משהו שחשוב לדעת על הפרעות אכילה

ב"ה ואולי לא כתוב בשום מקום אז הנה המקום לכתוב.... כמו שאני מכירה הפרעות אכילה מהכרות צפופה למדי: אמא. (אנורקסיה לשעבר ונכון להיום הפרעת אכילה כלשהי) אני (אנורקסיה ובולימיה לשעבר) ושתי אחיותי כנ"ל בת דודה-עדיין חולה (אנורקסיה) בן דוד-עדיין חולה קשה מאוד (אנורקסיה) ודודה (בולימיה לשעבר) בקיצור משפחה שלמה ששחתה בהפרעות אכילה אז... א. כולנו יודעים שזה גנטי במובן כלשהו ב. שמתי לב שאצל כולם זה התחיל ממשהו אחר...ולא רק אצלי פירוט בהמשך... ג. לכולם קשר הזוי עם אם ולרוב נוטים לעשות השלכות על האב כשהאם היא הגורם הראשי לבעיה ד. לכולם יש בעיה עם קשר וקיום יחסי מין ה. לכולם יש נטייה מולדת לדיכאון ואובססיה מסוג זה או אחר שמתפתחים להפרעות נוספות (משתנה) ו. כולם ללא יוצא מן הכלל למדו דפוסי התמכרות מהבית ואמצו אותם לעצמם גורמים אפשריים: דיכאון קיומי כביכול שנוצר לכאורה ללא סיבה או טראומה ילדות שכיחה ועל אחת כמה וכמה אם יש סיבה שקשורה ללא יוצא מן הכלל בתפקוד ההורים יחדיו ולחוד עם כל השק שכל אחד מהם מביא להווייה המשפחתית. ילדים קולטים את התדרים השליליים ומפנימים אותם מיד מבלי לדעת בכלל שזה מה שקורה להם! התפתחות רגשית לקויה עד גיל 10 מסיבות שונות התעללות מינית שנעשית באופן ישיר ולא ישיר ע"י רמזים ולחץ מיני או אקט ממשי טראומה בגיל שנה עד גיל שנה ו/או גיל 3-4 לפני לידתו של הלוקה בהפרעות אכילה האם נכנסת להריון בד"כ שלא מרצון ולעיתים אף כתוצאה מאונס מדומה רק על מנת לרצות את בן זוגה (זה קורה לנשים רבות - זה לא נקרא אונס אבל בעיני זה לא שונה ההבדל היחידי שהיא כביכול מסכימה לזה אבל לא באמת רוצה בזה) כשהיא נקלטת להריון היא מזינה את עצמה באופן לקוי וכשהילוד בא לעולם הימנעות מהנקה או הנקה לקויה או הפסקה טראומטית מידי של הנקה והחלפה למזונות אחרים מהר מידי ללא תהליך הדרגתי של שינוי חשוב לשאול כל אם שיש לה בת חולה בה"א מה היה בחודשי ההריון שלה תופתעו לגלות שתמיד קרה משהו רע! קורה מצב שאחד מההורים רוצה לפינלה בן במקרה שבאה לעולם בת אחרי כמה בנות ואז זה יוצר תסביכים רבים באישיות בד"כ אותן בנות רוצות להיות בן וגם זה מצטרף לחבילה המוח שהוא למעשה התוכנה הקיומית שלנו ניזון מכל אלה והוא מתפתח עד גיל 10 בצורה הכי משמעויתי שרק ניתן לדמיין והרבה מעבר למה שאנחנו טרם יודעים אם קורה מצב של פיצול במבנה החווייתי שמשדר כל הזמן על תדר שלילי בשנים הקריטיות המוח לא מסוגל לנהל את עצמו בצורה הטבעית ולהגיע למצב של ניצול פוטנצייאל מירבי אם יש מצב אינטינסיבי של חוויות שליליות מידי בגילאים אלה הכימיה במוח מיד יוצאת מאיזון וגורמת לנזק הנזק הזה אח"כ מתפתח להיות הפרעת אכילה פגיעה עצמית מחלה נפשית איבוד שפיות התמכרות לסמים ו או אלכוהול ושלא נדע מה עוד.... לכן אם לא זכינו לשנים ראשונות תקינות נדפקנו וכאן כל אחד נדפק אחרת מי שעיקר הדפיקה אצל האם סביר להניח שיהיו הפרעות אכילה לא בהכרח אני יודעת שתכעסו עלי ומה אכפת לי אבל אני מכירה בעובדה של גלגולים וחיים אחרים... ותרצו או לא אבל כמעט כל הדור הזה הוא גלגול של השואה בוורייאציה זו או אחרת ולכן רבים מאלה שסובלים מהפרעות אכילה הם אכן גלגול של שואה. אין מקום לוויכוח כי סביר להניח שאף אחד לא יסכים איתי אז מיותר בכלל לדבר על זה. לא אחת שמעתי מבנות שהן חושבת שהן גלגול של השואה ובאורח מפתיע לכולן יש הפרעות אכילה מסוג משולב "אנורקסיה בולימיה" אני מניחה שכל הפרעה איכלה אחרת מצטרפת לזה... על כל פנים בין כל מה שכתבתי החלק העיקרי הוא התפתחות המוח וכאן אני מדגישה הפרעה אישיותית כלשהי נוצרת בגלל שהכימיה לא מצליחה לתפקד באופן מאוזן כי יש כל הזמן טריגרים חיצוניים שמחבלים לה בתפקוד הטבעי ראו שווה ערך להקאות הגוף לא זקוק להקאות וכשבנות מאלצות עצמן להקיא הן מכבלות בכימיה ובסדר הטבעי של הגוף כך שהגוף מקבל מסר כפול הוא רגיל להקיא מתי שיש הרעלה מסויימת וההקאה באה להתנקות ממנה אבל בבולימיה הגוף מקבל שדר אחד "אנטי אוכל" אנטי הכלה" ובמילים אחרות ההרעלה הגוף מפרש מחדש הוא האוכל כל פעם שנכנס אוכל הוא מזהה את זה כהרעלה ולוקח הרבה מאוד זמן לשנות את הכימיה שההתמכרות הזאת בראה. לכן כך קרה במוח חלק מהדברים ניתן לשנות לאורך זמן חלק אחר בלתי אפשרי ומן הסתם חומרת הבעיה משתנה מאחד לאחד תלוי כמה זמן מה קרה שם באמת מה קרה במיטה מה קרה שם?.... תחשבו על זה..... רק תהיו בטוחים שזה לא תמיד "כי עושים ילדים" זה כבר לא קורה נדיר "שעושים ילדים" אנשים לא מבינים בכלל מה זה "לעשות ילדים" ומהו הרגע הכי קריטי של הקיום וכמה זה משפיע על דור המשך כל המילים שלנו ... המחשבות שלנו... ההתנהגות שלנו.... המעשים שלנו.... העברים שלנו... הכל נמצא איתנו עכשיו מי שלא מודע מי שלא עושה עבודה עם עצמו במילים אחרות פשוט אכל אותה! הגיע זמן להתעורר אגב מה שכתבתי הוא בנוסף לכל שטיפת המוח שממילא סוררת על שלטי החוצות, הפרסומות, הדוגמניות והגועל והטמטום שעדיין ממשיכים בכוח להריץ בשביל עוד כסף

אבל את הזויה , ואני הזויה ובעצם רוב האנשים כאן ובכלל בחיי הם סוג של הזויים ... תראי אני מסכימה עם הרבה דברים שאמרת אבל ניסיתי לחשוב על זה במובן האישי שרלבנטי לגביי ... קודם כל אני מבינה את מה שאת אומרת עם הקשר עם האמא אבל אולי אני מקרה חריג כי אצלי הבעיה מתחילה ונגמרת באבא . העבר שלי עם אבא שלי דיי ארוך ומורכב ואת שמעת חלק מהסיפור כך שיש לך כבר סוג של מושג כללי לגבי זה ... אמא שלי ... נהפוכו , היא הבן אדם הכי הכי אוהב וקשוב שיש לי בחיים שלי . בגלל האופי שלי , והאדם ש"הפכתי" להיות בין אם מרצון , בחירה או מכורח הנסיבות קיבלתי עליי את התפקיד של האבן התומכת שצריכה להכיל את בעיות כל העולם ... עד שזה מתפוצץ לה בפרצוף כמובן וזה מגיע להרס עצמי . כך גם עם הה"א . בביטוייה השונים . אומנם אמא שלי לא ממש מודעת למה שקורה איתי , אבל זה לא חלילה מאטימות , זה כי אני פשוט בחרתי להסתיר , או פשוט להראות צדדים אחרים אצלי וכמובן בזמנו גם דיי שיחקתי אותה מבחוץ ולבשתי עליי מסכות רוב הזמן . אבל היא הרגישה שקורה איתי משהו . אולי היא לא קישרה את זה להפרעה ... אבל בהחלט קישרה את זה לפריקת כל עול , לחוסר אחריות על עצמי ברמות שזה כבר מסוכן ואני עד היום לא אשכח את שיחת "תמי את אחת הילדות האחראיות שאני מכירה , וזה לא רק כי את הבת שלי , ואת משתנה לי מקצה לקצה , קורה איתך משהו ואני מרגישה את זה ... את מדרדרת את עצמך ..." וכו' ... זה כמובן רק נתן לי דחיפה יותר גדולה אל עבר ההרס העצמי והבור העמוק כי שוב פעם הייתי צריכה לעמוד בציפיות של כולם ולהיות חזקה וכו' ... או שזה רק פרשנות שלי . מה שמאוד הגיוני גם כן ולווא דווקא סותר . בכל מקרה עוד משהו שהעלת זה את עניין ההיריון ומה שקורה בו . אז לפי כל הסיפורים שרצים כל פעם , ההיריון היה מתכונן , אני כבת אחרי 2 בנים הייתי דיי מיוחלת להיות כזאת ( בת ולא בן ...) אמא שלי מאוד רצתה בת . ההיריון היה תקין .אמא שלי לא עישנה בזמן ההיריון . לא היו בעיות כלשהן , ואפילו יילדו אותי ביום שקבעו מראש בהתחלה . דיי קל למען האמת . לידה טבעית לחלוטין . אז גם כאן אני אולי חריגה . עוד משהו שעד עכשיו לא חשבתי עליו אבל אם כבר העלית את זה בהקשר מסויים אז חשבתי לשאול אותך אם לדעתך יש רלבנטיות להחמרה בהפרעה או בהרס עצמי . כעיקרון היה מצב מסויים שמישהו שהכרתי ערב אחד דיי "ניצל" מצב מסויים שהייתי בערפול חושים אחרי ערב מרובה שתייה לפני שנתיים , ולמרות שאמרתי לו לא , הוא הלך עם זה עד הסוף .... זה לא היה אונס . לא ממש התנגדתי ומשכתי אותו מעליי אבל עד היום מקונן בי הספק הזה אם מה שקרה שם נבע מרצון טהור , או ניצול מסויים של המצב .... אני כן זוכרת שאמרתי לו שאני לא רוצה , והוא איכשהו מצא דרך להמשיך עם שלו למרות זאת ... אני משכנעת את עצמי עד היום שפשוט השתכנעתי באיזשהו שלב בדרך , וזה היה הדדי לחלוטין אבל בכל זאת ... אני לא יודעת להסביר את ההרגשה כ"כ . בכל מקרה אם צץ לך בראש "סם אונס" אז לא ממש נראה לי , אי אפשר באמת לדעת אבל לא נראה לי שזה המקרה .... לא ממש היה צריך כי שנינו היינו דיי גמורים וכל האווירה מסביב גם דיי תרמה להכול . רק מה - אני ממש זוכרת שהפסקתי אותו . ובגלל זה , זה עדיין מפריע לי עד היום ואני חושבת על השיח והמצב שהיה שם אז . מה את אומרת היללי ? אגב לגבי התמכרויות , אובססיביות , קשר לא בריא בין הורים , אופי פרפקציוניסטי , תלות מוגברת בפידבקים מהסביבה וכו' - לגמרי נכון לגביי ... לי אין הפרעות אכילה במשפחה , חוץ מאולי הפרעות דימוי גוף כאלה ואחרות שלרוב החברה כיום יש אותה אבל זה לא ברמה של הפרעה .... אבל חברות יש מלא ... בדרך כזאת או אחרת אני מוקפת או הייתי מוקפת בבנות ש"התנסו" או "מתנסות" בזה . אמממ אז את הרוב את כבר מכירה . כי את מכירה אותי ואת הרקע שלי , נטייה מולדת לדיכאונות ואובדנות יש לי , ההפרעה שלי היא קודם כל הרס עצמי ואז ההפרעת אכילה שמתבטאת דרכה .... אבל ברוך השם ( אני נושם ...) הכול בסדר טפו טפו טפו , מלח מים שום בצל עיניים . אז שימשיך להיות ככה , ושבדיקות האחרות שלי ( הלב החלש והריאות השבריריות שלי שלא מתפקדות כראוי בחודשים האחרונים ) יצאו בסדר . נשיקות לילה מצויין שיהיה לך . תחלימי מהר מהדלקת סימפונות שלך .... תנוחי הרבה !!! תשתי , ותקחי את התרופות שלך . איזה פולנייה אני אה ? :) מקווה שההתאוששות בבית למרות הכול תעבור יותר בטוב מהבי"ח . העיקר שאת בסדר אהובה שלי . זה מה שחשוב . שמרי עלייך ... ואני אעשה לך ולעצמי ולכולם טובה ואקבע את התור לקרדיולוג שבוע הבא אני אראה מתי יש להם תור שאני אוכל לבוא אליו . חיבוק חם חם בינתיים , תמי

לגבי מה שרשמת שיש בעית זוגיות וקיום יחסי מין, אצלי ה"בעיה" היא שאני חולה על סקס ולא תמיד שולטת כלומר מתפתת מהר לפיתויים ויש לי הרבה, הלוואי שתגידי לי שזה חלק מהמחלה ועם הטיפול אוכל לשלוט על היצר הזה. כי את יודעת שמי שמתקרב לדת מבין שזה לא הכי מומלץ מחוץ לנישואים. אז זו באמת בעיה שקשורה למחלה או שסתם אני חמה רב הזמן (סליחה על הבוטות). ודרך אגב אני חולה על זה שאת מתיחסת אלינו בהרבה סבלנות, איכפתיות ואהבה, את בחורה מאוד מאוד מאוד מיוחדת וחכמה. וסתם שתדעי לא הקאתי מאז שדיברנו, פתאום זה נראה לי מה זה חולני לעשות את זה! אבל זה חלק מהחוסר יציבות שלי...

ואומץ וגאונות ואת חזקה ואת מעוררת והתנופה במילים שלך יכולה להעיף אותנו לגלקסיה אחרת.. חבל שאת לא יוצאת לקהל יותר רחב האינטואיציות שלך הורסות אותי!.. למרות שההודעה לא היתה מכוונת ישירות אלי מה שאמרת על בעיה עם האם והשלכה על האב אני הייתי בשוק אני כל החיים חשבתי שהבעיה עם אבא שלי ותמיד שנאתי אותו על הכל והאשמתי אותו על הכל את אמא שלי אהבתי כשהייתי ילדה ולא היתה לי בעיה איתה היא היתה מפלה אותי לטובה בתגובה לכך שאבא שלי היה מפלה אותי אז לרעה אני זוכרת שמאוד הזדהיתי עם הסיפור המקראי של יעקב אני חושבת.. שהיה גם כזה אז לא מזמן.. א זוכרת מתי כמה חודשים אולי.. שמתי לב שיש לי בעיה גם עם האמא... עכשיו לגבי ההשלכה זה קצת בעייתי לי כי הבעיה עם האם לא כל כך נוראית בטח לא כמו הבעיה עם האב מצד שני זה מצחיק כי הרבה פעמים הריבים שלנו התחילו בעקיפין בגללה או שהיא היתה עושה יותר גרוע בניסיונה להשתיק את שנינו ולא מבינה אפילו שהייתי מנסה להסביר לה שזה עושה רק יותר גרוע .. לגבי לידה.. יש לי 7 אחים שנהייה בריאים משפחה גדולה... ואמא שלי אומרת שהלידה שלי היתה הכי קשה.. וגם אחרי הלידה היא נשארה איתי הרבה בבית חולים וגם כתינוקת היו בעיות.. בקיצור "בעייתית מלידה".. חח ודבר נוסף שרציתי להגיד ולא כתוב בכל הספרות על הפרעות אכילה לפחות זו שאני נחשפתי אליה.. זה שאלה שמדברות על בעיות עם האב הן בולמיות ובעיות עם האם קשורות לאנורקסיות.. וזה מעניין שאף פעם לא שמעתי מישהו אומר על זה משהו היה לי פעם בלוג והייתי מדברת עם הרבה בנות וזה תמיד היה ככה וזה היה ממש מוגדר ככה בעיות עם האב- בולמיות וההפך איזה קשר יכול להיות לזה?

ב"ה זה כאילו שגרמתי לכן לחשוב שאין לאבא חלק מי זה "אבא"בכלל... ברור שיש לו חלק. ברור שהוא חולה נפש. כוחני. שטלתן. אימבולסיבי. מוטרף. גם אצל האנורקסית וגם אצל הבולימית...מולאן זה שונה הן רק פחות מודעות ולמה? כי הבולימיות מודעות יותר. מתעסקות עם רגשות יותר בשונה מהאנורקסיה ולמי שיש את שתיהן....שמע ישראל... תמיד קל לבת בפרט להזדהות עם האמא עד כדי כך שהאם תגרום לה לסמביוזה רגשית איתה מיום היוולדה. תמיד יש את הילדה האחת שנמצאת קשורה לאם יותר מהאחרות ואני לא מקנאה בה. תראו בעצמכן כמה קשה לכן לעזוב את הבית...למה אתן חושבות? רק בגלל אמא והזדהות איתה...הרי תחשבו מה זה בית אם לא מיכל?...הכלה?...הזנה?.... ברור שיהיה קשה לעזוב אם קיימת ציפייה שהבית הזה כמה שהוא מעוות הוא זה שיכיל אותנו ואנחנו לא מבינות שהתשובה לא קיימת בבית הזה. כל החיים האמא היקרה תעשה הכל כדי להיות מסכנה. קורבנית. מניפולטיבית. אדישה. כשמתחת לכל זה מסתתר השטן בתהתגלמותו ואתן לא רואות..איך יתכן????? היא מזהה שהאב גם ככה לא יציב והיא לא רוצה להרגיש אשמה אז היא מנצלת בהסוואה את החלק "הפורץ הגברי" שממילא קיים באבא הזה כדי לגרום לו להיראות יותר רשע ממה שהוא וזה לא שהוא לא רשע אל תטעו. הוא רשע זה נכון!!!! אבל היא פועלת בצורה כ"כ מחושבת עד כדי כך שהבת הלוקה בה"א אכילה לא מזהה שיש בעיה עם האם ואני מודיעה לכן חד משמעית שיש! תראו ותקראו טוב טוב מה קורה פה בפורום וכמה הסתרות יש וכמה גילויי אמת יש פה שאני בשוק מעצמי איך עוד לא שמתי לב... לוקח הרבה זמן לראות את זה...להכיר בזה כי האהבה המדומת שקיימת לאם מצילה אתכן מפני האמת הקשה והיא קשה מאוד מנשוא אני לא מאשימה אותה אני בטוחה שיש לה סיבות משל עצמה עדיין אני לא מקבלת שזה הפתרון להרוס את חייהם של ילדיה מבלי לדעת שזה מה שהיא לעזעזאל עושה! אני "הגאונית" כביכול קלטה את זה רק השנה..איך? איך למען השם?! שנאתי את אבא שלי ואני שונאת אותו עד היום ...וזה שלו למען האמת אני לא שונאת לא אותו ולא אותה כי היום בעיני הם פשוט יצורים מסכנים ואז גיליתי ממקום של מרחק כמה שטן היא היתה (אבל אני לא שונאת אותה) ובעצם כמה היא עשתה הכל כדי להסיט אותי מלהכיר באמת מיהו אבא שלי. היא ראתה אותי מקיאה פעם אחת והיא לא עשתה כלום היא ראתה את אחותי מקיאה והיא לא עשתה כלום..איך?... בגלל שהוא פגע בה (והוא פגע בה) היא השתמשה בי באחיותי ובעיקר בי כי אני ריחמתי עליה הגנתי עליה כדי לפגוע בו ובקטנותי אכלתי את זה יפה מאוד.. בקטנותי עלק.... מולידתי אינה גיבורה היום היום היא אפס גם הוא אפס... כי הם הרסו במו ידיהם משפחה שלמה אני מספרת עליכם דרך המשפחה שלי ואיזה יופי (בציניות כמובן) למצוא שהסיפור שלי אינו שונה כ"כ עם הבדלים קטנטנים מהסיפורים שלכם ואיך איך אני רק השנה קלטתי שמי שכיבלה במשפחה היתה אימי? אבא שלי בכלל לא היה בבית.... יותר מזה הוא תמיד בא לבלגאן והצטרף לבלגאן וליבה אותו אבל אני לא בטוחה שהוא זה שיצר אותו. מי שתמיד התחיל את הבלגאן בדיעבד היתה אימי הארורה זה נורא שאני כותבת מילים כאלה זה נורא אבל זה נכון וזה קורה אצל כל אחת מכן ואתן בכלל לא יודעת את זה כי ההסתרה של האם כ"כ מעוררת רחמים שאי אפשר לראות את זה! היא פשוט מסכנה ואתן מסכנות עוד יותר האב ממילא חלש מי שאמורה להיות חזקה היא האם ולא הפוך! על כל פנים יש מצווה שאומרת "כבד את אביך ואת אימך" וזה יכול לקרות רק במצב אחד אך ורק כאשר ההורים מכבדים את ילדיהם ויודעים שילדיהם הם אך ורק לפיקדון ולשמירה מי שמתעלל בילדו ... יש תשלום כבד מאוד ואני לא מקנאה באותם אנשים שהתעללו בילדיהם גם אם יש הורים שקוראים את זה והמעעם מתהפכים להם כי אני ישירה ובוטה שבא להעיף לי סטירה ואיזה מזל שאני מאחורי מסך אבל מה לעשות עם כל הכאב שכל אחד יחשוב טוב טוב על כל אותן הסתרות שהוא עושה מול הילדים שלו ושלא יגידו לי שהם לא יכולים לעשות מאום כדי לשפר את המצב.... עכשיו לגבי כל אחת מכן מולאן אני חושבת שעניתי לך דרך מה שכתבתי תמי אני חושבת שיהיה לך מאוד קשה לראות שיש בעיה עם האם בנוסף לבעיה שממילא קיימת עם אבא.... ואני לא מנסה להוכיח את עצמי אני פשוט מסוגלת היום לראות מבעד לכאב מה שאני לא בטוחה שאתן מסוגלות כרגע ואני גם לא בטוחה שזה לא לטובה לפעמים לא לראות זה שומר עלינו וצריך את זה אני לא רומזת שאת לא רואה אני חושבת שאת רדר שרואה וקולט הרבה מאוד אבל יש לך קושי להתמודד עם דברים מסויימים שבעיני טרם זמנם אז קבלי את זה כך... חוץ מזה ההודעות שאני משאירה מעבר לתוקפנות שלי ולכוחניות שלי היתי רוצה שכל אחד יקח את זה למקום הפרטי שלו בלבד כי אני כותבת הרבה פעמים מהכאב שלי אבל מאוד נאמנה ודבוקה לאמת למרות שלכאורה השתלטתי על המלל..קיימים הרבה רמזים שכל אחד יכול להתעורר מהם בקצב שלו בלבד! ולקחת את זה אך ורק למקום שהוא מתחבר אליו על אף שזה כאילו סותר את מה שכתבתי אני יודעת שבסיכומו של עניין כל אחד יבין מה שהוא צריך להבין אז אני לא דואגת למאי.. אני כתבתי את ההודעה הראשונה למעשה בשבילך כי דיברנו בטלפון וזה עורר כל מיני דברים שאמרתי לעצמי "למה שלא תכתבי על זה..." עד היום לא כתבתי ככה ואני די מרסנת את עצמי כי אלוהים ישמור למה אני מסוגלת וזה לא תמיד טוב..האמינו לי אבל עם האנשים שיש פה היום אני מרגישה שאני יכולה לעשות את זה והתייחסתן לזה די באיפוק..תודה! לגבי המין צורך גדול במין הוא גם סוג של התמכרות ולמעשה צורך -רעב ליצירה להתממשות להתגשמות וזה מאוד טבעי שהצורך הזה מוגשם דרך מין על אחת כמה וכמה שברמת הקיום את בעצם מרגישה מסורסת במילים עדינות ושעי טובה לשתינו פשוט תעזבי את הדת!!! נראה לי שמחשבות על בדת רק מכניסות אותך ללחץ וכם גך יש לך מספיק עבודה לעשות אז תעשי לשתינו טובה פשוט תניחי לזה! באופן טבעי לא קיים צורך מיני כזה שלא ניתן לשלוט בו אצל נשים בפרט כשקורה מצב שאת לא מסוגלת לשלוט בזה ואת מקיימת הרבה יחסי מין כל האנרגיה שלך נחלשת ואין לך כוח לכלום. במקום להיטען את מתרוקנת ולא מבינה למה זה אותו דבר כמו לשתות הרבה אלכוהול הרבה אנשים חושבים "שהרבה מין" זה בריאות אז זהו שלא כי אם את עושה מין כל יום יותר משלוש פעמים ביום את משיגה את ההיפך הגמור ואם את מתקרבת להישג הזה...עדיין זה מחליש ואם את חושבת על זה כל הזמן זה מחליש באותה מידה ברור שזה חלק מהפרעת אכילה אם כי חלק נדיר. גם לרצות הרבה מין זה סוג של הפרעה נשיקות והמון אהבה וכולם

טוב אני לא יודעת כמה ההפרעה שלי נחשבת "הפרעה"..את יודעת.. אבל.. אולי משהו ממה שכתבת כאן כן נכון: יכול להיות שההפרעה אצלי גנטית- אמא שלי בזמן ההריון איתי?.. אמ.. נולדתי כתאומה, לידה שנייה, וכמעט נולדתי בחודש רביעי אבל הרופאים הצליחו להציל את זה ונולדתי בסוף בחודש תשיעי אבל הייתי פגה. במהלך כל ההריון איתי כמו שאת כבר יודעת אמא שלי הייתה מקיאה. הייתי בבי"ח, אמנם לא הרבה כמו אחי התאום, הוא היה שנה וחצי בבית חולים בגלל דלקת ריאות, אבל אני הייתי מצטרפת מדי פעם.. חח התקופה הכי ארוכה שלי שבה הייתי מאושפזת בבי"ח היתה חודש וחצי בערך אבל זה היה בגיל 4 וזה היה כי נדרסתי.. הייתי עם אמא שלי ומשום מה לא החלטתי לחכות שהיא תחצה אותי..החלטתי לחצות לבד.. יחסים עם אמא?.. אפשר להרחיב פה שעה.. היחסים עם אמא שלי הם הכי חרא בעולם.. עכשיו אנחנו מדברות והכל אבל יש לי המווווווון כעס כלפיה שהיא בכלל לא יודעת עליו.. קשה לי להעריך אותה בגלל זה קשה לי איתה בכלל.. והקשר שלנו לא חם ואוהב אני לא מספרת לה כלום על עצמי ואני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שננתי לה נשיקה או חיבוק..אני לא מגזימה אבל מה שאצלי הוא לא נכון- אני לא משליכה את זה על אבא שלי בכלל להפך, עד לא מזמן דווקא הייתי "ילדה של אבא", הייתי מועדפת על ידיו. אני דווקא מודעת שכל מה שאמא שלי עושה- זו אמא שלי! ויש המון דברים שאני כועסת עליהם בדרך שלה.. אם רק היית יודעת.. אבל חוץ מזה.. אני לא חושבת שיש לי נטייה לדיכאון אובססיה או כל דבר כזה.. אולי יש ואני פשוט לא מודעת לזה.. לגבי מין?.. חחח לא כ"כ רלוונטי לגביי ברוך ה' גם לא אונס כלשהו..מפחיד אותי לדבר על זה שאלה- איך עלית על זה פתאום? מאיפה הגילוי? האמת שכל מה שאמרת פה ולפי התגובות זה נשמע הגיוני מאוד.. זה נכון כמעט לכל מופרעת אכילה.. טוב, זהו נראה לי, לא יודעת כמה כל זה רלוונטי או נכון לגביי לא יודעת כמה ההפרעה שלי היא "נכונה" כמו שלכן.. אוהבת **חמודה**

ב"ה אני שמחה כשאתן כותבות ומפרטות מה קורה לכן ומה קרה לכן ושבעצם כולנו למדים שאכן זוהי האמת המרה מה שמדהים שאתן שואלות אבל רק בתגובות שלכם הוכחתן את אמיתות הדבר יש מצב להסתייגויות אחרי הכל מי רוצה לקבל שאמא שלו היא דיקט?! לא אני ובטח שלא אתן אבל מה לעשות יש מצבים קשים ואם דיקט או לא?...לא יודעת מה לגבי הדיקט אבל מה שבטוח שלעשות את עבודתה נאמנה כאם היא לא ממש הצליחה/מצליחה וזה קצת עצוב (קצת הרבה) אז אנחנו גדולות (חלקינו) ומה שחשוב הוא להתחזק פשוט להתחזק כי אנחנו נקודת הכוח חמודה יפה הסיפור שלך עם התאום עצוב מאוד צר לי שזה ככה ולגבי איך גיליתי? זה כאילו שפתאום נפל אסימון זה לא שלא ידעתי את זה אבל משהו פתאום הרגיש לי אחרת פתאום הבנתי פתאום ראיתי תמונה בראש וזאת התמונה שראיתי. יכולתי להתמודד עם הכאב מה שלא יכולתי לפני כן אין לי הסבר מכל מה שכתבתן פשוט הבנתי שזה העניין גם לגבי "אמא" ה"ביג מאמא" של ההווייה שלנו....וכמה מצער לגלות שהיא לא לגמרי מבינה את התפקיד שלה כאם נשיקות