בולימית לשעבר

אני הפסקתי להקיא לפני כמה חודשים אחרי הרבה שנים אבל מרגישה עדיין עצובה לפעמים, מאוד לחוצה ולא מוצאת את עצמי. האם זה בגלל שהפסקתי להקיא כי זה היה ממכר וגרם לי תחושה טובה אחרי ומאז אין לי את עינין האוכל אז משעמם לי ורע לי. מה לעשות?

היי, חן גם אני מגדירה עצמי כבולמית לשעבר. הייתי במצב הזה כארבע שנים ואני "נקייה" כבר מספר חודשים ואין לי שום כוונה או מחשבה לחזור לשם. למדתי לאזן את עצמי מבחינת אוכל. אבל, אני מרגישה בדיוק מה שאת מתארת. לפעמים ישנו עצב או מועקה שמגיעים ממקום שעדיין ריק. זה לא שמשעמם לך, פשוט הגוף שלך היה רגיל לפעולה מסוימת ולתחושת ההקלה שבאה לאחר מכן וכרגע מה שיש לך זו העובדה שאת צריכה להתמודד עם לקבל את מה שאת מכניסה אל פיך ולעכל אותו. זה לא קל ויש רגעים שאת בטח מרגישה לחץ או חרדה כאשר את לא שלמה עם מה שאת מכניסה. רק שתדעי שזה יעבור מתישהו. זה הוא רק אחד מהשלבים בתהליך המדהים הזה. אני מחזיקה לך אצבעות.

חן יקרה, מה שאת עוברת הוא דבר טיבעי לחלוטין ובסופו של דבר התחושה הזאת תעבור לך ויותר מזה תהיה יותר מאושרת אני מציעה לך לפנות לרפואה הקונברציונלית\משלימה שיוכלו לעזור לך בעיניין הנ"ל וכמובן את מוזמנת לכתוב פה כדי לקבל חיזוקים מרחוק! וכמובן את צרכה עכשיו חברים טובים מאוד ומשפחה שיתמכו בך במצב בקשה הזה ותוכלי לעבור את תקופה הזאת בצורה טובה ולא דיכאונית יותר מידיי שלך דניאלה

חן שלום! נורא משמח לקרוא שנגמלת מההקאות. השלב הזה הוא מאוד מאוד משמעותי בדרך ואולי מסמן על בשלות רגשית מסויימת ואולי על דרך שעברת ומאפשרת לך להמשיך ולצמוח הלאה. ההקאות החוזרות ונשנות בבולימיה - כל עוד קיימות יש להן תפקיד מסויים: החזרתיות הטקסית הזו באה למעשה להפחית את רמת החרדה העצומה שנמצאת בפנים, בנפשנו. כלומר, היא משמשת מנגנון הגנה כלשהו כשלמעשה זהו המנגנון היחיד שאנו יודעים או בנמצא אצלינו. כאשר אנו מצליחים להתפטר ממנו, סביר להניח שההצלחה בכך מעידה על כך שהצלחנו כבר למץ לנו כלים רגשיים אחרים, נוספים להתמודדות מול החרדה הגדולה שעלתה במפגשים השונים עם הסביבה, עם העולם שבחוץ. מאחר ונרכשו כבר כישורי חיים יעילים יותר מטקס ההקאה - אנו מוכנים ובשלים לוותר עליה ומוכנים להתמודד מול החוויות שקודם היו מאיימות שרק בתיווכן של ההקאות הצלחנו לטשטש אותן בתודעתנו, לטשטש את עוצמתן, את הכאב והעימות שהן חשפו אותנו אליו. ועתה, ללא הכהיית הרגש שהיה נוצר בעקבות ההקאות, אנו כאילו עומדים חשופים אל מול החוויות הכואבות או המעמתות, או המאיימות לעיתים. לעיתים, ללא ההקאות נוצר מעין ריק כפי שאת מתארת ואנו חשופים יותר למחשבות ולרגשות שמתרוצצות במוחנו. אנו חווים את החרדה, התסכול, הכאב, הקושי וכד' מעולות ונצברות באופן טבעי מחוויות היומיום. בהמשך, יהיה קל יותר באמצעת עזרה - טיפול רגשי להתמודד עם הקשיים ולהמשיך ולרכוש כישורים רגשיים שימשיכו ויורידו באופן טבעי את רמת החרדה. בנוסף ניתן להשתמש, בהמלצת פסיכיאטר כמובן, בטיפול תרופתי שיאפשר לווסת מעט את מצבי הרוח או להפחית את הדיכאון. גם אז הטיפול עשוי להיות זמני וכדאי לעיתים להשתמש בו על מנת להקל מעט על עוצמת הדברים ולאפשר איכות חיים טובה יותר. בהצלחה בהמשך! ליאת פורת תרפיסטית באומנות (M.A.) מתמחה בהפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה ועודף משקל) מנחה סדנאות תרפיה באומנות לנשים עם עודף משקל. חברה בעמותה להפרעות אכילה