שיתוף

שלום. אין לי עם מי לדבר על הדברים האלה אז אני מקווה שכאן יהיה מי שיקשיב. התחלתי בהרעבה עצמית מתוך מחשבה שאני לא רוצה להמשיך לחיות. התחלתי לקחת טיפול תרופתי נגד דכאון והשבוע הגעתי לדיאטנית מומחית להפרעות אכילה. המשקל שלי עדיין תקין ואני מקיאה מעט פחות מבעבר. הדיאטנית נתנה לי בתור התחלה תפריט של 730 קל' וגם בו אני לא מצליחה לעמוד. ליתר דיוק לא רוצה להאכיל את עצמי. שואלת את עצמי האם יש טעם בכלל ללכת אליה שוב- אין לי עדיין רצון של ממש לחזור לאכול תקין.

שלום לך, לא ציינת בת כמה את וכמה זמן את שרויה במצב של "לא רוצה לחיות יותר", אבל את חייבת בדחיפות האפשרית לטפל בדכאון שלך, משום שאת מצויה כעת במדרון חלקלק וזדוני עד מאד. זה מצוין שהתחלת טיפול תרופתי, אך במקביל לו את חייבת לשלב טיפול פסיכותראפי שיעזור לך לברר את הגורמים הנפשיים לרצון שלך לחדול ולהשתחרר מהם. חשוב שתדעי שהתחושה הקשה המלווה אותך לא תחלוף מאליה, ואם את מוסיפה עליה הרעבה - היא תעמיק עוד יותר. ועוד נקודה חשובה - אם את מקיאה יתכן ונוגדי הדכאון אינם נספגים. אנא קחי זאת בחשבון. אל תתמהמהי, כי ללא עצירת התהליך המסוכן הזה עכשיו מצבך יתדרדר במהירות. בהצלחה!

לא ציינת כמה פרטים חשובים: לא כתבת מהו גילך, מהו משקלך ביחס לגובהך. כמו כן כתבת שאת מקיאה פחות מבעבר, אך לא ציינת באיזו תדירות. בכל מקרה תפריט שמבוסס על מכסה קלורית של 730 קלוריות הוא דל ביותר ואינו בו כדי לספק את צרכי הגוף, קל וחומר אם את טוענת שגם בו אינך מצליחה לעמוד. מי נתן לך את התרופות נוגדות הדיכאון? האם במקביל לטיפול הניתן ע"י הדיאטנית את מקבלת גם טיפול פסיכיאטרי? בשורה התחתונה: "אין דבר העומד בפני הרצון", אומרת הקלישאה החביבה, ולי לא נותר אלא להסכים עם כל מילה. גם אם אין לך כרגע רצון להתגבר על בעיית האכילה, עלייך לעורר רצון זה, שכן אני סמוך ובטוח שהוא קיים עמוק עמוק בקירבך. עלייך רק להוציאו החוצה ולתת לו דרור. או אז, אני בטוח שאותו רצון לחיות חיים נורמליים נטולי הפרעת אכילה, יילך ויתעצם וישחרר אותך מעונשה של זו, בבחינת "עם האוכל בא התיאבון", תרתי משמע...

יונית יקרה עצוב לשמוע מה שאת אמרת, וקודם כל אני מאחלת לך שהמצב ישתנה במהרה, אות חייבת לזכור שהוא יכול להתשנות!!כמה שזה נראה הזוי מאיפה שאת נמצאת עכשיו. בוודאי ובוודאי שארת צריכה לחזור אליה, גם אם זה כרגע בלי רצון,אחר כך כבר יבוא הרצון.תצילי את עצמך קודם פיזית. אחר כך יבוא הזמן לשאול (ואת כמבון לא חייבת לענות פה אם את לא מרגישה בנוח)למה את לא רוצה לחיות ומה כל כך מעציב אותך. אני בטוחה שהתשובות כואבות,אבל שתדעי שההדחקה עוד יותר כואבת. שתיהיה לך שבת שלום ושמחה עד כמה שאפשר

תודה רבה לכם על התגובות.כשקראתי את מה שאני כותבת- אני די נדהמת. ביומיום אני עם פוזת הכל בסדר, אני בשליטה מלאה. אני בת 32 בקרוב , 1.70 מ' ושוקלת כיום 54.3 שזה עדיין בטווח הנורמה. ירדתי 8 קג בחודשיים האחרונים. טיפול אנטידכאוני ניתן לי כמובן עי פסיכיאטרית (למי ששאלה). השאלה האם לא עדיף לחכות שארצה לחזור לאכול באופן תקין? לא נעים לי לגשת אליה ולבזבז את זמנה של הדיאטנית שנראית מקצועית ונחמדה , כי כרגע אני עדיין מרגישה שאני לא רוצה לאכול וחושבת שאין טעם להמשיך ועוד בלה-בלה-בלה בסגנון הזה..דרך אגב אני מאוד מאוד מודעת למה אני חשה כך אך באמת לא רואה כל תקווה שהמצב ישתנה מתישהו. תודה שוב על ההקשבה וההיתחסות. השיתוף מעט מקל עלי.

יונית מתוקה- ברור לך שאת עושה טעות והורסת את חייך במו ידיך אבל אני מבינה שזה כבר לא בשליטה שלך, את חייבת לקבל עזרה וטיפול ולא נראה לי שאת רוצה. חמודה שלי עד שאת לא תחליטי ובאמת באמת תחליטי שאת רוצה לצאת מזה את לא תצאי מזה, גם אם תעלי במשקל ושוב תרדי ושוב תעךי ושוב תרדי לא באמת תצאי מזה אם לא תרצי. את חייבת זאת למען עצמך, החיים לפניך. בלי עזרה זו לא בושה ואפשר לצאת מזה אך שוב זה תלוי בכוח הרצון שלך ורק שלך ולא באף אחד אחר.