חרדה מלהיות אמא לבת

אני יודעת, זה אולי נשמע משונה או לא טוב, במיוחד שדומה (מסיבות שאינן ברורות לי) שרובן המכריע של הנשים בהריון מייחלות לבת דווקא וחלקן אף מאוכזבות משנודע להן שזה בן... ובכל זאת, זו הבעיה שלי. זהו הריוני השני. בראשון (עם בן) פרחתי והייתי מאושרת. ההריון הנוכחי, עם בת, קשה לי בצורה בלתי רגילה, הן פיזית והן נפשית. אינני יכולה להשתחרר מיחסי הטראומטיים עם אמא שלי ומצוקתי וחרדותי רק הולכות וגוברות משההריון מתקרב אל סופו. אני דווקא נמצאת בטיפול פסיכולוגי, אבל יחד עם זאת אשמח לקבל פידבקים מאחרות שהיו להן חששות דומים, מאמהות לבנות ומכל מי שיכולה אולי לעזור... תודה...

מורין, את שונה מאמא שלך, ובוודאי יש לך לקחים מהיחסים אתה. הבת שלך איננה את, כך שבהחלט יכולה להיות מערכת יחסים אחרת לחלוטין בין שתיכן. אני מאמינה שאת עובדת עם הפסיכולוגית על הנושא (כמה זמן את כבר בטיפול אתה) ואם את עדיין חרדה, כדאי אולי לעבוד ביתר אינטנסיביות. אבל מה שבעצם חשוב הוא איזה יחסים את תפתחי אתה. אם את יודעת להגדיר מה ביחסך עם אמך "לא עובד" יכול להיות שמראש תוכלי לעשות משהו חדש. הכי חשוב, זה לקבל את בתך באהבה ללא תנאי. בהצלחה צביה רן מטפלת הוליסטית

גם אני בת לאמא עם יחסים מורכבים ולא בריאים. ואני רוצה רק בנים. יחד עם זה אחותי שגדלה באותו הבית עם יחסים מורכבים ולא בריאים פחדה בידיוק כמוך מאותם הדברים. יש לה בת שנייה והיא מאושרת נורא ממנה. היא אומרת שהיא פוחדת אבל טוענת שיש את הכייף עם הבת . נכון הבת עוד קטנטונת אבל לדעתי אנחנו כל כך למדנו מה לא לעשות שאין הרבה סיכוי שתחזרי על אותם דפוסים עם ביתך...

תודה על התגובות. עזרתן ועודדתן אותי מאד...

מורין היקרה אני אם לבת בכורה, ובן שני. אני כל הזמן מרגישה ביחסים המיוחדים שלי מול בתי, זה הרבה יותר מורכב מאשר עם בני אבל זו הזדמנות מדהימה לשנות את עצמי ולתקן דברים. אני לא חושבת שיש מקום יותר אמיתי מאשר מול הילדים שלך להרבות אהבה, ולהשכיח דברים קשים. זה מאוד טוב שאת מודעת לזה שזו יכולה להיות בעיה ואת מתעסקת בזה, יש הרבה פחות סיכויים שתעשי טעויות נוראיות כשאת מודעת. בהצלחה ולידה קלה כרמל