בולימיה והריון
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום, אני בת 26 וסובלת מבולימיה כ-5 שנים. אני כל פעם מקבלת החלטה להפסיק אבל אז שוב הדחף לאכול בכמויות גדולות בלי הכרה תוקף אותי ואני מייד מקיאה לאחר מכן, לפעמים זה קורה מס' פעמים בשבוע ולפעמים עובר חודש בלי.. אני אמנם לא שמנה אבל העיסוק במשקל מטריד אותי ברמה היומיומית ואני לא מצליחה להיות מרוצה מעצמי..ולפעמים אני אפילו מרעיבה את עצמי ומתחילה צום כדי לרדת במשקל.. אני יודעת שאני פוגעת בגוף שלי ומאוד רוצה להפסיק עם זה, אף אחד מהקרובים לי לא יודע וכך גם בעלי, אני ממש מתביישת אם מישהו יגלה כי סה"כ אני בחורה מאוד חכמה וזה ממש לא אופייני לי כל המצב.. בתקופה האחרונה הרצון להפסיק גבר בשל העובדה כי אנחנו מנסים להיכנס להריון, לפני חודשיים עברתי הפלה לאחר שלעובר לא היה דופק ואני מנסה לשכנע אותי שלא אני הסיבה אלא באמת כמו שהרופא אמר זה קורה הרבה..אבל בכל זאת האם ייתכן קשר? ואיך אני יכולה להתמודד עם המצב מבלי הצורך להיחשף? או להיחשף כמה שפחות? אודה לך על כל העצות האפשריות...ומקווה לטוב
היי שירה, לשאלתך בדבר היתכנות הקשר בין האירועים - ברור שייתכן וקיים קשר בין הבולמיה שלך להפלה, למרות שהפלות קורות תדיר בהריונות ראשונים גם בלי קשר להפרעות-אכילה. אבל דבר אחד בטוח: הפרעת-אכילה פוגעת בגוף והורסת אותו, נקודה. אני חושבת שאם את רוצה להביא ילד לעולם - את חייבת לפנות לטיפול עוד לפני הכניסה להריון, גם כדי להיות בריאה וללדת ילד בריא, וגם כדי להיות אמא בריאה וחזקה בשבילו, ובחיים. את סובלת מבולמיה ואל תטעי לחשוב שהיא תעבור לך כשתהיי בהריון עקב הדאגה לעובר, משום שאם לא תטפלי בזה - סביר להניח שהיא אף תתחזק עקב החרדה מהעלייה במשקל וההשמנה הצפויות במהלך ההריון. כך לפחות אומרות הסטטיסטיקות. הטיפול הניתן במרפאות להפרעות אכילה הוא דיסקרטי ומחוייב לחיסיון רפואי ככל טיפול רפואי אחר, ואת לא חייבת לגלות דבר לאיש מסביבתך הקרובה אם אינך חפצה בכך. ולענייני החוכמה - זה ידוע שדווקא החכמות והאינטליגנטיות יותר לוקות בהפרעות אכילה. אבל לצערי יש בעובדה זו כדי להתחפר במקום לא טוב, אז אל תמהרי "להתבשם" בה כ"כ. להיפך - כדאי שתפני לטיפול בהקדם האפשרי כדי להשתחרר מן המצב המעיק הזה ולהמשיך בחיים תקינים.
לפעמים האמת כואבת אבל אין ברירה וחייבים לשמוע אותה...ואכן בחודשים האחרונים מאז ההפלה לא הצלחנו להיכנס להריון וכפי שאתן אומרות סביר מאוד שיש קשר וחשוב לי מאוד לטפל קודם כל בעצמי ולהפסיק עם הנזק הזה שאני גורמת לעצמי גם רפואית וגם נפשית... איך אני פונה למטפלים בנושא? או מרפאות להפרעות אכילה דיסקרטיות כפי שציינתם?
לפעמים האמת כואבת אבל אין ברירה וחייבים לשמוע אותה...ואכן בחודשים האחרונים מאז ההפלה לא הצלחנו להיכנס להריון וכפי שאתן אומרות סביר מאוד שיש קשר וחשוב לי מאוד לטפל קודם כל בעצמי ולהפסיק עם הנזק הזה שאני גורמת לעצמי גם רפואית וגם נפשית... איך אני פונה למטפלים בנושא? או מרפאות להפרעות אכילה דיסקרטיות כפי שציינתם?
שירה יקרה, אין ספק שיש קשר בין ההפלה לקטע של הבולמיה וההקאות. אנחנו פוגעות בגוף שלנו ולכל דבר יש השלכה לעתיד. הנזק הוא לא תמיד הפיך. בגלל שהגוף לא בריא וחזק מספיק יש בהחלט אפשרות שבגלל זה הפלת אך זו לא בהכרח הסיבה כי לרוב הנשים באחד ההריונות יש הפלה. אני חושבת כמו סדנס כי בכדי להביא ילד לעולם צריך לחשוב על ההשלכות שיש לעניין ואת חייבת קודם כל להיות חזקה ובריאה נפשית. את חייבת לקבל טיפול, להתמודד עם הפחדים וללמוד לאהוב את עצמך מחדש ורק אז באמת באמת לצאת לחיים האמיתיים ולהביא ילד לעולם. ילד זו אחריות וקודם כל לפני שאנחנו לוקחים אחריות כה כבדה אנחנו צריכים להיות אחראים לעצמנו. ישנם מטפלים נהדרים שאליהם את יכולה לפנות וכמובן שהטיפול הוא דיסקרט ומחייב סודיות בין רופא לפציינט או בין מטפל לחולה. אל תזניחי חבל. ילד זה דבר מדהים. זה יצירה נפלאה של החיים.
