אני חייבת לשאול משהו...

אני לא אספר את הסיפור שלי, כי זה יכול להיות ארוך... רק רציתי לשאול: מתי מגיע שלב שבו לא ניתן להרפא מהפרעות אכילה (בולימיה, במקרה שלי) באופן עצמאי? אחרי מספר גדול של חודשים אני עדיין מנסה לשכנע את עצמי שאני יכולה לבד...

שיר יקרה, אומרים ש"אין דבר העומד בפני הרצון" אך זה לא פשוט. למה לעבור את הדרך הקשה הזאת לבד? יש מקרים בהן בנות מצליחות להחלים בכוחות עצמן אך בד"כ נדרש טיפול מקצועי. חבל לקחת את הסיכון הזה לדעתי. טיפול יכול לחזק אותך, לתת לך כלים ולעזור לך לצעוד במסלול הנכון להחלמה. כתבת שכבר מספר רב של חודשים את משכנעת את עצמך שתצליחי לבד. בפועל זה לא קרה. הבולימיה עדיין כאן, איתך. לא הגיע הזמן לפנות לטיפול? זו לא בושה לקבל עזרה. ככל שהזמן עובר המצב רק עשוי להתדרדר ואז גם הטיפול עשוי להיות מורכב יותר (אפילו אשפוז). אני מציעה לך לפנות לרופא המשפחה על מנת שיפנה אותך לטיפול ועל מנת שיבדוק את מצבך הבריאותי כרגע. שימרי על עצמך!

לרוב הבנות שנכנסות לשם ובמיוחד עם עברו כמה חודשים חשוב לקבל איזהשהוא חיזוק מבחוץ לאישיותם, מישהו שיחזק את הבטחון העצמי שלהם, יעלה להם את הבטחון ויחזק את הנושא של לאהוב את עצמך כמו שאתה ולקבל את עצמך כמו שאתה. ולכן צריך הכוונה מקצועית ממישהו שמתמחה בתחום הפרעות האכילה. אל תתני לדברים לעבור ככה ואל תעברי לסדר היום, קבלי טיפול מקצועי כל עוד המצב לא גרוע כי זה מתדרדר מהר מאוד כמו כדור שלג ולכן אסור לחכות כי אחר כך באמת באמת קשה לצאת משם.