היי שוב רותם

מה שלומך יקירתי..איך עברה לך השבת..? אני בת 29 וההתקפים באו גם לי באמצא החיים מבלי שוב סיבה ממשית-מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא..הייתי ילדה נורמלית לחלוטין ולא עברתי טראומות מיוחדות - לפחות לא משהו שאני זוכרת.. איך נגמלת מהסרוקסט - בהדרגה או בבת אחת...?אני נגמלתי בהדרגה וזה גם היה מסובך - היו רגעים שחשבתי שאני משתגעת או רוצה לרצוח מישהו.. גם אני מרגישה הרבה פעמים שאני חרדה מהחרדה עצמה או מהפחד שוב לקבל התקף..זה טוב שאנחנו מודעות לזה אבל לא תמיד זה עוזר זה נורא קשה לצאת מהמחשבות הרעות האלה..נכון..? כן לבעלים שלנו קשה וגם בעלי אדם נפלא והרבה פעמים הוא עוזר לי.. קראתי ספר על השיטה הקוגנטיבית שמטפלת החרדות - זה קצת עזר ונתן לי דרכים להתמודד עם החרדה כשהיא מגיעה.. אני לא לוקחת כרגע טיפול תרופתי ויש לי חרדות אבל אני רוצה לנסות להימנע מהטיפול כמה שאני אחזיק..אני מחכה ל 21.06 - תהיה לי בדיקת דם ואז אדע אם ההחזרה הראשונה הצליחה..ואם יש הריון..אני רוצה שיהיה ומתה מפחד מזה - אוף איזה תסכול. תחזיקי לי אצבעות..ותכתבי. שבוע טוב.. קרן.

קודם כל אני מאחלת לך מאוד שתהיי בהריון למרות החרדות כי את צריכה את זה לדעתי בדיוק כמוני מה גם ששמעתי בהמון מקומות שלידה לפעמים גורמת לשינוי כימי במוח שגורם לחרדות להעלם לחלוטין והריי כדאי שנודה שהכול זה כימיה מהמוח קרן , אז אולי זה יתן לך תקווה כי בי זה הפיח המון תקווה .חוץ מזה אני בטוחה שכשיהיה לנו תינוקות נהיה עסוקות כול כך בהם שהחרדה תקבל מקום משני ולא מרכזי בחיינו כמו היום ולכן אני דיי אופטימית . את הסרוקסט הורדתי מאוד בעדינות אבל זה היה קשה היו לי מיחושים בכול הגוף ,גליי חום וכאבים בראש ולא יכולתי לפתןח עניים יומיים וזה היה קשה מאוד אבל זה אחריי . שתדעי לך שאני נכנסתי להריון ממש בטעות וכשהבטן החלה לצמוח הייתי חרדה רק מהמראה שלה כי פתאום הבנתי שזה קורה (תביני באיזה רמות) אבל היום אני חושבת לפעמים על הילד שבדרך ויש בי אושר מסוים , אני כדיי לעזור לעצמי הסתובבתי המון בחנויות לדבריי תינוקות וזה עשה לי טוב ... הלואי ואת בהריון כי את תצליחי את תראי שאת חזקה ומסוגלת אני בטוחה בזה ... ותכתבי לי מחכה לך רותם