---

אין לי דרך להסביר בכלל למה זה קרה לי ולמה אני מתעסקת עם האנורקסיה הזאת כ"כ הרבה. אני כבר 6 שנים בדבר המזורגג הזה כשמתוכם ה 3 שנים האחרונות הן הגרועות ביותר. אני נשואה לבעל מ-ד-ה-י-ם יש לי שתי ילדות חמודות והדבר שהכי משמח אותי בחיים שלי, זה לרדת עוד 100 גרם.למה פאקיקינג?למה? הרי התינוקת שלי התחילה לזחול לא מזמן זה אחד הארועים הכי משמחים שיש לאמא וזה לא שימח אותי כמו העובדה שעליתי בערב על המשקל וראיתי 200 גרם פחות. איזה חיים בזבל. לא מעניין אותי בכלל שתכתבו שאני אמא לילדים ושאני חייבת להם את זה, אני לא חייבת לאף אחד כלום. אולי אני מפלצת ומכשפה שהבאתי ילדים לעולם אבל זה המצב. אלוהים נתן לי אותם?בעיה שלו, בטח היה לו איזה תיכנון בראש גם איך לגדל אותם. אני אוהבת אותם בטירוף אבל לא מרגישה שאפשר לוותר על האנורקסיה הזאת בשביל ילדים-הסיבה לא מספיק משכנעת. אני יודעת שכמה ממכם מתות ללדת וכמהות למחזור ואני יכולה להגיד לכם שיש לכם סיבה כי אין כמו ילדים אבל עדיין-זה לא תרופה למחלה המטורפת הזאת. בעלי רוצה שאני יתאשפז כי הוא לא רואה דרך אחרת שאני יוכל לצאת מזה לבד. ת'אמת? הוא צודק.מי רוצה לחיות עם אשה שלא נהנים לגעת בה כי היא כולה עצמות(ככה הוא טוען...לכו תסבירו לו שעצמות זה דבר מדהים...) אני כנראה יתאשפז כי אחרת הוא יעזוב אותי וחבל לילדים החמודים שלא יהיה להם משפחה וגם קצת באיזה שהוא מקום אני כן רוצה לדעת איך זה לחיות בלי ההפרעה החולנית הזאת. היום אני חיה על שרידי שרידים של אוכל-אוכלת-יורקת-מקיאה. אני אפילו לא בולעת...יש בזה מין התגרות נוראית במזל שלי כי במבט לאחור אני כבר שבועיים לא הכנסתי כלום לפה,ותוהה האם יש מצב שאני פשוט יתעלף? לא ממש בא לי אבל זה נשמע שזה דיי מתבקש. מספיק זיבלתי לכם את השכל להיום. אולי עוד אשוב אליכם סליחה אם גזלתי מזמנכם---

ב"ה אין לי שום זכות לשפוט אותך כפי שאת עשית בהצגת הבעיה שלך הבעיה שלך חמורה הילדות יש להן מלאך ששומר עליהן ויש אלוקות ששורמת עליהן ויש אמא שסובלת מאוד ויש אבא שלא מבין ולא יודע כבר מה נכון לעשות במצב הזה אני בטוה שהוא לא רוצה לפגוע בך אני בטוחה שהוא מתוסכל הרבה פחות ממה שאת מרגישה או חווה ועם כל ההבנה שזה נורא קשה ונורא מתסכל החלק הכי עצוב שאני לא בטוחה שיש בך איזשהו רצון לחיות אם בפסיק הכי קטן הקיוםשל בנותיך אינו נותן לך טיפה של כוח יש משהו נורא מוזר מצד אחד יש מצבים שבו אנו נשלטים ומצבים שאנו שולטים אם זכרוני אינו מטעני המצב הזה תמיד נחווה כאילו מישהו שולט בנו כאשר אנחנו למעשה היחידים ששולטים בזה ומתעקשים לשמר את זה כי מצב אחר אינו ידוע אינו זכור ונתפס כמשימה בלתי אפשרית אם נדבר על הזכרון אני זוכרת היטב שחוויתי את זה כמשימה בלתי אפשרית הסבל היה כ"כ גדול שזה לכאורה למעשה מה שהכריע בתוך הזבל הזה היו גם כמה דברים שידעתי עמוק פנימה שאתם אני לא מוכנה לוותר אגב זו פריבלגיה שבספק אם יש לכל אלה שסובלות מהפרעת אכילה זו או אחרת נשמע שלך יש פריבלגיה כזו מספיק כדי שיתעורר בך קול שיאמר לך "אל תוותרי" וזו הסיבה שאת מיואשת כי אם קיים בך קול כזה איך יתכן שאת תרצי כל הזמן למות ותאבדי תקווה. מצב הפחד הזה הוא שווה ערך לגלגל אש עצום ואדיר שצריך לעבור ואיכשהו לדעת שאת תצאי מזה איכשהו חיה. מתה. מחוזקת. אחרת. שלב שבו משהו בך מתעצם כשאת מניחה כביכול לכל מה שאת יודעת כי עד היום למדו אותך שלעבור גלגל כזה פירושו לסכ ןאת חייך אבל מי באמת בדק את זה? זה רק נראה ולא כל מה שנראה הוא נכון אם קיים בך ניצוץ שהיה רוצה בכל הכוח לחיות אני אומרת שעם כל הקושי בלתי נסבל שכרוך בזה ...מחפשת דרך שבה אוכל לתת את עצמי למי שכן מבין ויכול להראות לי אחרת... הבנות שלך בידיים טובות את בידיים רעות כי את החלטת הכל יכול להשתנות כל עוד את בחיים יש לך זמן יש לך זכות יש לך הזדמנות בענק לצאת מזה! אני כלום לעומת הנצחון של טלי סבך ואם היא יצאה מזה כל אחת יכולה לצאת מזה בהנחה שהיא באמת רוצה או שאני באמת מקשקשת אבל אני באמת מלאת אמונה שהרצון פה מכריע לכאן או לכאן ואני כן בטוחה שהוא מכריע אם את תרצי לחיות או לא ותמיד אם לא יהיו לך את הסיבות הכי מוצדקות עד כדי כך שזו תהפך עד מהרה למשימה בלתי אפשרית אינני יודעת הכאב הזה גדול אבל כולנו פה לשם תיקון וזה התיקון שמסתתר מאוחרי הפחד שלך להרשות את הקיום שלך על פני האדמה. אם אשפוז נראה לך כאופציה לכי על זה אבל דעי שלא די באשפוז בלבד. נורא קל להצליח באשפוז צריכה להיות מערכת שיקומית שתחזק אותך לפרק זמן מסוים אחרי האשפוז ואז זה יהיה יעיל יותר עדכני מה קורה איתך ספרי עליך קצת יותר המון אהבה ביאן