שלום

יש לי התקפי בולמוסים. אני לא מצליחה לשלוט על זה. אני בעבר הקאתי. עכשיו אני רק אוכלת. אני ממש בדיכאון מזה ואין לי חשק ללכת לביה"ס. אני שנה וחצי בטיפול פסיכולוגי ולפני כחודש יצרתי קשר עם דיאטנית. למרות זאת, אינני מצליחה לשלוט עלל החשק העז בבולמוס ולהימנע ממנו. יש תקופות שאני פשוט אובססיבית לגבי האכילה שלי ממש! אבל עכשיו, עתה, כמה שאניי מנסה לחזור לשליטה הבולמוסים תוקפים חזק יותר. זה ממש ממש מייאש! אתם לא יודעים כמה! אני גם לוקחת פלוטין (לא ממש עוזר למען האמת...). טוב, אני אשמח לעצות ולעזרה כמה שיותר מהר! תודה.

היי חמודה את מתארת התמודדות עם סיטואציה לא פשוטה. אני מאוד מבינה לליבך. מכירה באופן אישי את התחושה הזו של לרצות לאכול הכול....לא להפסיק עד שהאוכל נגמר או עד שהבטן מתפוצצת.... לצערי אין למצב פתרון קסם אך אולי אוכל לתת לך כמה עצות שיסייעו. חשוב לי לציין שאיני מכירה את מצבך ולכן העצות הן כלליות ויותר מסתמכות על ניסיון שלי. אם תרצי לשתף יותר - נוכל אולי יחד לחשוב על פתרונות שיתאימו במיוחד לך... דבר ראשון אל תפסיקי את הטיפול. את זקוקה לו. גם אם יש נפילות, זה טוב שיש אנשים מקצועיים שיכולים לסייע לך. דבר שני, תנסי לא להחמיר את המצב. אל תקיאי. זה מסוכן, זה מזיק. עם הבולמוסים יותר קל להתמודד מאשר עם ההקאות. דבר שלישי: תנסי להימנע ממחשבות של "הכול או כלום". לא חייבים להיות באחד משני הקצוות - בקצה של האכילה המופרזת או בקצה של ההרעבה. תנסי לאזן את עצמך. תעשי לך בבוקר רשימה של הדברים שמותר לך לאכול ואל תחרגי ממנה. אם הדיאטנית נתנה לך תפריט - תלכי בדיוק לפי התפריט. אם יש בבית דברים שמפתים אותך - אולי תבקשי מבני משפחתך שירחיקו אותם. המשפחה בכלל מעורבת במצב? תנסי לשתות הרבה, אולי אפילו משקאות דיאט. במקרה שלי זה עזר לי להתמלא קצת והקטין את הצורך בלאכול מכל הבא ליד. גם אם את מרגישה שאכלת יותר מידי - לא קרה כלום. תמשיכי הלאה. שום דבר לא נהרס. תזכרי שאם תמשיכי סתם יהיה לך עוד יותר רע... איך את מגדירה בולמוס? כמה את אוכלת? זה מתרכז בשעות מסויימות? למשל בלילה? את אוכלת לאורך כל היום או שהבולמוס מתרכז סביב שעה שעתיים ביום? ניסית לחשוב מה למשל גורם לך להתבלמס? מדובר אולי ברעב? (אם את לא בולסת - את אוכלת מספיק?) אולי בצורך למלא חלל כלשהו? את אוכלת כשרע לך? כשטוב לך? את לא חייבת לענות על כל השאלות. מספיק שתשאלי את עצמך את הדברים הללו ותעני לעצמך - זה יוכל לעזור. ברגע שתביני מה גורם לבולמוס יהיה לך יותר קל להימנע ממנו. אני חושבת שחלק מהתפקיד של הטיפול הוא לעורר תובנות מהסוג הזה. אל תוותרי לעצמך. את מסוגלת! יהיה בסדר, אני מבטיחה לך!!! הכל בידיים שלך!!! גם אני הייתי בדיוק באותו מקום ועכשיו הכל בסדר. הכל בסדר כי החלטתי להתמודד. העדפתי להילחם בבעיה מאשר לשקוע. אז אנא ממך, חמודה, אל תוותרי, אל תכנעי. חשוב שתמשיכי ללכת לביה"ס ולחיות חיי שגרה. אל תתני לאוכל להרוס לך. תקופת בית הספר היא כל כך יפה. חבל לוותר עליה. אני לא נהנתי מתקופת התיכון, נתתי לאוכל להשתלט עליי. תני לעצמך הזדמנות. אני בטוחה שתצילחי. בכל מקרה, תמשיכי לכתוב ולשתף. זה חשוב. את יודעת מה?! יש לי רעיון - בכל פעם שאת מרגישה צורך לבלוס - תכתבי כאן - ואנחנו ננסה להזכיר לך מדוע זה לא כדאי. במקום לבלוס תכתבי. מצד שני תקפידי על תזונה מאוזנת. אם לא תאכלי מספיק בימים מסויימים - בימים שלאחר מכן את תבלסי. זה מה שבד"כ קורה. הכי חשוב זה לשמור על איזון. זו לא סיסמא, אני אומרת לך מניסיון - זה אפשרי! כאן בשבילך... סופ"ש נעים! :)

יוו מה זה תודה! על התגובה המפורטת והמעודדת שלך. את צודקת, אני באמת צריכה לקחת את עצמי בידיים וללכת לפי התפריט. כיום, בד"כ כשאני בולסת זה או הכל או כלום וזה נמשך לאורך כל היום. פעם, זה היה בחופש ובתחילת הלימודים הבולמוסים נמשכו בערך שעתיים ואחריהם הקאתי. כך שמרתי על המשקל פחות או יותר. אבל אז שיתפנו את הוריי והם לא נתנו לי להיכנס הבייתה אחרי בית ספר כדי שלא אבצע את זדוני. לאט לאט הפסקתי להקיא ונשארו הבולמוסים שמשמינים אותי! אני לא רוצה להישאר בבעיה הזו הרבה זמן, אני כבר שנתיים איתה! אלוקים ישמור!. שנה שעברה הייתי עושה הרבה דיאטות (רעב..) ואחריהם בד"כ בלסתי. עכשיו אני חושבת שסתם התרגלתי. ת'אמת עד לא מזמן הייתי בכיתה שהיה לי רע בה והאוכל פיצה אותי. ההורים שלי עשו הכל כדי להעביר אותי ועברתי לפני איזה חודש ויותר טוב לי שם, אבל כמובן שזה לא פותר לי את הבעיה. טוב נקווה לימים טובים יותר... תודה רבה.