לתמי
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
מה שלומך? את תמיד יכולה לכתוב לי לא משנה לי איפה, אם זה ב"שיחה" שלי ושל הילה או אם זה בהודעה חדשה.. אני אוהבת לשמוע ממך! וליישם את העצות שאת נותנת לי.. :-) אני ממש לא שוללת אופציה של טיפול.. אבל לא כרגע..לא עכשיו..לא בגיל הזה לא במצב הזה לא שיש לי בעיה בגלל הגיל, יש לי בעיה בגלל שאף אחד לא יודע על זה לפעמים אני מדמיינת לעצמי איך היה כשכל פעם שהייתי הולכת לבייביסיטר [המטפלת בה"א] בעצם הייתי באה אליה לטיפול בלי שאמא שלי היתה יודעת.. חח אבל אין סיכוי גם אין לי כסף.. בכל מקרה זה ממש נראה לי דבר נכון וטוב שיכול לעזור לי. הלוואי והייתי יכולה עכשיו ללכת לטיפול.. זה יעזור לי המון!...אבל אין..אין סיכוי. יש לך מזל שהייתה לך את חברה שלך..כי לי אין אף אחד וברור שאני צריכה משהו מוחשי, בטח שלא ווירטואלי..אבל אין לי.. מה אני יכולה לעשות? אני מצטערת על הטעות לגבייך- קבלי תיקון טעות. את די צודקת לגבי זה שלפעמים הדפוקים גורמים לבן אדם אחר להרגיש שהוא דפוק.. אני לא כ"כ יודעת איך זה אצלי. לא הגיוני שכולם לא נורמליים -גם אבא גם אמא וגם האחים? ורק אני נורמאלית לגמרי? מה שרע זה שכמה שאני מנסה לסנן את מה שהם אומרים, ולא כ"כ הולך, זה די מחלחל אליי.. בתקופה האחרונה הדימוי העצמי שלי בריצפה.. אני לא זוכרת תקופה כזאת גרועה.. אני מקווה שיהיה טוב.. אני מקווה שטוב גם אצלך- מה שלומך?? הרבה זמן לא יצא לנו לדבר..איך את? הכל טוב איתך? ואיך עברו החגים? והצום [אם את צמה]? שבוע טוב, **חמודה**
תראי מותק כשהכול בשושו , ואף אחד לא באמת יודע מה מתחולל אצלך בלב ובראש , אז ברור שהמצב הרבה יותר קשה . את שואלת אותי מה לעשות לגבי זה ? אני הייתי מציעה לך לשתף מישהו קרוב אלייך , חבר או חברה שאת סומכת עליו , שהוא יוכל לתת לך תמיכה גם אם זה רק כאוזן קשבת - לא ממש ציפיתי ליותר מזה . אם את לא ממש יכולה לשתף מישהו קרוב , או שאת לא סומכת על אנשים מספיק , לכי על האופציה הבטוחה - יועצת בבית הספר - מישהי ניטרלית שתכוון אותך לגורמים קצת יותר מוסמכים ורשמיים. לגבי העניין של הטיפול . תראי אני מבינה אותך . כמו שאמרתי , גם אני הייתי במקום שאת היית מבחינת הדילמה , גם אני שמרתי על כל העניין בסוד , וזה גם חלק מהעניין , אבל בסופו של דבר סיפרתי למישהו וזה בעצם מה שגרר אחריו את כל השאר והשאר כאמור היסטוריה . אז אולי את עדיין לא שם . אבל אני מאמינה שהכול תלוי בעד כמה את מחוייבת לעצמך . מה הכוונה ? שאת מחוייבת לעצמך בכל המישורים , בכך שאת תפיקי את המירב מחייך ושכמובן לא תסכני אותם בדרך להשגת מטרותייך . אני חושבת שהרבה מהעניין של ה"לא לספר" שגורר אחריו את כל הסיפור הזה של אין את מי לשתף ולמה לא ללכת לטיפול עכשיו , נובע הרבה מאוד מתחושת הפחד שמקוננת בך ושבעצם מחייה את ההפרעה שלך בדרך כזו או אחרת . את באיזשהו מקום פוחדת לאבד את "כל מה שהשגת" מבחינת ההפרעה , את פוחדת לאבד את "החיים של ההפרעה" ואת כל מה שזה אומר . ההפרעה הפכה להיות מוקד חייך ועכשיו מה תעשי בלעדייה . זאת שאלה שמתעוררת בך? כי אם כן מצבך חמור מכפי שאת חושבת . זה אומר שאת רוצה להחיות את הה"א שלך בכל מצב ודרך ולהשתמש בכל האמצעים שצריך כדיי לתת לה מקום להתקיים בחייך . מה שאת רק חייבת לזכור בכל המצב ואולי את שוכחת אותו לפעמים זה עניין חשוב אחד : רק אחד מהשניים יכולים להתקיים . את או ההפרעה . אין את שניהם ביחד . זה או שאת גוברת עלייה או שהיא גוברת עלייך והופכת אותך רק לכלי שלה . מה את מחליטה לעשות בנידון לגבי זה ? אגב גיל לא שייך לעניין וכסף - טוב כסף כן משנה כי טיפולים פרטיים לא עולים מעט בלשון המעטה , וכמו תמיד גם בריאות הנפש והגוף מסתכמת בכסף לרוב . אבל ! וזה אבל גדול . אם רוצים זה לא באמת צריך להיות עניין גדול . יש פתרונות לכל דבר . יש מרפאות ציבוריות . יש סיבסוד , יש המון המון אפשרויות , כך שלגבייך זה לא אומר שאין לך מוצא . לדעתי מרפאת תל השומר או איכילוב היא ללא תשלום אבל אני לא בטוחה לגבי זה . אני דיי בטוחה שהילה ודינדין יכולו לכוון אותך בצורה מקצועית יותר לגבי מקום טוב ללא תשלום שיהיה קרוב לאיזור מגורייך ( אם אני לא טועה זה ירושלים ? לגבי טיפול שם אני לא יודעת אבל אני דיי בטוחה שכמו איכילוב יש גם בירושלים , אולי בהדסה עין כרם מרפאה ללא תשלום או בסיבסוד) . מלבד זאת , אני מבינה שעוברת עלייך תקופה לא קלה , המשפחה לא ממש עוזרת לך, אבל מותק , תהיי חזקה , את צריכה לקחת את המושכות של חייך לידייך שלך כדיי לכוון אותם למקום טוב ובריא יותר . כי זה מה שמגיע לך . לגביי . אני בסדר . עברתי תקופה לא קלה בכלל . אני חושבת שיצאתי מהתקופה האפלה הזאת או שלפחות אני בדרך ליציאה משם . כשאת שם הכול נראה לך אחרת , והכול נראה כאילו לא באמת תצליחי להתגבר על כל דבר שקורה לך . החגים עוברים בסדר . אני לא צמה כי אסור לי מבחינה בריאותית לצום עם הכדורים שלי, עכשיו אני מתכננת קצת להרגע מהחודשים המטורפים שעברתי , לעבוד , לחסוך, ליסוע כמו שאני מתכננת לחופש קצת , לראות מה הלאה איתי ו.. להתחיל לעשות דברים קצת בשבילי גם כן . לא רק בשביל אחרים . המון אהבה מותק , שמחתי לקרוא ממך . נשיקות ממני , שלך תמי
