הגיע הזמן להיפרד...

בחודשיים הקרובים לא אהיה כאן בגלל אשפוז. זו הייתה החלטה לא פשוטה אך לבסוף הבנתי שאין מכך מנוס. עושה רושם שמבחינתי זהו הפתרון היחיד במאבק ארוך שנים באנורקסיה בפרט ובהפרעות אכילה אחרות בכלל. לעיתים צריך לדעת לקחת אחריות על מעשינו, לדעת לבקש עזרה ולעשות כל דבר שיוכל להוציא אותנו מאותו מקום לא בריא תחת צילן של הפרעות האכילה. ברצוני לנצל את ההזדמנות ולחזק את ידו/ידה של כל אחד ואחת מכם. ברור לי שמדובר במאבק לא פשוט. אני מאחלת לכולכם הצלחה. מי ייתן שתשכילו למצוא את האפיק הטיפולי שיתאים לכם, שתראו את האור בקצה המנהרה ושתלכו בעקבותיו. לדעתי כולכם מיטיבים להבין שמדובר במחלה שמצריכה טיפול הולם. אישית ניסיתי לעשות זאת לבד אך מאמציי עלו בתוהו. אפשר להדחיק את הבעיה, ניתן להתעסק בשקרים ובהסתרה אך חבל לבזבז על כך אנרגיות. הדבר הנכון ביותר הוא למצוא פתרון למצב, לבקש עזרה. וגם אם אופציה טיפולית אחת נמצאת לא מתאימה אין שום סיבה להתייאש. אסור להיכנע. יש להמשיך הלאה ולמצוא מסגרת מתאימה. לסיום אני רוצה להודות לאורלי, להילה ולכל מי שעוזר ונעזר במסגרת הפורום. הפורום הזה חשוב ועזר ללא מעט אנשים והוא ממשיך להתקיים הודות לכל אחד ואחת מכם. להתראות...

יקירה, אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך בריאות. זו החלטה אמיצה, נבונה ונכונה, וכולי תקווה שתמצאי את הטיפול המשולב באשפוז כיעיל וכמוכיח את עצמו. אכן, תמיד צריך לקבל אחריות על מעשינו שלנו וללמוד ולהבין כיצד מנתבים את האנרגיות לכיוונים חיוביים ולצעדים בונים לעתיד. מי יתן ולא ירחק היום בו תחיי את חייך חופשיה מצלן ומעולן הכבד של הפרעת/ות האכילה. זה מגיע לך. שאי ברכה ובהצלחה!

כל הכבוד מתוקה, אני קוראת את מה שכתבת ודמעות עומדות לי בעיניים. זה מחזיר אותי 4 שנים אחורה כשבתי החליטה שהיא מתאשפזת כי נמאס לה להדחיק וכי היא רוצה לצאת מזה. כל הכבוד לך על ההחלטה. את אמיצה ואני גאה בך. זה לא קל לקבל את ההחלטה במחלה הזו וגם הדרך החוצה לא קלה אך יותר קשה זה אם לא מטפלים בבעיה ומדחיקים. גאה בך מאוד ומקווה שבאמת באמת תצאי מזה. אין לי ספק שלמרות הקשיים את תצליחי, כי לפי איך שהספקתי להכירך בפורום את מדהימה.שולחת לך המון חיזוקים ואהבה. אורלי

חשיפת רגשות אישיים קבל עם ועדה איננה משימה של מה בכך עבור אדם נחבא אל הכלים ככותב שורות אלו. יתרה מזאת, קצרה היריעה מלפרט במסגרת מצומצמת זו את כל המעלות הטמונות בתשובותיה של "?". ובכל זאת, על קצה המזלג: "?" נתנה בתשובותיה לפונות מענה נפלא בשני אספקטים חשובים מאוד: בכל הנוגע לפן המקצועי "?" הפגינה ידע רב ובקיאות עצומה. בכל הנוגע לפן הנפשי, "?" השכילה בתשובותיה לתת תמיכה נפשית, סיוע ועידוד לכל פונה ופונה. הפורום שיווע לתשובות כמו אלו של "?" כאדמה חרוכה המשוועת למים חיים. צר לי על היעדרותה הצפויה. אני מקווה בכל ליבי שהאשפוז יביאה לכדי ניצחון על האנורקסיה, לכך שהיא תכה את המחלה שוק על ירך ותשאירה בחזקת נחלת העבר, זיכרון מעורפל ותו לא שאין בינו ובין המציאות דבר וחצי דבר. אני מקווה שהיא תשוב לפורום בריאה וחזקה נפשית ופיזית מהר ככל האפשר ותמשיך להעניק את תשובותיה המקצועיות, המהירות, החכמות והאדיבות. ומוטב שעה אחת קודם... ולך, "?", אומר רק: חזקי ואמצי! חיבוק וירטואלי ענק, אוהב ועוטף מכל עומק הלב.