על הסכנות שיש באישפוז.. חשוב לקרוא!!!

היה לי סופשבוע מוזר לפני יומיים הייתי בחתונה באילת היו לי יומיים מרתקים כייף אדיר עם חבר יקר ומשפחה אהובה באמת נפלא כך רצתה השעה עולם קטן בחתונה פגשתי מישהי שהנחתה את קבוצת פסיכודרמה כשהייתי מאושפזת בתל השומר הייתי בשוק הרגשתי נבוכה אני 25 קילו יותר ממה שהייתי בתל השומר אבל מה פצצה אמיתית חייכתי וחייכתי והייתי מאושרת אמיתית כשראיתי אותה הייתי באמצע לגימה של יין טוב כמעט נחנקתי... משהו בחיוך שלי משך את תשומת ליבה.. אולי נראה מוכר משהו לטעמה היא כמובן לא זיהתה אותי שכן שמיים וארץ מאיך שאני נראית היום לאותו זמן שהייתי מאושפזת בעלת רעמת שיער שופעת גוף שרירי ומוצק ונשי עד מאוד לעומת זיכרון של ראש מגולח משקל גוף שנידף ברוח צנומה רזה ונעלמת ביותר ללא רוח חיים .. זיכרון מלפני שלוש שנים אח"כ התלבטתי אם לגשת אליה או לא סיפרתי לחברי היקר ואמרתי לו שזה פדיחה רצינית בשבילי אני חושבת שאפילו התביישתי אבל אין מה להשוות אני מאוד חזקה היום.. והבושה לא גברה עלי.. ניגשתי אליה והצגתי את עצמי אני חושבת שהיא לא זכרה אפילו שאמרה שכן וזה לא הפליא אותי כי באמת נראיתי רחוק מלהיות אדם בתקופה ההיא הייתי אדם נבול למדי היא חייכה ואמרה לי כל הכבוד ואני אמרתי לה תודה אבל לא בגלל שהיא עזרה לי אלא בגלל הטראומה שזימנו לי החיים להבין שאני לעולם לא יתאשפז גם אם אני ישקול 10 קילו ושהיא לקחה חלק רציני בטראומה הזאת ולמה.... המשכתי להינות רקדתי ורקדתי ואכלתי והיה שם אוכל נפלא .. אנשים שאני אוהבת אילת שהיא מדהימה בעיני נוף מדהים פשוט תענוג מתמשך אתמול לקראת כניסת השבת הגעתי לתל אביב ובערב התחלתי להרהר בכל מה שהיה מה שכבר הרבה זמן לא קרה לי התחלתי להיזכר בכל מה שקרה ואני חושבת שזה היה אסון יומן אישפוז.. ביתן 69 תל השומר.. היחידה להפרעות אכילה בוגרות... 18/8/2001 חודש אחרי שמלאו לי 25 יום ראשון האחות מקבלת אותי בודקת לי את התיק לבדוק שאין לי משלשלים או כל אמצעי אחר לשימוש התאבדותי סדר היום מתחיל .. וכך עוברים להם חודש וחצי של אשפווז שהיו אמורים להימשך 5 חודשים אוכל ואוכל ואוכל ודיבורים ודיבורים תחרות מי יותר רזה מי מהר יותר הולכת למות מי יותר מוצלחת... דיכאון .. צחוק בלתי נשלט מצבי רוח מוזרים כמו מאניה פעם צוחקת פעם בוכה יום רביעי יום השקילה חזייה ותחתונים מתן שתן לפני כל שקילה ליווי צמוד לשירותים לבדוק שאת לא שותה שכביכול תרמי שעלית במשקל השקילה מגיעה כולן נכנסות אחת אחת בתורה מי שרזתה 'בטעות' חגיגת המאה מי ששמנה באר של דמעות הרזה .. הפיוטית והמוצלחת גורמת לך להרגיש שאת לא שווה כי את עולה במשקל לפי תפריט שמוביל לקראת משקל הייעד.. והיא בניגוד אליך הצליחה לרמות את כולם .. את עצמה בעיקר אח"כ הישיבה הישיבה של הצוות אחת אחת בתורה נכנסת וכשאומרים לך שהשתן שלך מהול זה אומר שאת צריכה לאכול יותר כי חסר לך עוד משקל בגלל יתר הנוזלים שיש לך בגוף ואת לא יודעת איך להתמודד עם זה את רוצה לברוח ומעל הכל את מרגישה ששום דבר ממה שקורה לא מוביל לריפוי את חושבת שאת מתקדמת וכל הזמן אומרים לך שאת לא בסדר והעונש הגדול הוא לאכול כי את עדיין לא באמת מסוגלת להכיל.. לילה אמורים לישון אחת הבנות במרץ מעיפה כריות ומתחילה בכפיפות בטן לא רואים אותה זה כמו שני מקלות עם קפיץ באמצע נשברים ומתכופפים באיזשהו שלב זרקתי עליה כרית .. התפוצצתי מצחוק וכולן אחרי.. בד"כ כשאני צוחקת במצבים האלה בא לי לבכות רק שהצחוק נשמע לי יותר מרומם מהבכי עצמו באחת הארוחות אני רואה את אחת הבנות מחביאה כדורים .. והיא כל כך סובלת .. היא חושבת שהיא תלך להקיא ואחכ היא תיקח את הכדורים אבל תפסו אותה והיא קיבלה השגחה מסביב לשעון בהשגחה בין כל ארוחה .. אי אפשר להיכנס לשירותים לבד נכנסים יחד איתך אי אפשר להקיא בקושי אפשר לעשות פיפי שלא נדבר על לחרבן.. בפסיכודרמה אחת הבנות בחרה אותי כסימולציה לחברה שהייתה לה והתאבדה ושאני הייתי אמורה לגלם אותה ושהיא אמורה להוציא עלי את כל העצבים איך העזתי להתאבד לה ובין שתינו יש כרית והיא מתחילה לבעוט בכרית ולבעוט בחוזקה איך העזתי להתאבד לה ואני רציתי לצרוח ולהגיד לה תעופי ממני מה את רוצה ממני למען השם לא יכולתי לסבול את הבעיטות ועומצת הכאב שלה רציתי להיעלם ולמות התפללתי שזה יפסיק.. המכות רק הכרית הפרידה ביני לבינה אבל האנרגיה חדרה והגשימה את אותה חווייה כאילו אני הייתי החברה שהתאבדה .. והייתי חייבת להיות חזקה בשבילה כדי שהיא תוכל כביכול לרפא את התחושה הנבגדת שהחברה הותירה בה יום רביעי בערב אני מציירת עוברים על עץ .. אחת הסייעות ניגשת אלי ואומרת לי "אני רואה שקשה לך" חשכו עיני ידעתי שמחר הולך לקרות משהו בעיקבות ההערה שלה גב מיטרני ניגשה אלי ואמרה לי מהיום הצוות החליט לתת לך כדורים אני כמובן סירבתי ואז היה תנאי ברור מאוד שאם אני לא לוקחת כדורים אני עפה וכך היה לא רציתי לעוף כי רציתי להחלים וזאת הייתה המטרה שלי על אף הכאב שחשתי במסגרת הנוראית הזאת.. לקחתי את הכדור אחרי הארוחה בהשגחה מלאה שאני לא עושה קונצים ללא מינון הדרגתי לחץ הדם שלי ירד אפשר להגיד שהייתי בעלפון מוחלט אחרי הכדור הזה הראש שלי היה כבד ואני נבהלתי .. פחדתי נורא הרגשתי נבגדת הצלחתי לאכול לא הקאתי עליתי במשקל בשביל מה כדורים?? רק בגלל שאני עצובה איך אפשר שלא?? מה לא נורמאלי בזה ?? אחרי התופעות הקשות שעוררו הכדור החלטתי שאני לא לוקחת הערב את הכדור מיטרני אמרה לי שהתופעות האלה שכיחות ושזה בסדר אני יכולה להמשיך לקחת ואין מה לדאוג אני אמרתי ולא רק אני כל מי שטיפל בי שזאת שערורייה שבגלל הדבר הזה לא מאפשרים לי לקבל טיפול ראוי וככה יצאתי מהאישפוז כברכת שלום כולם טרחו להגיד לי שאני עוד יחזור לכאן ושאני עושה טעות חמורה איזה אנשים אלוהים ישמור אחרי שיצאתי מהאישפוז ירדתי במשקל והדיכאון היה עצום האכזבה מהצוות ומהמוסד הזה הייתה עצומה פחדתי מאנשים ורק אחרי שנתיים וחצי התחלתי להתאושש מהמפלה בזכות הרופאים שלי והחברים הנפלאים שיש לי ובזכות הכוחות שלי שאין לי מושג מאיפה יש לי אותם לתשומת ליבכם אישפוז יכול להיות בהחלט הדרך שלכם אל הקבר אפשר למנוע את זה ולא חסרות שיטות שאפשר באמצעותן לטפל מה אישה אחת מהעבר הזה יכולה לעורר בי ראיתי אותה בס"כ ארבע שעות וכל התקופה הזאת הציפה אותי אתמול עם כאב לא קטן אני מחייכת עכשיו רק רציתי ספר כמה דברים על אישפוז שלא ידעתם... וחבל לזרוע עוד מלח על הפצעים מעבר לעובדה שאף אחד לא ענה לי על השאלה מדוע בנות חוזרות לשם שוב ושוב לסיבוב שני ושלישי אם המסגרת הזאת כל כך אמורה להציל במצבים של אנורקסיה ובולימיה ואכילה כפייתית??? מדוע הן חוזרות?? מדוע הן מתאשפזות שוב ושוב ואינן מסוגלות לחיות את חייהן ולגברת מיטרני שפרשה מהמערכת ... אני מודה לה כי היא חיזקה בי את האמונה שלמי שיש תעודה של תואר והשכלה גבוהה כביכול ובהכרח לא יודע כלום על הפרעות אכילה או על כל דבר אחר אלא אם כן הוא היה שם ורק הוא ידע איך לצאת מזה .. בדיוק כפי שאני רואה יותר ויותר בנות שהיו קורבן של הפרעות אכילה אשר רק הן יודעות את הדרך להחלמה.. כי הן היו שם וחוו את זה על בשרן בלי שום תארים ובלי שום תעודות הקבלה שלהן היא החלמה שלהן ולא הספרים .. ולא כל הקישקושים האחרים אדית מיטרני אני שמחה שיש לי את הפורום הזה להגיד לך שרק אלוהים עושה חשבונות ושאת לא יודעת כלום על הפרעות אכילה .. ושזה פשע להרבה נשמות שהתיימרת להבין ולתת להן מענה של ייעוץ אני לא ישכח את הפעם שנכנסתי לחדרך בתל השומר ואת אמרת לי "אני יכולה לספר לך עכשיו ולהגיד את זה בקול רם כי היא מתה קרן מנש מתה .. גם היא הייתה אנורקסית אבל גם היא אמרה שהיא תצא מזה ..." ואת צחקת וגיחחת לנסות לומר לי שכשאני אומרת שאני יצא מזה אני יהיה בדיוק כמוה וימות בדיוק כמוה ואני שואלת את עצמי איך היעזת לגחך איך היעזת לקבוע שאני ימות מהפרעות אכילה???ולגחך על מי שמתה ממנה???? ואל כל המשתתפים היקרים של הפורום אני מזהירה אתכם כי המערכות האלה שופעות באנשים שמתיימרים לדעת ולא יודעים כלום מניתי לכם הרבה שיטות איך לצאת מזה אישפוז תשמרו לאופציה אחרונה אחרונה אחרונה... רק באמת אי אפשר ללכת .. רק אז.. המון אהבה \ אפשר לנצח את זה הילה

הילה מתוקה! קראתי את זה אתמול בלילה ונעשה לי רע... הייתי חייבת לקרוא את זה שוב עכשיו לפני שאגיב... אין ספק שאת סוחבת על גבך טראומה רצינית עברת חוויות קשות והיום את צריכה לחיות עם כל הזכרונות... אבל את חזקה ומוכיחה לעצמך יום יום מחדש מי ניצח פה... וזה הכי חשוב!! אני רואה שמסגרות של אשפוז רק מחמירות את המצב... אז מה, באמת אין מה לעשות? ואיך הגב' מיטרני העיזה לגחך ולצחוק על מי שמתה מהמחלה? ועוד לקבוע את גורלך מהפה שלה?? זה ממש מזעזע, מה היא - השטן בהתגלמותו?? הילה, את פרופ' גור, הכרת? איך הוא? יש איזה באזזז שלילי עליו... מה קורה שם בתל-השומר יח' מבוגרות? אני צריכה לדעת!! אולי יש מקומות אחרים טובים יותר אבל מצד שני - מה כבר יכול להיות שונה?... זה ממש מייאש לקרוא את זה... אני חושבת שזה תלוי באיכות האנשים שנמצאים שם וברמתם האישית. אני זוכרת שכתבת שבאיכילוב המצב שונה הייתי רוצה שתפרטי יותר. אני שמחה שכתבת את כל זה זה באמת חשוב ואני חושבת שזה גם עזר לך. שיהיה לך שבוע נפלא!! חיבוקים... אלינור.

גם אני התאשפזתי בתקופה שלך בתל השומר רק שאני התאשפזתי בנערות תאריך אישפוז 20.3.01 ושיחרור 21.11.01 כן אלו היו 8 חודשי אישפוז שונים לגמרי אבל שינו את חיי. קראתי את כל מה שכתבת על האישפוז שלך לא כל כך שונה משלי רק שאני בסופו של דבר רואה דברים אחרת. רשמת שצריך להזהר מאישפוז- יש כאלו שזה מה שמציל אותם! איני מכירה את המחלקה של הבוגרות וגם איני מתיימרת להכיר... מספיק נמצאת בירפ"א(יחידה בח"א) שנמצאת ממש ליד המחלקה ורק רואה אותה וזה מפחיד אותי.... אבל בכל זאת אני אינני נגד אישפוז, ואפילו ממליצה על כך... לא יודעת על מקומות אחרים אבל יודעת על המחלקה בה אני הייתי. זוכרת את היום הראשון, מוקפת ב-16 בנות שרובן אנורקסיות ורזות עד כדי נגיעה במוות. זוכרת את הימי שקילה שהיו ביום שני, לתת שתן, לראות אם את מהולה או לא, להשקל עם תחתון וחזיה לקוות שירדת, ואיכשהו באמת "עבדת עליהם" לצאת מהחדר שקילה, לפעמים שמחה מאוד ולפעמים בוכה וצורחת ועושה בעיות עד כדי שמקבלת זריקת הרגעה, מחכה לישיבה נכנסת כמה שיותר ראשונה כי מצפה לראות מה יקרה או שיש כאלו שמחכות לסוף כי חושבות שהצוות יתעייף עד אז, מקבלת את הבשורות, כרגיל אני ב-24 או משהו בסגנון כדי למנוע הקאות... זה אומר בקושי מתקלחת כי נמאס מהמדריכות ובקושי יכולה להכנס לשירותים. זוכרת שגם אני הגיע היום בו התחלתי לקחת כדורים, בשבילי זה היה מקום נוראי, פחדתי להתמכר שנאתי את התחושה הלא אמיתית הזו. והנה מוצאת את עצמי רושמת על אותו מקום בו את רשמת אבל בכל זאת רואה דברים אחרת. את לעולם אינך לבד שם תמיד יש שם מישהו שיהיה לצידך יהיה שם מישהו שיקשיב 24 שעות ביממה, יש שם בנות שחלקן עושות תחרות אבל בסוף הם החברות הכי טובות שלך ועוזרות לך בטוב וברע. יש שם מטפלים מדהימים שיודעים את העבודה שלהם, אני למזלי זכיתי להיות מטופלת ע"י אחד המטפלים הטובים ביותר, מנהל המחלקה. נכון את לומדת להכיר את עצמך אולי טיפה יותר מדי, אבל רק כך את יכולה להתמודד עם העבר ועם מי שאת באמת כדי להיות מסוגלת להמשיך הלאה ולהשאיר את ההפרעת אכילה מאחורה. הם נותנים לך איזושהי מסגרת לחיים שלך, לא עם כל הבנות קל לא עם כולן מסתדרים אבל לא באנו לשם כדי לעשות כיף חיים ולא באנו כדי לקום כל יום עם חיוך על הפנים וללכת לישון עם אותו חיוך בלילה, הגענו לשם לטפל בעצמנו בכל מחיר,ף וגם שנשברים לשם כך הצוות נמצא שם. אני אישית חושבת שפשוט לא הייתי מוכנה שם להחלמה אולי לא היית בטוחה ב-100% מה את רוצה. לא מתיימרת לנתח למה הרגשת ככה ובטוחה שהכאב היה עצום ובטוחה שהטראומה שנשארה אצלך עמוק היא אכן טראומה כואבת. אבל זה לא נכון לקום ולומר על גבי דפי הפורום "לתשומת ליבכם אישפוז יכול להיות בהחלט הדרך שלכם אל הקבר אפשר למנוע את זה ולא חסרות שיטות שאפשר באמצעותן לטפל" נכון יש מקומות יותר טובים ופחות ולכל מחלקה יש את התקופה היותר טובה שלה ופחות, ויש את הימים הקשים והימים הקשים פחות, ומהפרעת אכילה לא נרפאים גל לא על ידי אישפוז, אישפוז נותן את הכלים באופו אינטנסיבי להתמודד עם הקשיים בחוץ אישפוז מראה דרך חיים אחרת תוך טיפול רפואי ונשפי אינטנסיבי כי זה מה שהכי נכון. אני אכן מאלו שימליצו על אישפוז, אני חושבת שלעומת מה שרשמת אותי האישפוז הציל מחיי גיהנום עם הפרעת אכילה במצב חמור ביותר, נכון לא מתיימרת לומר שהנני בריאה לחלוטין אבל לוקח זמן, ומתמודדים, האישפוז החזיר אותי באיזשהו מובן לקו החיים, ומקווה שיגיע היום שאוכל לחזור גם למקום טוב יותר בקו הבריאות. אל תשללי ישר משהו שאולי לא היה טוב עבורך זה בסדר לספר על הניסיון אבל לא לזלזל במערת של האישפוז יש בנות שיקראו אותך כאן ועכשיו יחשבו כמה אישפוז הוא נוראי כמה צריך להמנע ממנו בכל מחיר ויכול להיות שזה בדיוק מה שיכול להציל אותן ואני מכירה לא מעט בנות שהאישפוז נתן להן אבן דרך לתחילת החיים האמיתיים!

לסיילנס היקרה אני ועוד איך ירשום על כל מה שהיה באישפוז הזה כי זאת הייתה שערוריה לכל הדעות ומי שמתכוון להתאשפז שידע שזה יכול להיות אסון אני לא פוסלת אפשרות שזה יכול להיות אחרת אבל היו יותר מידי מקרים מזעזעים שאני יודעת עליהם באופן אישי ולא טופלו כראוי ואף אחד לא פוצח פה! דבר שני אני היחידה במחלקה שהייתה מאה אחוז מוכנה להחלים וגם דיברו על זה .. עשיתי הכל כדי לצאת מזה אבל הכל.. אנשים שמכירים אותי יכולים להעיד על זה .. מה שאני עשיתי זה היה ברמה של להפוך עולמות ואני לגמרי היום מחוץ לזה וזה הכוח שלי! כך שהדיבורים האלה לא עובדים לכיוון שלי.. שכביכול לא הייתי מוכנה להחלמה.. אי אפשר להתעלם ממה שהיה והיום יש לי פה לדבר ואם אשפוז היה עובד אז תעני על השאלה מדוע את עדיין סובלת מהפרעות אכילה?? ואת יקרה לי ואינני מנסה להתקיף אותך אבל אני רוצה שתעני לי בכנות על השאלה הזאת אם המסגרת הזאת הייתה כל כך משהו משהו אבל זה לא סותר את העובדה שעדיין יש לך הפרעות אכילה תקני אותי אם אני טועה ועוד משהו אני שמחה שאת מספרת שהיה לך טוב במסגרת הזאת .. אבל יש הרבה מאוד שהמסגרת הזאת הייתה להם מסוייטת לגמרי.. זאת לא דעה זאת עובדה!!!! ותמיד יש ויש אבל צריך לדבר על הכל ולספר על הכל ובתור אחת שמגלה אחריות רבה בייעוץ לבנות ומפנה אותן לגורמים השונים אני רוצה שהן יקבלו את הטיפול הטוב ביותר אני לא יודעת כמה שנים את במחלה אבל אני הייתי בחרא הזה 16 שנה ותאמיני לי שבעתי מכל ריפוי אפשרי ומכל שיטה אפשרית .. אני יכולה לכתוב ספר רק על הדבר הזה .. על הנבזות שיש במערכות ועל המלאכים שיש שמתגלים אחת לכמה זמן ועוד משהו האבסורד הכי גדול הוא שמיטרני עשתה הכל כדי למצוא חן בעיני .. אבל כל מה שהיא הייתה עסוקה בו הוא להראות לי מאיפה משתין הדג במקום ללכת לקראתי ובאמת לנסות להבין מה מסתתר מאחורי הדבר הזה שנקרא הילה אוריאל .. היא אפילו לא נסתה היא רק דאגה להראות לי שהיא יודעת והיא הייתה מאוד נחמדה והיא עשתה את זה בדיפלומטיות מדהימה אבל היא פשילה בגדול ולמיטרני יש שם מאוד גדול .. אין מצב שידברו עליה רע אבל במחלקה שאני הייתי מאושפזת בה הרבה זעקו וקיבלו סטירה וראיתי את זה במו עיני ואף אחד לא דיבר אני מעיזה היום כי אני חזקה ואני לא מוכנה לשתוק על זה ואם מישהו מתאשפז שיידע שהוא חייב לקחת אחריות על חיו ושרק הוא יידע באמת איך לצאת מזה ורק עזרה חיצונית באמת יכולה לסייע כי המוכנות בסופו של דבר צריכה להיות שלך ושל כל אחד אחר .. אי אפשר להחליט בשבילך שאת נרפאת עכשיו אם את לא מוכנה לזה ועובדה שזה לא עובד! גם האנורקסיות וגם אני הייתי כזאת עושות הכל כדי למות עושות הכל כדי לא לאכול רק מי שבאמת רוצה לחיות עוברת את זה אם לא חבל על הזמן וראיתי את זה בעיניים שלי חסר רק ארבע שנים כדי שזה יהיה 20 שנה לפזם שיש לי בהפרעות אכילה ועם כל מה שראיתי בהתמודדות הזאת אפשר לנצח את זה ובפורום הזה אני מונה רק אך ורק שיטות שאני מאמינה בהן יש פורומים אחרים שאני לא לוקחת חלק בהם סביר להניח שיותר מדברים על השיטות הקונבנציונליות אבל הפורום הזה זה לא המקום כי אני מנהלת אותו אני מסכימה שאת לא חייבת להסכים אבל אני לא מוכנה לשתף יותר אי פעם פעולה עם משהו שלא עבד אצלי ולא רק זה שאפילו ייצר אצלי נזק!!! ואני מקווה שהמסר ברור ולך אלינור היקרה יש מצבים שנכון חייבים אישפוז אין מה לעשות לפעמים מתגלה במערכת הזאת מלאך אחד שאפשר לסמוך עליו לפעמים לא ולא הייתי בונה על זה מה שכן איכילוב שונה כי זה לא אישפוז את באה לשם כי את רוצה את באה לשם כי זה הבחירה שלך אף אחד לא אומר לך תקחי כדור אל תקחי אומרים לך מה את אמורה לעשות יש מענה פסיכולוגי פסיכיאטרי ודיאטני כאחד פלוס קבוצת תמיכה מעולה הבחירה בידיים שלך ואת אדון לעצמך ולכן זה עובד כי אם את רוצה להחלים יש לך את החופש לעשות את זה בדרך שלך מה שלא קורה באישפוז ומעבר לכל השיטות האלטרנטיביות שמניתי לך שבהחלט יכולות למלא חלל עצום שאפילו אשפוז לא יכול למלא כי בשורה התחתונה הפרעות אכילה זה הכחשה עצמית ואם עובדים ומזינים את המקום הזה בהכרח צוברים הרבה כוח ויכולת בחירה ושליטה לא אמרתי שזה קל!!! זה למידה וזה אחריות וזה נכונות וזה כוונה וזה אמונה וזה מעל הכל רצון אני מברכת את שתיכן ואת כל מי שקורה בשלווה פנימית שהלוואי אמן לא תגיעו למצב הנתעב הזה שלעיתים אין ברירה וחייבים להתאשפז שלא תגיעו לזה כי אפשר לעצור את זה עוד משהו... הרבה פעמים אשפוז הופך להיות מסע של רחמים עצמיים מטפלים בי אני חסר אונים אלוהים .. כמה אני מסכן וזה יקירי מקום של חולשה רחוק מלהיות מקום של כוח ושליטה וזה לא ברמה של טוב או רע אבל אני יודעת שזה רק מעצים את החולי כי ככה זה מטפחים יותר ויותר את תחושת הקורבנות ואם האנשים שם אחד אחד ויודעים לקחת את זה למקום של צמיחה וגדילה הלוואי אני רק יעודד את זה אבל אני לא מבטיחה לאף אחד שיש מקום כזה שהוא כזה אפילו בעשרים אחוז המון אהבה ערב טוב הילה וזה ההבדל

ווואאוו מפחידדד אני אמורה מחר להיתאשפז האים משאירים בכח?