מציצה לרגע
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הפעם האחרונה שכתבתי כאן הייתה לפני שנים. כבר לא מרגישה כל כך שייכת. לא מתחברת להודעות שבפורום. לא מזדהה עם שאר הבנות. אבל זה לא בגלל שהבראתי. אני פשוט לא מתייחסת למחלה יותר. היא איתי כל כך הרבה שנים כך שאני כבר לא רואה בה מחלה, מיטרד. היא חלק ממני. אני כבר לא מנסה להילחם. לא מנסה להבין. כמעט 10 שנים עברו בהן נלחמתי ושאלתי שאלות. כמעט 10 שנים עברו בהן מצאתי תשובות והובסתי כל יום מחדש. כבר לא אכפת לי. אם אני צמה, אני צמה. אם אני מקיאה, אני מקיאה. אין לי כוח יותר לחשוב או לנסות. בינתיים טוב לי כך.
כמוך.. אבל אני אף פעם לא הייתי בטיפול ואת כן.. אני לא מבינה למה הטיפול לא הצליח? מה את חושבת שמנע ממך להפסיק עם זה ולהמשיך בחיים? מה תוקע אותך באותו מקום?
כנראה שאני עדיין לא מוכנה לוותר. אני עדיין לא יודעת להתמודד עם החיים בלי המחלה.
