דבר אחרון לילדה בצרה....
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שכחתי להגיד שידעתי שאת מוצלחת וזאת הסיבה שאבא שלך נטפל יותר אלייך מאשר לשאר בני הבית.... אני חושבת שאת צריכה לקחת איתך הרבה דברים שהילה אומרת לך פה, לפעמים זה מדהים איך הילה והמטפלת שלי מדברות ממש מילה במילה אותו הדבר..... הנשמה שלך באמת בוחרת את המשפחה, את החיים האלו, והכל במטרה לתקן, ללמוד... אל תשבי ותבכי על זה, כי זה הכי גרוע, ככה לא תגיעי לשום מקום, תלמדי להפיק מזה, להתחזק מזה... מי שיושב ובוכה ושואל: "למה דווקא אני? למה דווקא לי? למה?" לא לומד, לא מתקדם, ולא מגיע לשום מקום (אגב, אם את באמת שואלת את עצמך - למה אני - תדעי שזאת את כי את כן חזקה וחכמה- יותר ממה שאת חושבת....). וכמו שהילה אמרה שאולי אבא שלך בכלל לא יודע איך לאהוב, אז אל תיכעסי עליו, תביני, שכמו לכולם, גם לו יש חסרונות, וזה בסדר, ומה שנשאר לך זה לרחם עליו ולנסות לחיות איתו כמה שיותר בשלום... אם הוא צועק, אז במקום לקחת את זה קשה, להיעלב לבכות להיכנס לדאון ולנדור נדר שאת לא אוכלת, תנסי לחשוב שהוא מסכן בעצמו, והוא רוצה לאהוב אותך והוא לא יודע איך (שזה לא קל)... ואני מתארת לעצמי שאת אומרת: הוא לא רוצה לאהוב אותי, הוא רע. אז תדעי שאין בנאדם רע, יש בנאדם שרע לו.... ומי שרע לו, מוציא את זה החוצה, כמו כל יצור חי עלי אדמות, ואם במודה או לא במודה, הוא פוגע בך כי רע לו בעצמו...לא שזה נותן לו זכות, אבל תנסי להיסתכל מנקודת מבטו... אוהבת אותך המון ש
אני מנסה להסתדר איתו ואין לך מושג עד כמה.. אני מפחדת ממנו המון - דבר שלא נראה לי שהוא יודע הוא חושב שאני שמה פס גדול על כל העולם ובמיוחד על המשפחה... אחת הסיבות שאני לא עונה לא שהוא צועק עליי זה שאני מנסה להסתדר איתו (וגם כי אני מפחדת) יש לי אגו בשמיים והבן אדם היחיד שיכול להוריד לי אותו וגם עושה את זה זה אבא שלי רק מולו אני סותמת.. רק לו אני נותת להגיד את המילה האחרונה אני תמיד אומרת את המילה האחרונה זה מה שתמיד מסבך אותי (בפנימיה למשל..) ורק הוא.. והוא לא יודע את זה הוא חושב שאני לא שמה עליו.. אגב לשאלה שלך בכיתה י באמצע שנה העיפו אותי בגלל האוכל והלמודים.. הגעתי לכאן חצי שנה הייתי בלי בית ספר וחייתי סיוט אחד גדול אין לך מושג מה אבא שלי עשה לי ואיך הוא יתייחס אלי אפילו לא כדאי שאני יתחיל לפרט..אני רק יגיד לך שיום אחד (אחרי שתכננתי את זה הרבה זמן) כבר הייתי עם 2 תיקים מחוץ לבית מוכנה לברוח תכננתי ללכת לשבועיים לפחות... (תכננתי לישון ברחוב או באיזה מקום מבודד וסגור שאני כבר ימצא אפילו לקחתי שמיכה וכרית!)(כי רבנו נורא לילה לפני והאמת..באותה תקופה בגלל שכשהייתי בפנימיה אמרו להורים שלי שאני לא אוכלת הם השגיחו עלי יותר מדי אז חשבתי שזה יהיה זמן מצויין גם לא לאכול בלי שיפריעו לי..) היה חם נורא ועצרתי לעשן באיזה מקום.. לא יודעת אם בגלל החום או מה שלא השפיע עליי- החלטתי לחזור.. ובאותו יום שמתי תתיקים מחוץ לבית ונכנסתי כאילו לא קרה כלום אף אחד לא יודע על זה עד היום.. החצי שנה הסתימה והתחלתי את כיתה י מחדש בשדרות בגלל זה אני עכשיו יא ולא יב... אני יודעת שהוא לא ישתנה! כל כך הרבה ניסו לשנות אותו... אני משתדלת לא להיות חברה ולא אויבת שלו ... שלום שלום ואל תבוא לי בחלום... זה הוא שמתחיל כל הזמן את הריבים... פעם אחת יצא לי לדבר עם המדריכה שלי על זה .. זה היה בפוקס.. כי היא התחילה לדובב אותי (היא ידעה שיש לי הפרעת אכילה - והיא ראתה את זה יותר מכולם...) בקצור אין לי מושג איך ... התחלנו לדבר על אבא שלי... וזה העלה לי את כל הכעס שהיה לע עליו ששכחתי במשך שנים... בקצור היא אמרה לי שבגלל שיש לנו אופי דומה הוא מתנהג אלי ככה ... במילים אחרות הוא רואה את החסרונות שלו בי ולכן יש לו סלידה ממני.. אני יודעת שזה נכון כי זה מה שקורה לי איתו.. בכל מקרה אני לא מתכוונת לצאת למלחמה נגדו במיוחד לא עכשיו! אבל! מצד שני אני לא יעשה משהו שאני לא רוצה בשבילו - כי הוא לא שווה את זה.. ועכשיו שאנחנו בכאסח יהיה לי יותר נח בקשר לאוכל... לא ירגיש יותר רע על שאני לא אוכלת איתם ביחד... הוא מרגיש רע בגלל זה? שירגיש זה לא מזיז לי שיחשוב שאני מוזרה שיחשוב שאני שונאת אותם... לא אכפת לי יותר .. לא אכפת לי מה הם יחשבו עלי יותר.. ובנימה אופטימית זו.... מה איתך ? איך עברה השבת??? ספרי קצת...
את יודעת מה אני מרגישה .. שאת בכלל לא שונאת את אבא שלך.. מרגיש לי יותר מכל מה שאת אומרת לנו בסופשבוע האחרון ..שאת מאוכזבת ממנו .. מאוכזבת שהוא לא יודע להיות שם .. שהוא לא יודע להבין והנפש שלך זועקת.. .. אבל את רק מאוכזבת .. ואת יודעת מה? בצדק.. אבל זה ממש לא פשוט להיות הורים ומה שש. איילון אמרה לך נשמע לי נכון.. לפעמים ההורים האלה נמצאים בכזה תסכול שחבל על הזמן הם בעצמם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.. היום כשאני בוגרת אני צופה מהצד על הורי .. ולכל אחד יש את החיים שלו ומה אני יגיד לך הם ממש מסתבכים עם עצמם.. שאלתי את עצמי איך את ציפית שהם יהיו שם בשבילך אם הם בעצמם בקושי מצליחים לחיות את החיים האלה לעצמם.. ואז הרבה דברים הבנתי.. מדהים.. אבל זה קרה גם בגלל כל התהליך שאני עוברת וזה בטח שלא קרה לי בגיל 18 גם לא בגיל 20 וגם לא בגיל 25 אלא רק היום ממש... המון אהבה מתוקה .. עוד יהיה טוב.. :-)
