדידות נוראית כי אין לי בן זוג ומעולם לא היה. מרגישה שאין מה לאהוב בי ושאני רוצה למות. מה עושים כשכבר ניסיתי הכל והטוב ביותר אצלי הוא גרוע? האם ככה אמשיך לחיות..בסבל ובדידות? אולי עדיף לסיים את הכל ולהפסיק את ההצגה המעייפת והסוחטת הזו יום אחרי יום אחרי יום.. אופיר

בוקר טוב, האם פרופ' יובל מקבל פציינטים חדשים?? אם כן, איך ניתן להשיג אותו?

אני לא יודעת למה אני עושה את הדברים האילו זה בדרך כלל קשור ברצון לקנות דברים שאני לא יכולה להשיג כרגע כמו גניבה של תווים לקניית מזון וכ'ו מהי המחלה שיש לי????? בבקשה אני נואשת זה יכול לעלות לי בחיי הנישואין.... או בילדים שלי....

שלום אחותי בת 60, חיה בארה"ב התגרשה לפני כמה שנים ומנהלת עמותה שאמורה לעזור לאנשים במצוקה באזור מגוריה. היא יצאה מהנישואין עם די הרבה כסף ורכוש. עד כאן הכל נראה טוב ויפה, אך לצערי מהלך חייה האחרונים עשתה שגיאות רבות מתוך אהבתה לבני אדם, הכניסה זרים לביתה ולעוד בית שרכשה להשקעה. אפשר לומר שהיא מסבסדת את האנשים האלו (כרגע חיים עוד ששה בביתה). היא מסבסדת הרבה מפעילות העמותה מכיסה הפרטי ונאלצה להוציא הרבה כספים על מנת לשפץ נזקים באחד מבתיה שניזוק ע"י אנשים שהכניסה לביתה. כיום חיים בביתה עוד שישה אנשים , שלא לדבר על חיות נוספות בבעלות האנשים האחרים. בלאגן נוראי כפי שילדיה מתארים לי. כשאחותי היתה בארץ לאחרונה, לקחנו אותה לשיחה (אני ואחותי השניה) והצגנו לה את הבעיתיות בחייה וסגרנו על תוכנית הבראה שבו היא תפנה את האנשים מביתה עד הראשון באוגוסט לכל היותר. כמו כן תסגור את חנות העמותה ותבצע כמה פעולות מסוימות. ההתנהגות של אחותי היא מאד כפייתית ושקרנית כי היא מבינה שחייה לא טובים, אך אין לה את הלב לבצע את האקט הסופי. להוציא את האנשים מהבית עד שלא ימצא להם פתרון סופי לדיור. בינתיים היא נאלצת לנקות אחריהם, לנקות שתן של כלבים לא שלה, לממן נזק שנגרם לה למכונית שדייר אחר נהג. אני ואחותי השניה מאד מוטרדים ממצבה וכבר לא יודעים כיצד לפעול. כל מה שכתבנו בהסכם ביננו כשהיתה בארץ עדיין לא התקיים פסיק אחד. קיבלתי יעוץ מאיזה בת דודה שחושבת שאנו צריכים להתייחס אליה כילדה קטנה ולאיים עליה שהיא לא מוזמנת אלינו לארץ אם היא לא תמלא אחרי ההסכם שסגרה איתנו. אחותי מאד אוהבת לבוא לארץ פעם בשנה והאולטימטום הזה יכול לפגוע בה. קשה לי לתאר אותה מעבר לזה, אך אין ספק שההתנהגות שלה מאד כפייתית. האם יש פתרון? האם אפשר באמת להשתמש באולטימטום כנגדה מבלי שהיא תיפגע יותר מידי. ואולי זה בסדר שהיא תיפגע ?

היחידים שיכולים ללוות אותה הם שלושת ילדיה (שתי בנות בגילאי 30 פלוס ובן בן 27 ). הייתי אפילו מסתכן ואומר שהגרוש שלה הוא האדם המתאים ביותר ללוות אותה, כי הוא הצליח לסבול את השגעונות שלה 30 שנה ולמנוע ממנה לשפוך כספים לכל עבר. הילדים שלה טרודים בחייהם ומאד מאוכזבים ממנה וזאת מכיון שהיא לא ממש ממלאה את תפקידה כסבתא. הבת הגדולה לא מוכנה להביא את ילדיה לביקורים אצל אחותי עקב המצב הזה. הבת האמצעית מתלוננת שהיא לא מפוקסת בזמן הביקורים אצלה ועסוקה בהצלת העולם. הקשרים של אחותי איתי ועם אחותי היו טובים במשך השנים והיא מבינה שיש לה בעיה והיא מבינה שהאנשים צריכים לצאת מביתה, אך העניין מתעכב כי מסיבות שונות שקשורות בכך שהאנשים האלו לא מצאו עדיין פתרון דיור. אחת מהם היא אשה חולת נפש שניסתה גם להתאבד לפני כשנתיים וצריכה להיכנס למוסד מיוחד אך ממתינים . יש עוד אספקטים בתכנית ההבראה שהיא בכלל לא מתייחסת אליהם ואני פוחד שלבסוף היא תהפוך למקרה סעד. לשאלתך, אני חוזר. איני יודע אם יש מישהו שיוכל ללוות אותה. אני יכול לבדוק את העניין הזה.

אחרי הרבה גניבות בבית שלי ,פלאפון , כסף , ידעתי שהבת שלי גנבת , לא רק מבית שלי אלה בכל מקום שהיא הולכת ( בבית דוד , דודה ....) , היא בת 15 , אני דואגת עלייה , מצאתי איתי 5 פליפונים ........... האמת אני לא יודעת איך להתנהג ?? מפחדת לדבר לאביה הוא עצבני ???

פשוט אני חושב ממש ברצינות להתאבד במוצש דיברתי עם בחורה באתר מסוים שיחה מעבר לנורמה דיברנו גם בטלפון והשתדלתי מאוד לא ממש לזרום ודיברתי ממש מעט על דברים לא צנועים אבל בכל זאת היום 4 ימים אחרי אני לא מפסיק לחשוב על מה שאמרתי ומפחד להשוות אותה לבחורה שאכיר המחשבות מאוד מטרידות ומאימות למה גברים מסוימים למשל חבר שלי גרם להפלה והוא חי בשלווה ובשקט ואני רק מדיבור קטן בטלפון נהיה כך דכאוני מה עושים האם זו בעיה יש לציין שאובחנתי כאו סי די האם זה יעבור או שלנצח זה ישאר קרה לי לא פעם אבל הפעם זה כבר כמה ימים יש לציין שהיו לי כבר שיחות יותר מורכבות שנגמרו בלי דכאון

5האם ישנם תרופות חדשות לחולי הסכיזופרניה להכרוניים שבניהם?

אבי אשר לוקה בסכיזופרניה מתגורר יחד עם אמי (אשר חולה גם היא), מצבו קשה יותר משלה (מתאשפז כפעם בשנתיים בשל הדרדרות)- מתנתק לעיתים תכופות יותר מהמציאות, מדבר לעצמו וכ'... אבי רגיל מזה שנים ללכת למסעדה השכונתית, לאחרונה התחלפו הבעלים ואלו טוענים שאבי מבריח משם את הלקוחות. על כן אתמול 3 גברים תפסו אותו ברחוב, נתנו לו מכות נמרצות ואיימו עליו שהם עוד יושיבו אותו בכסא גלגלים. הם יודעים שהוא חולה אך ככל הנראה אינם מבינים את מצבו, אני מזועזעת וחוששת מאד (תלונה במשטרה כנראה לא תועיל ואף תחמיר את התנהגותם)- אולי עדיף לאבי להתגורר בהוסטל? מה ההליכים? איך מתקדמים מכאן? תודה מראש- סיגל

שלום פעם ראשונה שאני פותחת דבר כזה.פתחתי את זה לא מזמן בפני חברה שלי אבל רק עכשיו אני ממש רוצה להתייעץ זה ממש מפריע כבר. אני בת 23 ילדה מאוד יפה! שהייתי ילדה הייתי ביישנית אבל שגדלתי והכרתי את עצמי ובמיוחד בצבא עלה לי הביטחון. השתחררתי מהצבא ועשיתי מועדפת ושסיימתי התפטרתי מהעבודה כדי לעשות פסיכומטרי. אני חייבת למיין שכנראה מהלחץ העור שלי הפך לאקנתי. תמיד היו לי פנים חלקות. שהשתחררתי גם השתחררתי עם חוסר איזון הורמונלי. והרגשתי בדכיאון כל הזמן. אבל עכשיו כרגע אני ממש חסרת ביטחון. אני מרגישה שאני הולכת וצוחקים עליי בפנים. אני לא מבינה למה. מה יש לי לא בסדר? ואני יוצאת עם גברים. והם דווקא מחמיאים לי. אבל שאני בסביבת בנות הן תמיד צוחקות ואני מרגישה שמשהו לא בסדר בפנים שלי ואני מורידה את הראש. ופה זה לא בגלל ביישנות זה בגלל שאני חושבת אולי אני נראית מצחיק? אני חייבת לציין שאני קצת לא מזהה את עצמי. למרות שההורים אומרים שאני נראית אותו דבר. אני לא מרגישה ככה אני בת 23 מרגישה כמו בת 40. אני גם מתעסקת בעצמי הרבה. יכול להיות שזה בגלל שהתפטרתי והייתי הרבה בבית? אני נואשת נמאס לי כבר. אני כמעט חצי שנה ככה. אני יוצאת למקומות אני שומעת בנות צוחקותואני ישר מסתובבת לראות אם זה עליי. אולי אני מדברת בקול חזק מידי.? לא יודעת לא יודעת מה לא בסדר. אולי הכל בסדר וזה בראש? זה ממש פוגע בי. אני חייבת להגיד שגם שבמועדפת היו בנות שהתחברתי אליהן אבל תמיד הן היו מרכלות וכולם יודעים שהן היו צוחקות ומדברות על כולן מאחורי הגב. במיוחד אחת שהייתה צוחקת תמיד תמיד.. ואת שומעת את הצחוק שלה בכל העבודה ואני יודעת על בטוח מאנשים מסויימים שהרבה פעמיים הנושאים היו עליי. יכול להיות שזה מה שגרם לי להרגיש ככה. כי גם ב3 חודשים האחרונים בעבודה בגלל ההתנהגות שלה התחלתי להסתגר שוב. אני לא כזאת הייתי ככה שהייתי ילדה למה זה חוזר? אני מקווה שתוכלי לעזור לי אני אשמח לתשובה

רק חשוב לי לציין, רבים מאיתנו חושבים 'צוחקים עלי' מדברים עלי וכו' בפרט כשאין דימוי עצמי טוב. אז את הנקודה הזאת, תדעי שזה נורמלי, ואל תאשימי את עצמך למה אני עסוקה ב'חושבים עלי'. בסדר?

אני חושבת שחסרה לי פה תשובה מלאה לא? ואני מקווה שאני לא לבד בזה. סשוט יצא לי קצת עור אקנתי בפנים וירד לי הביטחון לאפס בגלל הדבר הזה! פעם הייתי חסרת ביטחון ואז עלה לי הביטחון בטירוף. התגברתי על הביישנות שהייתי ילדה. אבל אחרי הצבא זה חזר רק בגלל עור הפנים, אני יודעת שזה רק בגלל זה ושיחזור לי העור לקדמותו שוב יעלה לי הביטחון. רק שאני שנתיים סובלת מזה ורק שאני מתאפרת זה מוסתר. ועולה לי שוב הביטחון עם האיפור. תודה על ההקשבה:)

שעוסק בתביעות נכים

שלום רב ברצוני לשאול האם מישהו יודע או שמע על המרכז הטיפולי "מצפן". זהו מרכז פרטי עם צוות טיפולי פסיכאטרי ופסיכולוגי. האם יש למישהו המלצות/אזהרות? הסיבה לשאלתי היא שחבר טוב שלי מחו"ל שלח את אימו למרכז הזה בארץ, לטיפול פרטי לאחר שהאשפוזים בארץ המוצא לא הועילו(סכיזופרניה). מאחר והם אינם אזרחים היא לא יכולה פשוט להתאשפז במערכת הציבורית. מאחר ולא מצאתי הרבה מידע בנושא המרכז הזה, אשמח לשמוע את דעותיכם/מה שמעתם וכיוב'. תודה רבה

אני בן 27 ולפני שבוע אובחנית כסובל מאו סידי קיבלתי פלוטין ולצערי אין במלאי ביום חמישי האחרון גלשתי לתומי באינטרנט ולפתע ראיתי תמונה של זוג מתנשק ולפתע קפצה לי בתוך התמונה בדמיון כמובן תמונה של צדיק ומאז כל זוג שאני רואה ברחוב ובטלויזיה אני שוב רואה את הדמות אני מרגיש רגשות אשם איומות מה עושים איך נפתרים מהמחשבה זה פשוט גורם לי לרצות להתאבד

שלום רב, אני מטופלת בכדורים בשם רמרון מזה כמה שנים. לפי כחצי שנה התחילי לו כאבי ראש חזקים פרונטליים. עשיתי את כל הבדיקות כולל סיטי ראש, עיניים, אף אוזן גרון וכן ל הבסיקות הכלליות והכל תקין. שאלי את הרופא אם להפסיק את הרמרון כי אולי הכאבים הם כתוצאה ממצב נפשי. הוא אמר לי להמשיך אז המשכתי. לפני כשבועיים הרגשתי כאב ראש עצום ובד בבד התחיי להזיע זעה קרה, זרמים בגפיים וחולשה איומה. זה נמשך כיומיים אז הופניתי לבי"ח. בבי"ח לא מצאו שום דבר חריג ומסרו שאני בריאה ואין לי כלום. אני ממשיכה עם הרמרון אבל המצב נהיה גרוע יותר כל בוקר אני מרגישה חולשה, זיעה קרה וזרמים בגפיים. הדבר שמרגיע אותי לכמה שעות זה ואבן. אולם זה לא הפתרון. אני יודעת שזה מצב נפשי ואני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה לציין שאני רגישה מאד לכדורים אני מאד רזה והתופעות לוואי של הכדורים מאד משפיעים עלי. איני יודעת איזה כדור לקחת ואיך לטפל במצב. אנא, עזרי לי. אני פשוט מיואשת ולא מסוגלת לתפקד. (אני בת ששים וחמש ואין לי שום מחלות חוץ מאוסטראופוזיס). תודה לך מגי

לגב' עירית וגנר שלום קבלתי את התגובה שלך. הכלתי לרופא לייעוץ וכנראה לא הרופא הנכון. הוא אמר לי להפסיק את התרופה שאני לוקחת "רמרון" ואחרי שהפסקתי המצב היה הרבה יותר חמור. האם אני יכולה לפנות אליך לטיפול? אני גרה בתל-אביב. האם יש אפשרות כזאת? אני כבר ממש לא מתפקדת ואיני יודעת מה לעשות. מצפה לתשובתך המהירה. תודה, מגי

שלום יש לי בעיה של מועקות רבות ועצב,הסיפור שלי הוא כזה אני נשואה+ילדה בת 9 הנני בת 39 ,הזוגיות שלי על הפנים למרות זאת ניסיתי להביא אח לביתי ללא הצלחה ,מזמן רציתי לעזוב את בעלי ולא עשיתי זאת כיוון שאין לי הורים ולא אחים אין לי דירה משלי ולא עבודה מסודרת ,בעלי רוצה לפרק את החבילה וזה מה שפחדתי ממנו תמיד למרות שהיה לי רע. יש לי פחדים בנוגע למצב הכלכלי אני עובדת כרגע כמחליפה ואין לי קביעות וגם משכורת נמוכה בסביבות 2000 ש"ח .אני דואגת לעתיד שלי ושל הבת שלי אני רוצה שלביתי יהיו אחים ואני גם דואגת לגבי גבר בגיל כמעט 40 קשה למצוא מישהו גברים רוצים צעירות אני מרגישה מאוד לבד ,אחה"צ אין לי כ"כ לאן לקחת את הבת שלי אין איזו משפחה קרובה או חברות קרובות אני מרגישה ממש לבד ועצוב. אחד החלומות שלי זה להכיר מהר מישהו להתחתן ולהביא עוד ילד אני רוצה משפחתיות שיהייה שמח לי ולביתי בסך הכל מהפחד שלי פגעתי בעצמי כי אם הייתי עוזבת את בעלי לפני 5 שנים בערך(אנו נשואים 10 שנים) אז היום יכולתי להיות נשואה עם עוד ילדים הייתי אז צעירה יותר בכל זאת 35 זה לא 40. אני מרגישה כל יום מועקות משהו רע מאוד בפנים שאי אפשר להסביר זה יותר ממועקה ממש מפחיד עצוב לי מאוד אני מרגישה שאני צריכה מישהו שיגן עלי שיתן לי חום ואהבה וגם כלכלית אני מאוד פוחדת מה יהייה איתי ,הלוואי ורק טוב.

ועובד ע"פ טיפול התנהגותי דיאלקטי לילדה שלי בת 26 אודה על כל פיסת אינפורמציה.

נערה בת 23 סובלת מגימגום.לא קבוע.אבל כשהגימגום חוזר היא מפסיקה לחיות.לא בקשר עם חברות הפסקה מהעבודה והלימודים.כרגע היא בדיכאון קשה ואפתית.ומביע רצון למות.ומסרבת לטיפול.מה עושים? tnt std,/

אני מסכים עם המילים של עירית "ללמוד לחיות עם הגמגום" אבל בהקשר אחר, ז.א. גם כשהיא תלך לטיפול ותתאמן להעיז ולנסות בדיבור כדי שלבסוף לא תגמגם. אבל דבר בסיסי ילמדו אותה, לא לפחד מגמגום! כשאתה פחות עסוק בלפחד מהדבר אז אתה יכול לשלוט בו! ולכן, לדעתי הדכאון שלה כעת כי היא מאד מפחדת מהגמגום, במובן של 'אני דפוקה' 'אני ביישנית' וכו' ודבר הזה גורם לדכאון, יותר מהגמגום עצמו שאולי גורם להסמקה וכדו'. לכן צריך לחזק את הדימוי העצמי, לפני הטיפול הספציפי בגמגום, וכהורים להרעיף אהבה ומחמאות.

מי מתעסק עם עבודה נתמכת למישהו שלא נמצא במסגרת

בפורום שיקום לנפגעי נפש תוכלי לקבל תשובה.

לפני כמה ימים הייתי בקניון,גנבתי משהו מחנות ונתפסתי. המוכרת החליטה לא להזמין משטרה ורק לקחת ממני פרטים ושוחררנו הביתה, כלכך פחדתי שהיא תתקשר להורים שלי ומהתגובה שלהם, כי אני ילדה טובה, אני לומדת ומשקיעה,ממושמעת ואף פעם לא הסתבכתי עם החוק או משהו דומה. מאז אותו יום אני לא מצליחה לשכוח את המקרה ועולים לי פלשבקים לראש כל הזמן, אני לא מצליחה להירדם בלילות וקשה לי להתנהג נורמלי ליד חברים. אני רוצה לחזור להיות נורמלית. בבקשה תעזרי לי.

אם תוכלי קצת לכוון אותי יותר... אני לא מבינה אם ללכת לטיפול ואם כן אז למי לפנות? פסיכאטר/פסיכולוג\רופא משפחה? האם טיפול תרופתי כזה הוא תלותי-לכל החיים/ממכר? האם זה יפריע לי להתקדם אח''כ לתפקידים חשובים? האם יתכן שאני סובלת מ APD ואם כן איך מאבחנים/מטפלים? תודה רבה

סבתי היתה במוסד לחולי נפש שנים רבות ואימי ברחה לחול עכשיו סבתי נפטרה ואני רואה שהמדינה לקחה חצי מהרכוש לה זה כך?

שלום לך עירית אני מנסה להגדיר לעצמי את מצבי וחשבתי שאולי תוכלי לכוון אותי לאן ואם בכלל לפנות. אני כבת 38 נשואה + 5 ילדים האמת שלא רצינו כ''כ הרבה אבל יש לי בעיות בריאות שלא אפשרו לי ליטול גלולות והילדים באו עם התקנים... כיום אני עובדת קשה כי בעלי לא מרויח הרבה ואני מצליחה מאד בעבודתי. בעלי מעריך מאד ועוזר הרבה עם הילדים. הבעיה שבגללה אני פונה היא שאני כבר שנה או יותר(הזיכרון שלי ממש קצר)אני ממש פקעת עצבים. זה מתבטא בצעקות והתפרצויות על הילדים ועל בעלי.שום דבר לא מוצא חן בעייני אני מחפשת כל הזמן אשמים ומבקרת הכל באופן חולני. אין לי כח בבית כמעט לכלום ואני מרבה לחלום. אם מישהוא מטריד את מנוחתי אני מאד קצרה ולא נחמדה. גם כשאני מחליטה לעשות STOP ולהתנחמד, להחמיא וכ''ד -אני ממש לא מצליחה וזה עובר מהר מאד למשפטים חסרי סבלנות (וחסרי תרבות) בוא נומר שבעלי מתמודד עם זה אך כואב לי מאד על הילדים אני מרגישה שאני ממש קוטלת אותם-יש לי 2 בנות מתבגרות ואני רואה בעינהן את הפגיעה וההתרסקות כשאני מדברת אליהן. הבת הקטנה שואלת כל הזמן אם אני אוהבת אותה\אם אני כועסת עליה. אני משליטה סדר ומשמעת בצעקות ובפקודות (כמו בצבא) קשה לי מאד לאהוב!!! אני מרגישה שאני אוהבת רק את עצמי. אין לי קשר רגשי עמוק לאיש- גם לא להורי אותם אני מבקרת כהרגלי. האמת שיש עוד הרבה מה לכתוב אך אני לא רוצה להלאות. אם תוכלי לעזור לי והגיד אם יש פיתרון ובאיזה תחום- אודה מאד

אם תוכלי קצת לכוון אותי יותר... אני לא מבינה אם ללכת לטיפול ואם כן אז למי לפנות? פסיכאטר/פסיכולוג\רופא משפחה? האם טיפול תרופתי כזה הוא תלותי-לכל החיים/ממכר? האם זה יפריע לי להתקדם אח''כ לתפקידים חשובים? האם יתכן שאני סובלת מ APD ואם כן איך מאבחנים/מטפלים? תודה רבה

שלום, יש לי בעיה שאני מרגישה את עצמי מאוד בלתי מאורגנת, זה גם בעבודתי כמזכירה, וגם בביתי בעבודות הבית ובתחביבי, איך והאם ניתן לעבוד על נושא זה באופן כל שהוא לשיפור ותיקון המצב? תודה תמרה