הפלה נדחית שבוע 8 הריון ראשון
דיון מתוך פורום חרדות מהריון ולידה - תמיכה
אחרי טיפולים בגיל 36 נקלטתי להריון ראשון כיחידנית. באולטרסאונד לא היה דופק בשבוע 8 וקיבלתי ציטוטק לפליטת תוכן ההריון. כמה ימים שאני רק בוכה ולא נרגעת, מרגישה שזה באשמתי כי יש לי CPTSD עם דיסוציאציות, פלאשבקים , התקפי פאניקה אבל למעשה אני חיה עם זה שנים, נמצאת בסל שיקום, מקפידה על טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי צמוד. בכל זאת מרגישה אשמה שהסטרס שלי גרם להפלה וזה מעציב אותי ממש. מרגישה שנכשלתי כאמא לעתיד לשמור על העובר היקר שלי
אביגיל יקרה. קשה כשהריון עוצר, במיוחד כשנקלט אחרי מאמץ וטיפולים, ומתמודדים עם אובדנו לבד. נראה שאת עושה המון כדי לייצר תשתית טובה של אימהות, ומאוד אחראית באופן בו את מתנהלת. תחושות אשמה הן חלק מאוד שכיח ממצבי אבדן כאלה, גם כשאין שום אשמה. אולי זה חלק אוניברסלי ובלתי נמנע מתחושת אימהות ואחריות כלפי. אבל כשזה מתגבר לעוצמות שמנהלות, זה באמת מענה. יש לך את המרחבים הטיפוליים לייצב את זה. נראה שאת שמה את עצמך במבחן מסוגלות הורית חמור, ונוקב מאוד. חמלה היא חלק חשוב, קודם כל באימהות שלך כלפי עצמך. את מתארת אובדן כואב, שעדיין טרי. תני לעצמך זמן. ואוויר. הצליח לקרות פעם אחת, יכול לקרות שוב. ובתקווה שיתייצב. בברכה, ד"ר אורית ברגמן.
מנהל פורום חרדות מהריון ולידה - תמיכה
