קשה...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום אורלי... אני כותבת לך שוב.. מאוד נוח לי לשוחח איתך אני מרגישה שאת מאוד מבינה ומזדהה איתי. בבית אף אחד, אף אחד לא מבין את מה שאני עוברת... החלטתי לספר להורים שלי מה אני מרגישה ומה עובר עליי עד עכשיו הסתרתי את זה והם בתחושה שהכל בסדר.. סיפרתי לאבא שאני מפחדת לאוכל, שאני שונאת את עצמי, שאני לא יכולה להסתכל במראה ולהגיד כמו כולם וואי איזה יפה אני, כי אני לא חושבת ככה, אמרתי לו,אבא אני חושבת שאני מכוערת, אני חושבת שאני שמנה, אני מפחדת לאכול, אני מפחדת להשמין יותר ממה שאני,אז אני לא אוכלת אני שותה, שותה כדי לשבוע... אני יודעת שזה לא הגיוני, אני יודעת שזה לא בסדר, אבל משום מה אני מרגישה שאני חיה כדי לרצות אחרים, כל היום אני במרדף מתמיד אחרי הדעות של כולם מה יגידו, מה חושבים עלי?,,, למה זה בכלל אמור לעניין אותי??!! אבל, זה כן מעניין. עוד דבר קשה לי לאכול בסביבת אנשים אני מרגישה מאויימת, אני מרגישה שמסתכלים עליי כמה אני אוכלת ואז ישר אני שבעה, לא בא לי יותר לאכול.... אבא היה המום.. אמר לי .. איך את יכולה להרגיש ככה, יש לך הכל את לומדת את מקבל הכל את יפה תסתכלי על עצמך את לא רואה?? ואז התעצבנתי,,, אמרתי לו את אבא שלי אתה יכול להגיד שאני מכוערת??? אף אבא בעולם לא יגיד על הבת שלו שהיא מכוערת?!! תקשיבי לי אני באמת חושב שאת יפה וזה לא רק אני זה כולם אבל לא אכפת לי אני לא חושבת ככה אני לא חושבת שאני יפה אני לא אוהבת את עצמי. אז מה עשיתי בזה רציתי תמיכה..בסוף יצא שציערתי את אבא שלי, יצא שכולם בבית חושבים שאני חולת נפש איך הם מכנים אותי "נדפק לה השכל". שום תמיכה שום הבנה כרגע אני הכבשה השחורה של הבית (ידעתי למה הסתרתי את זה!!) נמאס לי כבר לבכות!! מתי העיניים שלי יתייבשו מהדמעות?? מתי החיוך ישוב לפניי? ולא חיוך רגעי!!!חיוך אמיתי תמידי!! אני רוצה להוסיף עוד משהו קטן----> יצאתי עם בחור תקופה של חודשיים בחודשיים האלה הוא גרם לי להרגיש שאני הכי יפה בעולם,, קצת פקפקתי בזה אבל זאת הייתה תחושה נהדרת, למה אני צריכה להרגיש יפה רק בעזרת גבר שיגיד לי זאת?... מה לא בסדר??
שימי יקרה מה שלא בסדר זה הנפש. אם את לא אוהבת את עצמך ולא מרגישה טוב עם עצמך גם אם יגידו לך השכם וערב שאת יפה ומדהימה אבל את בתוכך לא מרגישה ככה זה לא יעזור. זה יכנס מצד אחד ויצא מן הצד האחר. זו בדיוק הבעיה של האנורקסיות מרביתן חכמות ויפות ופרפקציוניסטיות ורוצות כל הזמן לרצות את כולם אך הן לא מרצות את עצמן. האני שלהם נבלע ופתאום הם לא מוצאות את מקומם האני שלהם הולך לאיבוד. את צריכה להגיד להורים שאת מרגישה שאת במצוקה נפשית ובלחצים נוראיים ושאת רוצה קצת עזרה ושיחות. את חייבת ללכת למישהי מקצועית לשיחות שתלמד אותך להתמודד עם הפחדים שקיימים בתוכך, שתלמד אותך לאהוב את עצמך מחדש ולרצות את עצמך ולקבל את עצמך כמו שאת, את חייבת שיחות לרפא את הנפש ואז כשהנפש תהיה בריאה גם כל האלמנטים של הפחד לאכול ייעלם מאליו את תראי. זה תהליך וזה מדהים כמה שזה נכון. אבל את חייבת חייבת לבקש ולקבל את העזרה. לא עשית כאב לב לאבא רק הפתעת אותו משום מקום, אנחנו ההורים לא מבינים למה הילדים שלנו שאנחנו כה אוהבים מרגישים ככה פתאום, מרגישים לא אהובים , לא יפים למרות שבמציאות הם יפים וחכמים. קשה למישהו מהצד להבין אך היום עם הנסיון שלי ושל מה שעברתי עם הבת שלי אני יודעת כמה צריכים להיות קשובים לילדים וכמה חשוב הקטע הנפשי, לרפא את הנפש ואז הכל יסתדר.אל תתייאשי הכל יהיה בסדר. תראי שדברים יסתדרו.
