חרדת לידה

שמי רויטל ולפני כמעט ארבע שנים עברתי לידה קשה במיוחד בבית חולים שאגב הגעתי אליו בטעות. הכל החל בשבוע ארבעים ואחת שהיה חשש למים עכורים, הופנתי לבית החולים ששיך מין הסתם לק. חולים כללית לבקורת. הם לא היו ממש החלטיים והחילטו להשאיר אותי לכל מקרה אצליהם (גם בגלל השבוע שההיתי בו).מפה לשם למחרת קמתי בבוקר יום שני עם צירים שנמשכו כל היום ועלו בהדרגה... בערב היתה לי ירידת מים הפקק יצא ואמרו לי "את בכיוון", כל הלילה מהשעה שבע בערב שירדו המים אני בכיוון... עם צירים בלתי פוסקים שרק מי שחוותה צירים יודעת מה אני רוצה, בקיצור הצירים נמשכו גם למחרת ואין פתיחה, כשלבסוף אחר הצהרים יום שלישי התחילה הפתיחה, כמובן הגיעה האפידורל ושוב נתקעה הלידה, בסוף מסתבר שהתינוק תקוע בתעלת צוואר הרחם משום שאני צרה לטענתם ולא ניתן להוציאו, ניסו להפוך אותי, רגלים למעלה, למטה כל דרך אפשרית אך לשווא.החדירו לי כמיות נוראיות של אפידורל, גופי נכנס לווברציות נוראיות, ולאורך כל הלידה כולם אדישים... חוץ מבעלי המסכן שחווה יחד איתי טראומה נוראית, בקיצור ביום שלישי בשעה אחת בלילה,(אני כבר 48 שעות )בחדר לידה החליטו על וואקום לי כבר לא היה מה לגיד על שום דבר רציתי רק שהתינוק ייצא ומהר, בינתיים האפידורל פג, ובלי בושה נתנו לסטז'רית להכניס לי את הואקום שהיה מברזל אגב לא כמו היום. לאחר כמה ניסיונות וחוסר הצלחה לקח הרופא את הוואקום והחדיר לי אותו עם חתך נוראיח עד פי הטבעת , תחורים בגודל של הר, כאבים שרק אלוהים עדי. בסוף התינוק נולד במצוקה נשמתית לא זכיתי לראות וגם לא לשמוע אותו כי הוא בלי דופק , בטיל רצו לעשות לו הנשמה ולהחזיר אותו לחיים, אותי בינתיים תופרים ולא טורחים להודיע לי מה קרה,למזלי הרב בסופו של דבר אחרי שגמרו להוציא לי את השלייה ולתפור אותי עד פי הטבעת הראו לי את התינוק ואמרו שהכל בסדר.........וכך נגמר לו מסע היסורים הנוראי , והתחיל השיקום שחבל להתחיל ולספר סליחה על אורך הסיפור פשוט.......(נ.ב מה זה תומכת, ומה זה עיסוי פירנאום??.?

רויטל שלום רב.חבל מאוד שלא עברת תיחקור של חווית הלידה ע"י גורם מוסמך לכך.עדיין זה לא מאוחר.בנוסף לכך אולי כדאי שתשקלי לקחת מיילדת אישית בלידה ע"מ שתעזור לך לעבור חווית לידה מתקנת. בתל השומר קיים שרות כזה ניתן לפנות למועדון יולדות שי"בא.מאחלת לך לידה קלה ובטוחה.

אני בשבוע 39 ושלושה ימים - בעלי כבר כמה ימים שבקושי אוכל ושותה ,הוא חלש ואין לו חשק לצאת מהבית והוא דיבר איתי וציין כי הוא בחרדות מהמצב הבטחוני(לחימה בצפון למרות שאנו בכלל מהדרום- אולי מילואים אני כבר לא יודעת) וגם שהוא בחרדה מהלידה. אתמול דיברנו על הנושא ואחרי כמה דקות הוא התלונן על לחץ ודופק מהיר וכאשר הלכנו לבית החולים הכל היה כבר בסדר. השאלה שלי היא איך אני מתמודדת איתו ועוזרת לו? להזכיר את העניין של ההריון והלידה כדרך להתמודדות עם העניין או שלא לדבר על זה אין לי כבר מושג איך לגשת לזה ואני בסוף ההריון וגם לי כבר קשה להתמודד(חום, עייפות , כבדות -כל התופעות למינהם שקיימים בסוף הריון). האם זה יעבור לו לאחר הלידה או שיש צורך בטיפול? אודה לכם אם תוכלו להחזיר לי תשובה במייל שרשמתי. אבקש לציין שזאת הפעם הראשונה שבעלי מגיב ככה אף פעם לא היו לו לחצים נפשיים כאלה תודה מראש, אביבית