הי

יש מין תחושת שיכרות מטורפת כשרואים עוד עצם בולטת, אני בהיי כי עולה עלי חצאית של ילדה בת 12 (אני בת 27) למה זה גורם כזה סיפוק? ואני יודעת שאחרי ה"היי" המטורף הזה יש דאון רציני---אבל בכל זאת...זה כיף עד ש... קשה,קשה לוותר על האנורקסיה.

היי חופית , אני רק השלמתי את המשפט שלך ... "הכיף/היי" נגמר מתישהו את יודעת . מה יעזור לך כל ה"היי" הזה שאת מדברת עליו כשאת עמוק באדמה ? הדאון שבא אחריו שווה את זה ? חשבי על הדברים האלה , ובינתיים ספרי על עצמך יותר ... שתפי אותנו , אנורקסיה זה לא קל להגדיר אבל מצד שני זה לא מה שחשוב כמובן .. החשוב הוא שתדאגי לעצמך לטיפול . את בטיפול כלשהו ? המון אהבה בינתיים והמון חיזוקים שמרי על עצמך תמי

אני לא מטופלת עדיין, טופלתי בעבר ללא הצלחה כמובן---, כרגע אני בהמתנה לאישפוז לא בגלל שאני חושבת שאצליח איי פעם לצאת מהתסבוך הזה אלא רק כי אני נותנת לעצמי איזה שהוא צ'אנס קטן שישנה אפשרות לחיים טובים יותר בלי הקללה הזאת. ואת?מטופלת?טופלת?

את עצמה....את בת 27 לעזאזל..את חייבת לקחת את עצמך בידיים....למה את עושה את זה לעצמך???? אני יכולה להבין מאיפה זה בא....אבל למה לך לבזבז את החיים שלך??? הסבל הפיזי והנפשי אח"כ לא שווה את זה.....הדכאון הזה שכל אחת פה מנסה לברוח ממנו הוא נובע מזה.....כשיש חוסר איזון פיזי....חוסר איזון בתזונת הגוף אז מתלווה לזה גם חוסר איזון נפשי ומזה א"א לברוח...והמצב לא נהיה יותר קל...... את יודעת מה מחזיק אותי הרבה פעמים לא לחזור לשם? הדכאון...הכאב...האיכסה הזה.העצבים שמתלווים לזה...גם ככה בחיים עצמם בלי הפרעת אכילה אנחנו עצובים ומדוכאים ..אז איפה פה בדיוק הפתרון..? אין פה פתרון לעצב ולכאב צריך לחוש אותו ביחד עם השמחה...ובהפרעת האכילה אין טיפת שמחה..רגש שכדאי לאחוז בו כשהוא מגיע....בקיצור אני מבינה שכרגע את לא חושבת בהגיון וחבל....מקווה שתצאי מזה..או לפחות תלמדי להתמודד עם הכאב והעצב ששורה על כולנו בני האדם ללא יוצא מן הכלל....מה שנשאר לי לאחל לך הוא שכן יהיה שמחה בחייך והרבה.. תיהי בריאה....ותעזבי אותך משטויות ביי בינתיים.........