לילדה בצרה!
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שבוע טוב, מה שלומך? קראתי את מה שכתבת על המשפחה שלך, ובשיא הרצינות זה ממש נגע ללבי.. היה לי קשה ועצוב לשמוע את זה. המחשב שלי קצת עושה דאווינים ומנהג באיטיות מרובה, אז לא קראתי הרבה מהדברים אחר כך, אבל אני מקווה שאת מרגישה עכשיו טוב יותר. אני בטוחה שכולם אומרים לך את זה, ושאולי את אפילו כבר יודעת את זה, אבל אני מרגישה חובה להגיד את זה. את באמת לא תצליחי לשנות את המשפחה שלך כרגע וגם לא בעוד הרבה שנם, וגם אם פיזית תעזבי אותם ותחליטי שלא אכפת לך מהם, זה יהיה משהו שילווה אותך עוד הרבה שנים, וכל מיני מאורעות בחיים- קטנים, גדולים, עצובים, משמחים יפתחו לך את כל העצבות הזאת מחדש... מכל הלב, אני ממליצה, מבקש'ת , אפילו מתחננת בשבילך שתפתרי את זה עם עצמך. במילה גסה- תטפלי בעצמך. את (זה נכון לגבי כל העולם והדברים שאני אומרת לך מכוונים גם כלפי) צריכה ללמוד איך להתמודד איתם ולהציל את החיים שלך. את מאמינה שהם גרמו לך לכל הסבל הזה, אז את מנסה לגרום לזה שהם יהיו האשמים במה שקורה לך עכשיו ואומרת שאת לא אוכלת בגללם. אני ממש מקווה שזה לא בוטה ופוגע מצידי להגיד את זה, אבל אנחו אחראיות להתנהגות שלנו. כשאנחנו מאשימות אנשים אחרים, אנחנו באופן לא מודע גם אומרות באיזשהוא מקום שאנחנו רוצות שהם יוציאו אותנו מהבוץ הזה. ולפי מה שאת מתארת, את לא ממש בונה עליהם. יכול להיות שאת קוראת את זה ואומרת, איזה שטויות, זה בכלל לא מה שאני חושבת, מאבל תחשבי על זה רגע לעומק על האמירה התת מודעת שזה משדר. תשאלי את עמ=צמך בכנות מלאה. ויכול להיות שעכשיו את לא מסכימה עם זה ותסכימי בעוד כמה שנים. אני מבינה את זה עכשיו רק כמה שנים טובות אחרי... ילדה מתוקה שנמצאת כרגע בתוך צרה... הצרה הזאת היא אמנם אולי לא באשמתך, אבל זו אחריותך! אחריותך לצאת מזה ולחיות בצורה שונה עם המציאות. ואמרתי לך שאני כל כך מתחננת, כי אני יודעת שהתסביך הזה עם משפחה לא נעלם. אני מתה על המשפחה שלי ואני חושבת שהם מקסימים והכל, אבל יש משהו בי שמאד האשים את אמא שלי בכל המצב, ועדיין כשמתעוררים הויכוחים הכי קטנים אני מרגישה לפעמים כאב בעוצמות ממש גבוהות. כי אני עדיין סוחבת את התסביך... את לא תשני אותם, אבל את יכולה לשנות את ההסתכלות והרגשות שלך למצב ולהפוך לקצת יותר חסינה. תעשי את זה למען עצמך כי את שווה את זה! ובשביל הילדים המקסימים שבע"ה יהיו לך! אני מקווה שזה לא היהי פוגע מה שאמרתי. זה לא בא ממקום שיפוטי או מבחוץ, אלא מאהבה ודאגה, ומאחת שהיתה בסרט הזה... שיהיה לך שבוע עם המון דברים טובים, ותזכרי, שזאת לא אשמתך, אבל זו אחריותך! ואפילו שעוד לא כתבתי לך אף פעם, אני מרגישה אליך ברגע זה אהבה רבה!
את באמת חמודה.... אני ממש לא חושבת שזה שטויות מה שאת אומרת.... להפך...יש בזה הרבה.. אבל אני בן אדם נקמן ואני חיבת לנקום במי שפוגע בי וגם בהם אני ינקום ויש לי דרך מושלמת לעשות את זה תאמיני לי זה יקל עליהם... סוף סוף הם יבינו מה הבעיה שלי ולמה אני עושה את מה שאני עושה... פשוט עכשיו כבר לא אכפת לי לא מהם .. לא ממה שיגידו ולא ממה שיחשבו
כשאני הבנתי שזה העניין שהרצון שלי לנקום באבא שלי פוגע בעצם בעצמי .. בכיתי נורא... ואז התחיל השחרור הגדול שלי.. תחשבי על זה.. נראה לי שזה בכלל לא שונה .. אנחנו לא שונות .. אז כולנו מספרות לך בדרכים אחרות ושונות לעשות סליחה .. אני מבקשת שרק תחשבי על זה.. תפנימי את זה עד ליום שתוכלי בפועל לעשות עם זה משהו למען עצמך... המון אהבה אהובה אמיתית.. ותדוה ענקית לשיר... :-)
מתוקה, אני אלצריכה לחזור על דברי הילה.. תחשבי טוב טוב במי את פוגעת. את מי את מענישה ובמי את תאולה את האשמה. ותזכרי שבמי שאת תולה את האשמה, זה כנראה מי שאת מצפה שיציל אותך. בד"כ הורים לא מבינים את השפה העקיפה הזאת. ומעבר לסולחה, את צריכה מישהו או משהו שיעזור לך להתייחס בצורה שונה למה שקורה. כי כמו שכולם אומרים לך ואני יודעת שאת יודעת, אין הרבה סיכויים שתשני את המצב. יש סיכוי גבוה מאד שתשני את עצמך בתוך המצב הזה ואת מה שזה עושה לך. תקשיבי לדברים שלך: לא אכפת לך מהם? אז למה כל כך חשוב לך לנקום בהם וללמד אותם לקח? אני רואה בזה את הרצון הכנה שהם ישתנו, רצון לגיטימי לחלוטין. גם אני עוד סוחבת את הרצון הזה ולאט לאט אני מבינה שהוא בגדר פנטזיה ילדותית. אם באמת תעמידי את עצמך במרכז כל העסק הזה, ורק את עצמך ולא אף אחד אחר, אז בסופו של דבר את תעשי דברים שטובים באמת לך. תחשבי על זה כמה ימים. את תצטרכי להזכיר את זה לעצמך מדי פעם, זו עבודה עצמית לא תמיד קלה. נשמה, שיהיה המון טוב... והמון אהבה. נגעת לי במקום עמוק, וזה נשמע אולי רע, אבל אני מודה לך על זה... הילה מקסימה. תודה על החיזוקים בכל מקום, זה ממש עושה לי טוב.. פתאום הגעתי למסקנה (זאת אומרת, העליתי אותה למודע) שגם בחיזוקים שאני כותבת פה לאנשים אחרים אני לפעמים מתארת את הדרך שאני עברתי. וגם את זאתשאני עדיי עוברת. יום אחד בלי נדר כשיהיה לי זמן וכח , פיזי ונפשי, אולי אני אשכתב את ה'סיפור' שלי... תודה ממש על הכל! שיהיה גם לך שבוע מעולה בע"ה.
