חששות..

שלום, אני בת 26 ונישאתי לפני כחודשיים לבחור מקסים איתו אני יוצאת כבר כמעט 10 שנים. שנינו סטודנטים ועובדים יומיים בשבוע. כרגע אנחנו גרים בדירת 2 חדרים קטנה (חדר שינה וסלון - שבתוכו מטבח של מטר) של ההורים שלו. אז נכון לעכשיו אנחנו מסודרים. אני כבן אדם מאד חששתי ממושג ה"חתונה".. זה נראה לי כתיק שממש גדול עלי. אני בקושי מסתדרת עם הלימודים-עבודה-בן זוג אז עכשיו גם לנהל בית?! העדפתי לגור ביחד עם הבן זוגד אך בגלל ההורים זה לא הסתדר אז התחתנתי והנה אני כאן. עכשיו החשש שלי גדל.. אני בת 26 ללא עבודה מסודרת (אני עובדת בערבים במשרת סטודנט), בינתיים השעון הביולוגי דופק, הבית קטן מידי לגידול ילדים ובכלל אני חושבת שאני מאד חוששת להביא ילדים במצב כזה שאני עדיין לא יכולה לדאוג ב100% לעצמי מבחינה פיננסית. מה גם שאני מאד חוששת מהאחריות הגדולה שכרוכה בגידול ילד. בכלליות אני חולה על ילדים וחושבת שהם באמת אושר אני אני מאד חוששת להכנס לזה ולאבד את העצמאות שיש לי. מה גם שאני עם גלולות כבר קרוב ל9 שנים ללא הפסקה. הכל כל כך מפחיד וגדול עלי.. שאני לא אוכל לספק לילד שלי את מה שהוא רוצה מבחינה כלכלית ופוחדת גם להשפיע עליו (בבטן) עם החרדות שלי בעניין. זה נורא מרתיע אותי לקחת משכנתא עם משכורת של סטודנטים. בעלי מאדש רוצה ילד .. אך שנינו מסכימים שאנחנו לא במצב של להביא ילד עכשיו.. יש לנו עוד שנה ללמוד ועוד שנה להתאפס מבחינה כלכלית.. ואני מסכימה איתו לחלוטין אבל.. זה מה שאומר שאהיה בת 28.. ומפחידים אותי כל הסזיפורים על זה שכשדוחים ילד הרבה זמן .. בסוף.. כשרוצים ילד.. יש בעיות.. מה לעשות?!

ילדתי את קסם בגיל 29 כמעט...... הריון ראשון אחרי 3 חודשי נישואין מה שאומר שנישאתי מאוחר גם אבל סיימתי ללמוד 4 שנים התמקמנו בדירה היינו מוכנים לזה ילד זאת אחריות החיים שלי השתנו לגמרי!! לא רואה את עצמי גם לומדת איתו או עושה משהו כי זה לא פשוט (מעריצה את מי שיכולה) אני חושבת שאם יש אפשרות לדחות בשנה ו28 זה לא נורא אז לכו על זה בלי לחץ כי אחרת לא תעמדו בהתחייבויות של הלימודים וכד') 28 זה לא גיל נוראי להביא ילד בריא ומתוק לעולם!! בהצלחה