ככה זה מרגיש

אורלי יקרה ניסית לפרסם זאת באתר שלך:http://www.yourmirror.org/story.html, אך לצערי לא הצלחתי אשמח אם תוכלי לעשות זאת בשבילי שימי: אני יושבת כאן לבד... מנסה להיפטר מקול הזה שצווח לי במוח הוא צועק כל הזמן ואני מנסה שלא להקשיב אבל הוא שם, הוא שם לא נותן לי מנוח גם שאת אומרת לעצמך קומי תחייכי צאי מהבית הוא משתלט ואומר לך .... אין לך למה לצאת עדיף לך להישאר בבית. פעם המראה הייתה החברה הכי טובה שלך, נהנית להסתכל עליה אבל היום... היום היא האויב הכי גדול שלך את כ"כ נרתעת ממנה וכשאת כבר עומדת לידה כי חייב את מביטה ונחנקת את לא מאמינה איך נעשית כל-כך מכוערת ועינייך מתמלאת בדמעות.. והמרירות לא עוברת. ואף אחד אף אחד לא מבין כולם חושבים שאת מחפשת רחמים אז את מחייכת מנסה להעביר לא להקשיב אבל בתוך תוכך הצער מקיף אותך הוא משתלט עלייך ואת הבחורה שכולם יעידו על שמחת חייה כבר לא מאושרת מחפשת את הלבד, את השקט מסתגרת בחדר ולעולם לא רוצה לצאת ממנו כי שם בחוץ את מביטה בכולן ומקנאה למה את לא נראית כמוה למה את הפכת להיות גוש שומן ענקי, את לא מבינה את זה קשה לך להאמין.........................

שימי היי מתוקה אל תדאגי אני אדאג שזה יופיע באתר שלי. מבטיחה תוך כמה ימים זה יהיה שם. מדהים מה שכתבת וכלכך אמיתי ונכון. שלך מחבקת ומחזקת. אורלי

אורלי יקרה תודה לך שעדכנת את מה שכתבתי ממש מרגש לראות זאת. אני קוראת את זה ואני עצובה, אני עצובה לחשוב שהדברים הללו נכתבו מהלב, נכתבו בשעת עצב בשעה שאני צועקת ואף אחד, אף אחד לא מקשיב מסרבים להאמין ולקבל אותי כמו שאני, כמה חבל שאני לבד..........!!!!!!!!! זה כל-כך עצוב שהדבר היחיד שאת מבקשת זה הקשבה וגם את זה אין לך...