חששות

מאז שנודע לי - ביום רביעי השבוע שאני ככל הנראה בהריון נראה לי שלקיתי בהלם קל- אני לא תיכננתי את זה ואני ובן זוגי אהבנו לחיות כזוג ולא הזדקקנו לתוספת הזו- הדבר הראשון שעבר לי בראש היתה הפלה אך מאחר ואני מתקרבת לגיל 30 ה"מאיים" ונשואה זה נראה לנו פינוק לדחות את זה עוד מאחר וזה קרה- גם הצורך לחכות עד השבוע השביעי כדי לערוך הפלה נראה לי מוגזם- (הייתי בטוחה שבשלבים המוקדמים זה כולה לקחת כדור ולסיים עם זה- אך מסתבר שזה לא כל כך פשוט) בכל מקרה הבעיה העיקרית היא שאף פעם לא ממש השתוקקתי להיות אמא- לא חשבתי על זה נקודה. מצד שני לא הייתי רוצה- אם אני ממשיכה בהריון להעביר לעובר את כל החרדות והמצוקות שלי- איך מתגברים על הפחד, ומשלימים עם העובדה שבעוד 9-8 חודשים אהיה אמא? נראה כי כל העולם מאושר עם ההריון הזה חוץ ממני

הריון שהוא לא מתוכנן הוא אכן הלם אני בטח לא יכולה לומר לך מה לעשות איתו ואיך תרגישי אני יכולה לספר לך על חוית ההורות שלי: שוב דבר שעשיתי לפני הולדת קסם לא שווה למה שיש לי כיום כשהוא פה! אושר הכי גדול בעולם לא הבנתי את זה עד שהפכתי לאמא... אבל כן רציתי להיות אמא, מאוד מאוד מאוד...... את לא רוצה, לא מוכנה ולכן זה לא זהה ויחד עם זה שמעתי כבר על רבות שלא תכננו ולאט לאט נקשרו לעובר ואח"כ לילד והיו מאושרות מאוד. עם החרדות של איך תהיי אמא ואיך תעברי את ההריון תתמודדי אחרי שתשלימי עם השאלה מה אני עושה ממשיכה עם ההריון או לא. ילד זאת אחריות לכל החיים, החיים משתנים לגמרי!!! אין דרך חזרה את מוכנה לזה? כי אם לא, לדעתי זה עוול לכם ובעיקר לילד. מה שלא תחליטי שיהיה בהצלחה תמיד כאן איה