לילדה בצרה

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

16/01/2005 | 00:28 | מאת: בננית

עדיין לא יצא לנו לדבר...קראתי תתגובות שלך והייתי חייבת להגיב זה נגע לי ללב...כי מי כמוני מבינה אותך... גם לי יש אבא זבלל שאני לא מדברת איתו שנתיים והוא היה מקלל אותי מרביץ לי ופעם הייתי חלשה ובמשך השנתיים האלו נהייתי חזקה ואני החזרתי לו על הכל אפילו הייתי מרביצה לו בחזרה...מגיע לו... תשמעי לי מי שמתייחס אלייך ככה אפילו שהוא אבא שלך אל תתייחסי אליו לזבלים לא מתייחסים יחס גורר יחס שימי עליו זין למה מי הוא שיהרוס לך תחיים תשמעי לי תתחילי לצאת עם חברות כמה שפחות לראות אותו זה ישפר לך לפחות תמצב רוח אפילו שאני יודעת שתביטחון העצמי לא כי גם אני מרגישה שמנה וכל זה וזה שאת הולכת עכשיו לצום בשביל מה לך כל זה בעצם את מענישה את עצמך...את תרזי והכל ואחרי זה תשמיני את הכל בחזרה זה מה שקרה לי ואז יותר תכנסי לדיכאון תרזי לאט לאט בדיאטה מאוזנת ובטוחה... ואפילו שאני לא מכירה אותך אני מרגישה שאת בנאדם טוב שלא מגיע לו כל הסבל הזה... אני ישמח אם תגיבי תרגישי טוב... בננית...

16/01/2005 | 14:43 | מאת: ילדה בצרה

צודקת! אבל מה לעשות שהמילים יפות אבל מכאן ועד הישום הדרך ארוכה... שמתי לב שהרבה פה הבינו אותי ... יש הורים שלא מגיע להם לגדל משפחה! בכלל אני חושבת שצריך לעשות בדיקות פסיכולוגיות לכל אחד שרוצה ילדים בלי לתת לאנשים לא שפויים להשריץ ילדים ולחפש מה לעשות איתם אחר כך... תשמעי בקשר לאוכל ... כן זה קצת כדי לנקום אבל! הכוונה שלי היא יותר שעכשיו אני לא יצטרך לאכול בשבילו! כדי שהוא ירגיש קצת יותר טוב וקצת פחות רע... כי זה לא מעניין אותי יותר... פעם זה עניין .. רציתי להראות נורמלית בשבילו... אבל זהו! מעכשיו אם לא מתאים לי לאכול אני לא יאכל בטח לא בשביל לרצות אותו..

16/01/2005 | 14:56 | מאת:

תמיד אמרתי את זה.. אבל יש לי תגובה מאוד ארוכה לכתוב לך על זה .. והיא תהיה במעלה הדף כדי שכולם יכנסו לקרוא... איך את היום?? המון אהבה יש שמש.. איזה כייף! :-)

16/01/2005 | 18:46 | מאת: בננית

גם אני חושבת ככה אני רק מדברת אבל אני מאמינה שיום אחד זה לא יהיה רק דיבורים זה יהפוך למציאות...צריך רק להאמין כל אחד צריך להאמין בעצמו לא בונים את זה לא ביום ולא ביומיים זה עניין של זמן אבל אני מאמינה שזה יקרה לי וגם לך ותזכרי יבוא יום (בעזרת השם) וכל זה יהיה מאחורייך ולא תאמיני שאמרת את כל הדברים האלו... ומה לעשות גם אני לא סובלת תמשפחה שלי...צריך להשלים עם זה...לא אנחנו בחרנו את המשפחה הזאתי ותאמיני לי שאין שום משפחה מושלמת אולי לפעמים זה נראה ככה אבל את אףף לא יודעת מה באמת קורה בפנים... ובקשר לאוכל עזבי אותך מאבא שלך תחשבי על עצמך אל תצומי תאכלי אפילו קצת בואי נגיד אפילו פורסת לחם עם משהו קטן וגם תרזי וגם לא תהרגי את עצמך... תרגישי טוב... בננית...:)